גן הפעמון - ערבים מטרידים יהודיות, המשטרה חוששת להתערב

מורן, צעירה ירושלמית שישבה יחד עם ידידים בגן הפעמון בירושלים הוטרדה בידי ערבי. אחד מידידיה דרש ממנו להפסיק, בתגובה הגיעו למקום עשרות ערבים שתקפו את החבורה באלימות רבה. אם חשבתם שהשוטרים שהגיעו למקום סייעו ליהודים הפצועים, מסתבר שטעיתם.

ביום רביעי שעבר ישבה מורן, צעירה ירושלמית בת 23, יחד עם שני ידידים בגן הפעמון בלב העיר. "ישבנו אחרי העבודה לנוח ולפטפט קצת על המדשאות בגן", היא מספרת.

בשלב מסוים התרחקה מורן מידידיה והלכה לעבר השירותים הציבוריים שבגן. צעיר ערבי שישב בסמוך לשירותים החל לקרוא לעברה קריאות גנאי ולהטריד אותה. "קראתי לידיד שלי בשם מאור (השם המלא שמור במערכת) ואמרתי לו שהערבי מציק לי ושאני מפחדת" מספרת מורן. "מאור אמר לערבי להתרחק והוא עזב את המקום".

אחרי כרבע שעה חזר הערבי יחד עם שלושה חברים. "הצעירים הערבים התקרבו אלינו והתחילו לקלל את מאור" אומרת מורן. "הם התחילו לעשות פוזות ולצעוק "מי אתה שתגיד לו ללכת מפה, אנחנו נעשה כאן מה שבא לנו" ועוד צעקות בסגנון". הערבים החלו לדחוף את מאור והתפתחה קטטה. מאור "השכיב" את ארבעתם על הרצפה אך ספג מכות ואגרופים.

לאחר הקטטה התרחקה חבורת הידידים לכיוון תחנת הדלק הסמוכה כדי לשטוף את הדם מהפנים של מאור שנפצע.

"אם תלכו מהגן לא יהיו בעיות"

"בשלב הזה הגיעו למקום יותר מארבעים ערבים, מכמה חמולות שישבו ועשו מנגלים ברחבי הגן" מתארת מורן. "הם רצו אלינו והתחילו לתת לשני הידידים שלי מכות רצח. ערבי מבוגר הגיע עם מוט ברזל ונתן מכה בפנים של מאור. אני הזמנתי את מד"א והמשטרה וניסיתי כל הזמן להפריד אבל הם היו עשרות" היא מספרת.

כשהגיעה ניידת משטרה למקום חזרו הערבים למנגלים, ואנשי מד"א שהגיעו טיפלו במאור. "ביקשנו מהשוטרים ללכת לעצור את הערבים והצבענו על זה שהיה עם המוט ברזל" אומרים מורן ומאור, "אבל השוטרים אמרו שאין להם מה לעשות ורק אמרו לנו שנלך מהגן כדי שלא יהיו בעיות".

השוטרים והאמבולנס עזבו את המקום, ומורן וידידיה החלו להתרחק מהגן שהפך לשדה קרב. אולם הערבים לא ויתרו, וכשראו שהניידת התרחקה הם החלו לרדוף אחרי החבורה ובאמצע הרחוב תקפו אותם שוב.

עוברי אורח התקשרו למשטרה והשוטרים שזה עתה עזבו את המקום שבו לזירת ההתרחשות.

"ברגע שהשוטרים ראו אותנו הם ישר תפסו אותי ואמרו לי שאני מעוכב", אומר מאור. "הם צעקו עלי, "זה שוב אתה! לא נרגעת, אנחנו נראה לך מה זה". מאור ההמום מספר כי ניסה שוב ושוב להסביר לשוטרים כי הערבים הם אלו שתקפו אותו, אך ללא הועיל. "כשהם ראו שאני מתווכח" אומר מאור, "אחד השוטרים ריסס לי גז פלפל לפנים והשאר הרביצו לי ואזקו לי את הידיים והרגליים. חבר שלי ניסה להתערב אבל גם הוא חטף מהשוטרים בעיטות ודחיפות".

מאור נלקח לתחנת משטרת מוריה שם נחקר בחשד להשתתפות בקטטה וכמובן בחשד לתקיפת השוטרים שהרביצו לו וריססו את פניו בגז.

"כשהגענו לתחנה, השוטרים לא הסכימו לפתוח לי את האזיקים שלחצו מאוד ולא נתנו לי לשטוף את הפנים מהגז ומהדם. רק אחרי שאמרתי להם שאחד הקצינים בתחנה הוא קרוב שלי הם פתחו את האזיקים" משחזר מאור את החוויה הלא נעימה.

בתום החקירה שוחרר מאור בערבות ובהרחקה למשך חמש עשרה יום מגן הפעמון.

"יהודים מפחדים להסתובב בגן הפעמון"

שבוע לאחר האירוע מורן ומאור עדיין מזועזעים. לדבריהם גן הפעמון בירושלים הפך למקום שבו יהודים מפחדים להסתובב. "הגן מלא בחמולות שלימות של ערבים והם עושים מה שבא להם. השוטרים פשוט פחדו להתעסק איתם אז הם עצרו את מאור" אומרת מורן.

"ערבי שרק לפני חמש דקות הוריד לי מוט ברזל לראש, יושב מחייך מול השוטר וממשיך במנגל" זועם מאור, צעיר ירושלמי בן 25. "בשביל מה יש משטרה אם הם מפחדים לעשות מה שצריך?".

מורן מספרת כי היא מכירה מקרוב את תופעת הערבים המטרידים בנות יהודיות. "גדלתי בשכונת נווה יעקב שבה התופעה הזאת גדולה מאוד. אבל גם כיום במסגרת העבודה אני רואה את זה יום יום", אומרת מורן שעובדת כמאבטחת בתחנה המרכזית בירושלים. "מה שהולך בתחנה מרכזית זה קטסטרופה. המנקים הערבים מתחילים עם יהודיות וכל יום רואים זוגות מעורבים של ערבי עם יהודיה. בתור מאבטחים אסור לנו לעשות להם שום דבר".

מאור מתכוון להתלונן במח"ש כנגד השוטרים, אך אלימות השוטרים איננה העיקר בסיפור.

"גן הפעמון זה מקום שכולם, כולל המשטרה והעירייה יודעים שיושבים שם עשרות ערבים ויש שם הטרדות  ואלימות על בסיס יומיומי" אומרת מורן. "למה אף אחד לא מטפל בזה? למה לא שמים שם ניידת משטרה?" היא שואלת.

יש לציין כי תופעת ההטרדות מצד ערבים בגן הפעמון איננה חדשה. לפני כשנה וחצי התלונה מנהלת בית הספר לאומנויות הפועל בסמוך לגן, כי תלמידות בית הספר סובלות מדי יום מהטרדותיהם של עשרות הצעירים הערבים היושבים בגן.

נראה כי כל הגורמים מודעים לתופעה המדאיגה, אך הטיפול מצד הרשויות, בגן ששינה את שמו זה מכבר ל"גן הבעמון", עדיין אינו נראה באופק.