הבחירה של גוגל – לפרק כ"ט בתניא

[caption id="attachment_26058" align="alignleft" width="100%" caption="מתחם חברת גוגל (ויקיפדיה). התוצאה תלויה בך"]






פעמים רבות אנו מרגישים כבולים למציאות שכבר בחרנו, אנו מזוהים עם דברים רבים המפריעים לנו לבחור לעשות כרצוננו. למה זה קורה ואיך משתחררים מזה.
בפרק כ"ט בספר התניא, מסביר אדמו"ר הזקן כי באדם ה'בינוני' – 'סתם אדם', שאינו צדיק – האדם עצמו הוא הנפש הבהמית.
סתם כך כשבינוני אומר 'אני', הכוונה לנפש הבהמית איתה הוא מזוהה. קביעה זו היא 'מכה' לא פשוטה שנוחתת על כל מי שמתחיל ללמוד חסידות, משום שבדרך-כלל אדם אוהב לצייר שהוא טוב, ויש רע חיצוני שמנסה להשתלט עליו ללא הרף (בהצלחה כזו או אחרת).
אולם כל אדם שאמיתי עם עצמו שם לב בוודאי שרוב היום, רוב מחשבותיו ועיסוקיו הם בעצמו ובענייניו ולא בה'.
ברוב הדברים שהוא עושה יש נגיעה אינטרסנטית – כדרכה של הנפש-הבהמית שעוסקת בעצמה, ולא של הנפש האלוקית שפונה אל ה'. גם כשהאדם עושה מצוות ולומד תורה, הדבר כרוך במאמץ להתגבר על הנטיה הטבעית שמושכת אותו להתבטל, מה שמראה כי באופן פשוט האדם מזוהה יותר עם נפשו הבהמית.
אך ההזדהות עם הנפש הבהמית אינה סותרת את האפשרות לבחור בטוב ולעשות מצוות, משום שתמיד ניתן לחזור לנקודה השורשית של הבחירה החופשית, ומשם להתחיל שוב לבחור בה'. אך בדרך לחשיפת נקודה זו, ניצבים דברים רבים איתם הזדהה כבר הבינוני והם מפריעים לו לבחור.
משל מודרני לזהות נרכשת
אפשר להביא משל נאה להסביר זאת מתחום האינטרנט – ממנוע-החיפוש 'גוגל'...
אולי לא רבים יודעים זאת, אבל כשאדם שאוהב טיולים ואתרים ארכיאולוגים יכתוב "מצרים" בחיפוש בגוגל, הוא יקבל ראשונה אתרי מורשת מצריים, מסלולי טיול, מלונות וכד'. לעומתו אדם לאומני שמתעניין במהפכות ומלחמות, יקבל מיד כתבות על הפגנות, מאמרי דעה על מצרים ומצבה הבטחוני וכדו'.
כל זאת משום שלמעשה חברת גוגל עוקבת אחרינו כל הזמן. מחשבי גוגל רושמים את האתרים המועדפים עלינו, ומסווגים את תחומי העניין שלנו לפי מילות-הקוד של החיפושים ולפי הכניסות לאתרים השונים. כך גוגל בונה את פרופיל כתובת ה-IP שלנו ולפיה היא נותנת לנו את מה שאנו אוהבים. כך יש את כתובת ה-IP כמו שהיא בטהרתה בלי שייכות לאתרים כל שהם, ויש את תוצאות החיפוש שלה הנובעים מהמקומות שאליה היא התגלגלה כבר במשך הזמן.
ובנמשל: כל יהודי נולד עם שתי נפשות 'קטנות' בתוכו, אחת בהמית ואחת אלוקית. בפוטנציאל יש לו הכל, הוא יכול לבחור במה שרוצה, אך באופן טבעי הוא משתמש יותר בזו הבהמית. הוא צריך לאכול, לישון, לשחק ולחיות את חייו. כך בונה כל אחד לאט לאט את התדמית שלו, את הפרופיל המיוחד לו, לפי הזדהותו עם כל הדברים הללו – אם בהשתייכות חברתית ואם בתחומי עניין ואמנות מסויימים, עד שנוצר עוד יהודי המזוהה עם נפשו הבהמית.
ממש כמו בגוגל, בהתחלה יש לכל אחד את היכולת לבחור ולעשות הכל, אך לאחר כמה שנים הוא התגלגל בכל מיני מקומות והזדהה עם דברים רבים, כך שעכשיו הם מפריעים לו לבחור לעשות את מה שהוא רוצה באמת. ואם בעולם הוירטואלי אתה יכול 'לעבוד' על גוגל, ולגלוש בלי שיוודע הפרופיל שלך, הרי בכל הנוגע לחיים האמיתיים לא תוכל לרמות את עצמך: אם אתה 'גולש' בחיים בצורה מסוימת, השפעת על התודעה שלך ובנית לך פרופיל מסויים.
בכך מוסבר גם השוני בדברי אדה"ז על אופי הנפשות, כאשר פעמים שהוא מגדיר אותם כמולכות על הגוף ופעמים רק כשופטות ולא כמכריעות. כל זאת משום שבאמת בהתחלה הם היו רק שופטות ואומרות דעתם, והאדם היה מרגיש שיש לו בחירה לעשות הכל, אבל אחרי כמה שנים הם כבר מולכות בו ומשפיעות על הבחירה שלו.
