"כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם"
"וַהֲשִׁיבוֹתִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאַשּׁוּר אֲקַבְּצֵם וְאֶל אֶרֶץ גִּלְעָד וּלְבָנוֹן אֲבִיאֵם וְלֹא יִמָּצֵא לָהֶם"
שחרור הגליל העליון הלבנוני בתקופה הקרובה נראה כבלתי נמנע מבחינה ביטחונית, והמציאות בגבול הצפון מוכיחה שוב כי ישנה התאמה בין מצוות יישוב הארץ לבין הצורך הביטחוני הבסיסי עבור קיום חיים בארץ ישראל. לקראת חידוש השלטון היהודי בדרום לבנון מופיע כאן מדריך בסיסי על גיאוגרפיה של לבנון, היסטוריה יהודית ונקודות ציון בגליל הלבנוני.
פרק ראשון: נחלת אשר ונפתלי
גבולות מסעי - גבולות הארץ המופיעים בפרשת מסעי הם גבולות הארץ עליה נצטווינו בכיבוש, ירושת הארץ, התנחלות והישיבה בה. הגבול מתואר כך "וְזֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל צָפוֹן: מִן-הַיָּם, הַגָּדֹל, תְּתָאוּ לָכֶם, הֹר הָהָר. מֵהֹר הָהָר, תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת; וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל, צְדָדָה. וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה, וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן; זֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל צָפוֹן". חז"ל מזהים את "הר ההר" עם "טורי אמנון". הזיהויים השונים מצפינים הרחק הרחק אל גבול טורקיה-סוריה בשפך נהר האורנטוס, למעלה מ-200 ק"מ צפונה מבירות (!), דעה מצמצמת יותר מזהה את הר ההר מצפון לנחל ביתרון שבצפון לבנון. משם פונה הגבול מזרחה אל "לבוא חמת", ומחצר עינן ממשיך דרומה עד לכנרת ולירדן.
זיהוי הגבול הצפוני של הארץ הוא מהקשים ביותר ונתון למחלוקות משמעותיות. לפי האפשרות המצמצמת המקובלת הגבול עובר באזור נהר אלכביר בצפון לבנון וממנו לבקעת הלבנון ודרומה לכינרת, לפי האפשרות המרחיבה נכלל בתוכו לא רק סוריה אלא גם דרום טורקיה, לנושא זהה נתייחס בלי נדר במאמר נפרד.
גבולות ההתנחלות - לכל הדעות, עולי מצרים לא הגיעו עד לגבול מסעי הצפוני בכיבוש הארץ. אלא לכל היותר עד לקו צידון - בעל גד. ישנו זיהוי מקובל לפיו בעל גד היא "בעלבכ" שבבקעת הלבנון (צפונית מזרחית לביירות). רק בימי שלמה מצויין כי ממלכתו הגיעה עד "לבוא חמת".
"הארץ הנשארת" - במלחמת מלכי הצפון (יהושע יא) כתוב, כי יהושע כובש את הארץ "מן ההר החלק העולה שעיר, ועד בעל גד בבקעת הלבנון, תחת הר חרמון". בסיום כיבושי יהושע פונה ה' אליו ומפרט את "הארץ הנשארת" כולל שטחים עצומים בצפון הארץ: "וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי, וְכָל-הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, מִבַּעַל גָּד, תַּחַת הַר-חֶרְמוֹן--עַד, לְבוֹא חֲמָת. כָּל-יֹשְׁבֵי הָהָר מִן-הַלְּבָנוֹן עַד-מִשְׂרְפֹת מַיִם, כָּל-צִידֹנִים--אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". מכאן נלמד כי כיבוש יהושע הגיע עד בעל גד בבקעת הלבנון ומשרפות מים בהר הלבנון. במישור החוף - היו ערים רבות המפורטות בספר שופטים ככאלו שלא הצליחו בני אשר לכבוש: עכו, צידון, אכזיב ועוד.
נחלת אשר - נחלת שבט אשר שכנה בצפון הארץ לחוף הים התיכון. בין הערים בנחלת אשר: אפק בדרום (באזור קריית ביאליק), עכו, אכזיב, צור וצידון - ערים מרכזיות בלבנון כיום. לפי ספר שופטים אשר לא הצליח להוריש את רוב הערים המרכזיות בנחלה שלו ולכן "וישב האשרי בקרב הכנעני יושבי הארץ כי לא הורישו". העיר הצפונית ביותר המוזכרת בנחלת אשר היא צידון.
הצטרפו לעדכונים מהקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
נחלת נפתלי - שבט נפתלי קיבל את החלק הצפון-מזרחי של הארץ, מ"נחל יששכר" (נשפך לירדן דרומית למושב בית יוסף) כולל טבריה והכנרת, עמק החולה ולכאורה עד לגבול הצפוני של הארץ. למרות זאת הערים המוזכרות בנחלת שבט נפתלי מרוכזות בשטח הקיים כיום בתחומי מדינת ישראל. קו הגבול של נחלת נפתלי מגיע בספר יהושע עד קו יראון-קדש 50 ק"מ מדרום (!) לקו רוחב של צידון. בספר שופטים מצויין כי "נפתלי לא הוריש את יושבי בית שמש ואת יושבי בית ענת".
למי הנחלה בצפון הארץ? - נחלת שבט נפתלי היא לכאורה הנחלה הצפונית ביותר, מדוע אם כן גבולה נקבע דרומית מאד (!) לקו הגבול הצפוני של פרשת מסעי ומדוע לא התחלק הר הלבנון ובקעת הלבנון לנחלה? האם ההסבר הוא שחלוקת הארץ לשבטים נעשתה לפי כיבושי יהושע בפועל ולא על פי גבולות מסעי?
