דעה: כשהכל אסור - הכל מותר.

\
r\n[caption id="attachment_5593" align="alignleft" width="300" caption="'יום הזעם' - קונוטציות שליליות? (אהוד אמיתון יחידת תצפית)"]

להאשים את נערי הגבעות ואת הרבנים זה הפתרון הקל. אף אחד לא מדבר על העוול השלטוני המתמשך שיצר את חבית הנפץ הזו.

כצפוי, אירועי ה'ערבות הדדית' וה'תג מחיר' תפסו כותרות ראשיות והרתיחו את התקשורת.

זה התחיל במיתוג: את הקופירייטרים של יצהר צריך לזמן לשימוע לפני פיטורין, על הבחירה הגרועה במונח "יום הזעם", שמזכיר את התחביבים של בני הדודים הלא מגולחים אחרי תפילות שישי במסגדים. זה המשיך ב'חווית המשתמש' של האזרח: כביש מספר 1 הוא גם ככה סיוט בבוקר, וצמיגים בוערים במחלף לטרון לא מוסיפים למצב הרוח של הנהג שמצפה לאספרסו במשרד. התגלגל הלאה דרך הרבנים הליברלים ו"אנשי הרוח", שהעלו תהיות אתיות לא פשוטות, בעיקר סביב העדר הקשר שבין הסיבה לתוצאה, כשהזעם נפרק על ערבים שלא היו מעורבים בהרס הבתים בישובים.

אבל רוב הפובליציסטים, מעבר להזדמנות לעשות סיבוב על גב המתנחלים, בעיקר לא הבינו על מה ולמה. מדוע הרס של קראוון וחצי מעורר מהומה כל כך גדולה?

האמת היא, שלהאשים את נערי הגבעות ואת הרבנים זה הפתרון הקל. אף אחד לא מדבר על העוול השלטוני המתמשך שיצר את חבית הנפץ הזו:

בישובים הלא מוכרים ביהודה ושומרון מתגוררות היום מאות רבות של משפחות בתנאים מחפירים. משפחות מרובות ילדים מצטופפות בקראוונים מצומקים ודולפים בלי עתיד ובלי תקווה. קחו את עמונה לדוגמא: רוב התושבים בישוב הם אזרחים נורמטיביים: קצינים ולוחמים המשרתים במילואים, משלמים מיסים, עובדים בהייטק, בחינוך ובמקצועות חופשיים. כבר 13 שנה שהיישוב מצפה לאישור תב"ע, אך אין אור בקצה המנהרה. התושבים מתחננים להסדר חוקי, ובינתיים "עבר קציר, כלה קיץ ואנחנו לא נושענו".

הדינמיקה מאד פשוטה: ממשלת נתניהו לא מציעה אופק חוקי לישובים, ובכך היא הופכת ציבור שלם לעבריין בעל כרחו. כשהכל אסור – הכל מותר. בסופו של יום החיים חזקים מהכל, ומשפחה מתפתחת צריכה קורת גג מינימלית. אם אין שום ערוץ חוקי לבנות אותו, היא תבנה אותו בצורה לא חוקית. באנומליה הזו, העוול טמון בחוק ולא בבתים.

עכשיו נסו להיכנס לנעליה של משפחה צעירה שלקחה הלוואה חוץ בנקאיח כבדה של כחצי מליון ₪ ובנתה את ביתה בישוב לא מוכר. לובשי השחורים פשטו עם שחר, והחריבו לה את מפעל החיים באכזריות ובברוטליות ששמורה לגרועים שבאויבים. מה אתם מצפים מהמשפחה ומהשכנים לעשות? איך הייתם מגיבים אתם על חוויה של חורבן הבית? על קריסת של מפעל החיים?

כמי שחווה את הטראומה הזו של בשרו אני מציע לא לשפוט אף אחד. את החשבוניות של תג המחיר צריך להגיש לשרי הליכוד שיושבים בוועדת השרים לחקיקה, מחממים כסאות, ולא עושים דבר בכדי לתקן במשהו את העוול ההיסטורי שהביא אותנו למקום הזה.