זהבה גלאון והיהודונים - היחס בין יהודי הארץ ליהודי חו"ל

[caption id="attachment_5482" align="alignleft" width="100%" caption="יהושע הס - תנועת דרך חיים"]
הרבה רעש היה השבוע בתקשורת סביב פליטת הפה של זהבה גלאון, שכינתה את היהודים מברוקלין "יהודונים".
אכן, ללא ספק מדובר בפליטת פה – וכמעט ללא ספק מדובר בפליטת פה המעידה על הלך הרוח הכללי.
אם נבדוק את תוכן הדברים שאמרה גלאון גם ללא פליטת הפה שלה, הרי שהטענה שלה היא שיהודים מחו"ל אינם זכאים להשפיע על הנעשה בארץ. קבוצות יהודים (או יהודונים...) מברוקלין אינן אמורות להיות שותפות בהכרעות של חיים ומוות (אגב, מעניין לשמוע מהן הכרעות של חיים ומוות בעיני הגב' גלאון: יציאה למלחמה, פינוי יהודה ושומרון – והכשרת מאחזים. מסתבר שלא רק בעניין יהודי חו"ל גלאון מאבדת פרופורציות) במדינת ישראל.
מי כן אמור להיות שותף בהכרעות כאלו? שני גורמים חשובים: ערביי ישראל, והאיחוד האירופי. ערביי ישראל בהצבעה ממש, והאיחוד האירופי – בהזרמת כספים מאסיבית לכל הארגונים התומכים בגלאון וחבריה. אלו התערבויות כשרות. אבל יהודי חו"ל – חס ושלום.
צריך לומר: לא על יהודי חו"ל ממש נסוב כאן הוויכוח. הוויכוח נסוב רק על ישראלים שעזבו את הארץ, שאותם מבקש נתניהו להכשיר כמצביעים, ובכך עורר את חמתה של גלאון. ליהודים שנולדו וגרים בחו"ל אין כלל מי שמציע להיות שותפים. זאת למרות שאת תמיכתם המוסרית, הבינלאומית והכלכלית ישראל כמובן שמחה לקבל.
הדברים מקבלים משמעות נוספת כשזוכרים את דברי ח"כ אריה אלדד, המביע חשש מביטול או צמצום חוק השבות בידי בג"ץ. זאת לאחר שניסה להקנות לו מעמד של חוק יסוד ונכשל בכך, כאשר גם חברי כנסת מקדימה ואפילו מהליכוד מתנגדים לחוק.
מה שעולה מכל זה הוא שנכון להיום, הדיון הוא על השאלה: למי הזכות לקבוע את צביונו של הקיום הציבורי, המדיני, בארץ ישראל. האם לאוסף של מיעוטים – בהם היהודים, הערבים, העובדים הזרים, מהגרים גויים ועוד, כפי שסוברת גלאון, בתמיכת האיחוד האירופי; או לעם היהודי, על כל חלקיו, מכל העולם, כפי שסבורים רוב היהודים, גם אם אין להם את המקום להביע את העמדה הזו.
מדינת ישראל איננה מתיימרת כלל לאגד את כל היהודים יחד. הדיון נסוב רק על השאלה אילו מיעוטים ישתתפו בהכרעה, מה יהיה מעמדם של העובדים הזרים והמסתננים (שביחד מגיעים לא רחוק ממספרם של היורדים, שגלאון סבורה שכל כך מסוכן לתת להם זכות הצבעה), ועד כמה תוותר ישראל על סממניה היהודיים כבר כעת. אבל לאגד את כל יהודי העולם – את זאת, כאמור, אין המדינה כלל שוקלת.
לאור זאת, מקבלת קריאתה של תנועת דרך חיים לכל היהודים בארץ ובעולם להתאגד יחד, כדי לשמור על הזהות היהודית ועל האינטרסים של עם ישראל, משנה תוקף. על כל מי שהזהות היהודית יקרה לו להתאגד יחד, ויפה שעה אחת קודם.

כמה מילים על התקשורת

כמו שאמרנו, פליטת הפה של זהבה גלאון לא הגיעה מהחלל החיצון. היא מעידה על תפיסת עולמה הכללית, למרות שלא התכוונה לומר אותה בצורה כזו ברשות הרבים ובערב יום השואה.
אבל יש מי שגרם לפליטת הפה הזו, והיא התקשורת. אותה תקשורת שמעמידה כל מרואיין אל הקיר, שמבקשת – הלעיטני נא מן הצהוב הצהוב הזה, ולפעמים גם מן האדום האדום, ואם לא תהיה מודר מן הזירה הציבורית. אותה תקשורת שניזונה מטעויות ומשערוריות.
ויש מי שמזין את התקשורת הזו. המישהו הזה הם אנחנו. כל אלו שצופים, קוראים, גולשים בערוצים ובאתרים קלוקלים, מכל הבחינות – וזו רק אחת מהן.
אמנם לא זמן תשובה כעת, אבל בכל עת שבאה תקלה על ידי האדם, זהו זמן לשוב בתשובה במיוחד באותו נושא. כבר לימד הבעש"ט שכל מה ששומעים, הוא בהשגחה פרטית. למי ששאל את עצמו מדוע הזדמן לי לשמוע ביטוי כל כך מכוער על יהודים כשרים, ובזמן כל כך לא מתאים, אולי התשובה היא שכדאי להפסיק להאזין לאותם כלי תקשורת שממלאים את החלל בכל כך הרבה דיבורים לא ראויים. "איכא דרכא אחרינא", אפשר גם אחרת. בהצלחה לכולנו.
לקבלת חומר על תנועת דרך חיים ולהצטרפות - באתר התנועה.
תגובות לכותב ניתן גם לשלוח למייל: [email protected]
למאמרים נוספים של יהושע הס