נחלת דן בצפון? הקושי מתעצם כאשר רואים כי בספר שופטים מתוארת "ליש" - הלא היא דן באצבע הגליל, כמעט כחוץ לארץ ולא כנחלת שבט נפתלי. לפי פרופ' יהודה אליצור זוהי נחלתו המקורית של שבט דן, כפי שהיה מיועד לה בברכות יעקב לבניו. לטענתו בגלל שהתעכב והתרפה בנחלה קיבל נחלה בדרום בגבול יהודה ואפרים, וכשההתיישבות לא הצליחה חזרו לנחלתם במקור, שם גם נמצאת נחלת דן בנבואת יחזקאל (אפשרות נוספת היא שגבול מסעי עובר מערבית לדן וממשיך את קו האורך של הירדן).
סולמה של צור - "אמר ר' לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר: הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב"ה: 'לזרעך אתן את הארץ הזאת'" [בראשית רבה].
סוריא - דוד המלך ניהל מלחמות מול מלכי ארם וכבש את ארצם, בהם ארם נהרים (בין פרת לחדקל) ארם צובא (באיזור חלב שבצפון סוריה) וארם דמשק (בדרום מערב סוריה). חז"ל הסבירו שארץ סוריא - שנכבשה ע"י דוד יש לה מעמד הלכתי של "כיבוש יחיד", אם בגלל שהכיבוש נעשה לצורך פרטי (רש"י) או בגלל שנכבש קודם שנכבשה כל א"י (רמב"ם). האם נלמד מזה שארם (כולל ארם דמשק) מחוץ לגבולות מסעי? או שמא ישנה חלוקה גם בתוך גבולות מסעי?
הפינקים - ערי מישור החוף הלבנוני הם ארץ המוצא של ה"פינקים" - הכנענים יורדי הים. בני ישראל לא הורישו את ה"צידונים" - פינקים, ובימי דוד ושלמה היו יחסי ידידות איתם. לצידונים היתה השפעה שלילית של עבודה זרה, כשהמקרה הבולט היה של איזבל אשתו של אחאב שהיתה בתו של אתבעל מלך הפינקים. בתקופת אחאב התפשטו הפינקים לחופי הים התיכון והקימו את קרתגו (בתוניס) שהפכה לאימפרייה.
ממלכת צור וצידון - הנביאים התנבאו על צור וצידון שהיו בימי דוד ושלמה שותפים נאמנים, אך ברבות הימים היו מקור לעבודה זרה ורוח זרה. לצור יוחדה קינה בספר ישעיהו (כג) ו-3 פרקים ביחזקאל (כ"ו-כ"ח), כשיחזקאל מתנבא "בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה". רואים בכך חז"ל את הצבת צור כאנטיתזה לירושלים (בהקשר של שלטון אדום לכאורה). בעתיד לא יהיו עוד צור וצידון "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל סִלּוֹן מַמְאִיר וְקוֹץ מַכְאִב" לעתיד יפקוד ה' את צור "והיה סחרה ואתננה קודש לה'".
ירבעם השני - המלך ירבעם השני הרחיב את גבולות ממלכת ישראל כפי שלא הייתה מעולם, "מלבוא חמת ועד ים הערבה", וכן "השיב את דמשק ואת חמת ליהודה בישראל".
הכיבוש האשורי - תגלת פלאסר בימי פקח בן רמליהו שהגלה את "ערי הגלעד והגליל וארץ נפתלי ואת האנשים הגלה אשורה". מלכי אשור כבשו את האזור ומלכי צור וצידון העלו להם מס. מאז היה האזור תחת כיבושים שונים: מלכי אשור, מלכי מצרים, מלכי בבל ופרס, היוונים ואחר כך הרומאים, הכובשים הערבים, הצלבנים והממלוכים.
בימי בית שני - היו יישובים יהודיים רבים בגליל העליון, חלקם בתחום "עולי בבל" - היכן שהתיישבו עולי שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה, וחלקם צפונה בתחום עולי מצרים.
גבול עולי מצרים - המשנה במסכת שביעית מונה 3 ארצות לשביעית, "וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה, נאכל ולא נעבד". ההסבר המקובל הוא שכזיב היא גבול עולי בבל והארץ שהתקדשה בקדושה שנייה. ישנם דעות שונות מהו ה"נהר" המופיע כגבול עולי מצרים - זאב וילנאי ובראוור זיהו אותו כליטני, אך לפי פרופ' יהודה אליצור הנהר הוא נהר פרת וכוונת חז"ל היא אינה לכל השטח עד "הנהר" אלא לאותו שטח שהחזיקו בו עולי מצרים בתוך השטח שמכזיב ועד הנהר ועד אמנה.
גבול עולי בבל - עפ"י המשנה כזיב הוא גבול עולי בבל במערב, בתוספתא (שביעית) מובאת "ברייתא דתחומין" המופיעה בגרסאות שונות בספרי ובירושלמי עם רשימת הערים ה"אסורות" (= הנמצאות בשטח עולי בבל) ובהם מקומות המזוהים ב"סולמה של צור" עד ראס ביאדה. חלק מהמקומות המופיעים בבריתא זוהו ע"י חוקרי ארץ ישראל ככפרים בדרום לבנון, ברייתא דתחומין מופיעה גם בשינויים ב"כתובת רחוב".
כתובת רחוב - כתובת פסיפס בעברית מלפני יותר מ-1200 שנים שנמצאה בתל רחוב ועוסקת בגבולות "תחום עולי בבל" שבהם חל חיוב במצוות התלויות בארץ. ובה מופיעה "ברייתא דתחומין" עם רשימת ערים הנמצאות בתחום החייב במצוות התלויות בארץ ובהם רשימת יישובים יהודיים, בהם יישובים ב"תחום צור" הנמצאים בדרום לבנון.
