בזוית חדה – "אומרים אמת"

[caption id="attachment_260" align="alignleft" width="100%" caption="יהושע הַס (הקול היהודי)"]
מה זה "לא פוליטיקלי קורקט"? – תשובה: משהו שכולם חושבים, אבל לא מעיזים להגיד.
כמובן, זה לא בדיוק הפירוש המקורי. במקור הביטוי מתייחס למשהו שקבוצת מעצבי דעת קהל, אליטה רעיונית או תרבותית, החליטה שהוא אינו נכון, והיא מנסה להנחיל את התודעה לציבור הרחב. למשל: מעמד האשה, גזענות ועוד.
לאט לאט, בחסות ההשתלטות על רשות הדיבור הציבורית, כובשת העמדה המבוקשת את המעמד הבכיר, וכולם כבר מבינים שאי אפשר אחרת.
בארץ ישראל פועל בשיטה הזו בעיקר השמאל. בדרך הזו הכשירו את ארגוני הטרור הפלשתינים, ובדרך הזו מעקרים כל ניסיון לשמור על זכות היהודים במדינה. זה לא "פוליטיקלי קורקט" לדבר על יהודים. צריך לדבר על אזרחי ישראל.
הדרך הזו, רבותי, היא דו-סטרית. תפקידנו לסובב את ההגה.
אם שאלתם את עצמכם: מה אני יכול לעשות בסוגיה הערבית-יהודית כאן בארץ? אם אני יהודי פשוט, נורמטיבי, גר בישוב או בעיר, ואינני מעוניין לעבור על החוק או להיכנס לפעילות בעלת אופי פיזי – מה מקומי במאבק?
זהו מקומך. באמירה ברורה של האמת, בדחיית מכבסת המילים והרעיונות של חכמי ה"קורקט", בעמידה על שלך: הארץ הזו היא שלנו, של עם ישראל. יש לנו מלחמה עם הערבים על הארץ, בכל אזוריה. ביו"ש, בגליל, בנגב, בערים המעורבות ובירושלים. באויב יש להלחם, ולא לאמץ אותו כאזרח שווה זכויות. אל תגיד מה יאמרו. תהיה אתה זה שאומר.
בחב"ד, בעלת אימפריית השליחים האדירה, ישנו ביטוי: חסיד עושה סביבה. כל אחד ואחד במקומו הוא שליח, כל אחד יכול לייצר סביבה של אנשים שאינם מתביישים לומר את מה שכולם חושבים.
נכון, הרצון להתבטא מצריך גם מאמץ לברר את הנושאים קצת יותר. אדרבא, הרווח כפול. זהו תפקידנו.
פסח הוא החג בו הפה סח את מה שהלב והמוח מרגישים ומאמינים. כל אחד יוציא את עצמו מהשעבוד לכללי המוסר המערביים, ובסופו של דבר נזכה לגאול גם את רשות הרבים ממיצרי תרבות הגויים. זו יציאת מצרים של דורנו. חג שמח.