העיקר להתחיל מהתחלה
כפי שאמרנו, תמיד אפשר לחזור לנקודה הראשונית של הבחירה, כמו שאפשר לקבל כתובת IP חדשה ולהתחיל הכל מחדש. אלא שבעקבות ההזדהויות הרבות שלנו, אנחנו אפילו לא חושבים על אפשרות זו. כאן נוצר הבדל משמעותי בין צדיק בינוני ורשע.
הצדיק מרגיש את הצד הבורא שבעולם, איך שה' מחייה אותו כל הזמן. לכן הכל בחירי ואפשרי, הוא מזדהה לגמרי עם נפשו האלוקית והבחירה אצלו היא דבר קרוב מאוד. הוא חש שהוא בוחר תמיד, אין לו דברים שהוא מזוהה איתם המפריעים לו לבחור. כמו שה' עושה הכל בבחירה גמורה, כך הצדיק המזוהה עם האלוקות עושה הכל בבחירה.
הבינוני כבר מושפע מהזדהויות קודמות, הוא חווה את העולם בצורה חזקה, הוא כזה וכזה, ומצד עצמו אין לו בחירה, כמו שלרסיסים מכוס שנשברת אין בחירה לאן ליפול... אבל הוא יודע "שאלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו" – ה' יכול לעזור לו והוא יצליח לבחור. הוא יכול תמיד לצאת מכל מה שהיה, לחזור לנקודה הראשונה של הבחירה ולבחור בה'. זוהי התחושה שאם ה' יעזור יהיה טוב. לעומת הצדיק שכבר הכריע את המערכה והוא לגמרי עם ה', הבינוני נמצא תמיד בנקודת ההכרעה, אם לפנות לה' ולקבל את עזרתו או לזרום עם חייו ולא לבחור בטוב.
לעזור לה'
הרשע, ל"ע, מרגיש שהוא עוזר לה'. תופעה 'מצחיקה' זו היא בעצם תחושה פשוטה שיש לנו פעמים רבות לאחר עשיית עבירה, ואפילו לאחר התשובה עליה. במקום כלשהו אנחנו מרגישים שאי-אפשר להסתדר בלי רע בעולם. אם ה' היה בורא רק דוסים היה ממש משעמם לו, הם כל הזמן מתנדנדים, לומדים ועושים את מה שהוא רוצה, איפה האקשן בכל העניין?
אז ה' היה חייב לברוא אותנו, אנשים שפלים שעושים עבירות, ואז הוא יכעס עלינו, אנו נעשה תשובה, הוא יהיה שמח, שוב ניפול ושוב נקום, יהיה מעניין כאן. אז מי שאשם בעבירות הוא ה' שברא את מציאות הרע.
אני לעומתו, טוען הרשע, עושה תשובה על מה שהוא עשה לעצמו ומשתדל שיהיה טוב. תחושה זו קיימת גם כלפי צדיקים, שלמתבוננן מהצד נראה שמאוד משעמם להם, כל היום ללמוד ולהתפלל, איפה האטרקציה בעניין?
אלמלא ה' עוזרו
האמת היא אחרת לגמרי. הצדיקים וה' "חיים הכי טוב", הכי כיף להם, הם מרגישים שהם בוחרים לגמרי לעשות מה שהם רוצים, הם לא מתוכנתים וכבולים בכבלי העולם. רק מי שמחובר לה' באמת מרגיש שהכי טוב לו והוא בחירי לחלוטין, ה' לא צריך שום דבר כדי שיהיה לו מעניין, יש לו "שעשועים עצמיים" והוא נהנה מעצמו בלי להיות זקוק לכלום.
אנחנו זקוקים לה' וכבולים בכבלי העולם. אך ה' נתן בידינו את הבחירה האם להאשים אותו ולהמשיך בעשיית הרע, או לתת לו לעזור לנו ולבחור בטוב. למרות כל הזדהותנו עם הנפש הבהמית, קיימת בנו יכולת הבחירה, שהיא עזרה מאת ה', ולנו לא נותר אלא לתת לו לעזור לנו.
זוהי מדריגתו של הבינוני, הוא מרגיש כל הזמן שמצד עצמו אין לו בחירה ו"אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו", לכן הוא מפנה מקום לה' ונותן לו להכריע, הוא מתרכז בנוכחות של ה' והיא מכריעה את המערכה כל פעם מחדש.
כפי שהסברנו במאמר קודם, ההתרכזות בנוכחות ה' היא המכריעה את המערכה, כשם שאדם שהבעל-שם-טוב יבקש ממנו טובה, ודאי יצא מגדרו כדי לבצעה, וירגיש שכל כוחו בביצועה היה בקשתו של הבעש"ט – כך יהודי שמרגיש את נוכחות ה' ואת הבחירה שהוא נותן בכל רגע, בעצם נותן לה' להכריע את המערכה ומרגיש שה' פועל בו, ובהקשר שלנו – הוא נותן לה' לעזור לו.

מעובד מדבריו של הרב יצחק שפירא - ראש ישיבת 'עוד יוסף חי'