יהודה יפרח מול אורי ציפורי - "שבת מדינה" באולפנת לבונה

ב"שבת מדינה" שהתקיימה לאחרונה באולפנת לבונה התעמתו יהודה יפרח, עורך מוסף בצדק, ואורי ציפורי חבר תנועת 'דרך חיים', סביב השאלה "מי אנחנו למול הממסד ומערכות השלטון". הבנות יצאו מהשבת עם יותר שאלות מאשר הן נכנסו אליה, אבל בלי ספק עם לא מעט חומר למחשבה.

 

\
r\n[caption id="attachment_31584" align="aligncenter" caption=""מי אנחנו למול הממסד ומערכות השלטון". הכנסת (ויקיפדיה)"]
כמו בכל שנה, לקראת יום העצמאות באוויר הציבורי מודגשים חלקיקי המתח. מילים כמו אתחלתא דגאולה, ממלכתיות, זהות יהודית וישראליות- ניתכות באוויר הויכוחים הלוהטים.
שבת סוערת התקיימה ערב ראש חודש אייר באולפנת לבונה. מדי שנה, נערכת באולפנה בערב יום העצמאות "שבת מדינה", בה מתבררות סוגיות סביב אופן העמידה מול כלל ישראל, ובשאלות היחס למדינה.
הרב גדי בן זמרה, רב האולפנה, מחדד בהנאה את סלע המחלוקת, בין שני אורחים המציגים את תפיסת עולמם.
מטרת שבתות אלו היא ליצור תודעת שליחות ובעיקר אכפתיות אצל הבנות. העיסוק מבטא צורך בעיצוב דעה בתוך שיח כלל-ישראלי, להרחיב את תפיסת העולם של הבנות, על ידי שיוכם של נושאים העומדים ברומו של עולם, לנושאים המשיקים לעולמן של הבנות הצעירות.
השאלה היא 'איך'
לאורך השנים מרכז הכובד של הדיון התפתח והתרחב, כשהשנה פינה את מקומו סימן השאלה הגדול שהיה מוצב בין ממלכתיות לחוסר ממלכתיות, בין הגדרת המדינה כראשית צמיחת גאולתנו לבין ההשקפה הרואה בה קליפה טמאה.
נדמה שהשנה השאלה הזאת, כבר לא בוערת לאף אחד. כך הוסכם גם בין שני המרצים- יהודה יפרח, מרצה מבוקש במדרשות לבנות, ועורך 'צדק', המוסף המשפטי של מקור ראשון. לעומתו ניצב אורי ציפורי, משפטן ובעל תואר ראשון בפסיכולוגיה. ציפורי שחזר בתשובה לפני מספר שנים, מפעיל כיום בית חב"ד בדרמאסלה שבהודו.
הדיון על האם ומה היא אותה מדינה שהיא מציאות חיינו, נדמה ישן וארכאי. הסלע המוסכם עליו הונחה המחלוקת, הייתה שאלת האיך. השנה דנו פרקטית, מעשית, "מי אנחנו למול הממסד ומערכות השלטון".
[caption id="attachment_31590" align="alignleft" width="142" caption=""לפעול מתוך הספינה". יהודה יפרח"]
לפעול מתוך ספינת השלטון
יהודה יפרח, שבמסגרת עבודתו פוגש בליקויי המציאות ופועל דרך תקיפת העיוות המשפטי שבהם, סיפר על הצלחתו במקומות שונים- נקודתיים אך משמעותיים- ביצירת שינוי ובמניעת נזק. בין השאר, תיאר את המאבק הזהיר-אך-נחוש שקיים, מול  ספר אזרחות שתכניו, המופנים לתלמידי התיכונים בארץ, גדושים במוטיבים מתוך הנראטיב הערבי בסוגיית הסכסוך על ארץ ישראל.
בעקבות הצפת העניין על ידי יפרח, הספר נפסל בניגוד לדעת המפמ"ר לאזרחות. יהודה טען, בשטף דברים קולח ומרתק, שפעולתו מתוך המערכת, בשפתה שלה, היא בעלת השפעה ויכולת ממשית לשנות.
עם כך, חזר ואמר, הוא מכיר בצורך בקיומם של הקיצונים, האנרכיסטים, שישמיעו את האמת בשפה הנאמנה לעצמה גם אם בלתי מתקבלת, בכדי להוות השראה לאלו הפועלים מתוכה. יפרח חזר והדגיש, כי בעיניו המקום העיקרי לפעולה הוא מתוך ספינת השלטון ולא כסירה קטנה הנטפלת אליה.
לאורך שיחתו של יהודה יפרח, בין הנהוני הסכמה, היו בנות שהתנועעו בחוסר נחת. היה קשה להשמיע דעה אחרת כנגד דבריו הרהוטים של יפרח, השוחה היטב במושגי עולם המשפט.
שרה דניאל, תלמידת יא', יצאה כנגד דבריו של יפרח.  "הרגשתי", היא מתארת, "שהשאלה היא על הבסיס. האם יוצאים מתוך עבודת השם. זאת בריחה מהשאלות האמתיות אל תוך המציאות המסובכת. נדמה לי שהוא יודע אומנם להעביר את שלו לעולם, אבל הוא בעצם ללא נקודה. לי יש אמת חדה ופשוטה, אני רוצה לעבוד את השם".
אחרות, כדוגמת רוני ארנון, תלמידת יב', חשו הזדהות עם עמדתו של יהודה, "אני  מאמינה בכך שעלינו לפעול מתוך הדבר ולא מחוץ לו, שרק ככה באמת אפשר לשנות.", כך טוענת רוני, "אי אפשר לשנות דבר בלי להיות חלק ממנו. צריך להיות חלק מדבר כדי לשנות אותו."
בבוקר השבת הרצה לפני הבנות אורי ציפורי, פעיל ב'דרך חיים', התנועה הציבורית של תלמידי הרב יצחק גינזבורג, והציג את עמדתה של התנועה הצומחת.
[caption id="attachment_31591" align="alignleft" width="210" caption=""לעורר שיח ללא פחד והתנצלות". אורי ציפורי."]
ציפורי הציף את הצורך בבניית זהות יהודית עמוקה ופנימית, את הרפיון הקיים בתפיסה של הישראלי הממוצע. הוא תיאר את הישראלים אותם הוא פוגש בהודו, כבעלי שורש של זהות קיומית שטחית וחסרה, המחפשים את יהדותם.
ללכת על היהדות ללא פחד
ציפורי סיפר על הוריו החילונים, המרגישים חוסר במענה לזהותם היהודית. ציפורי ניתח את מערכות המדינה כפועלות במתכונת של מדינת כלל אזרחיה, ושלא מתוך עמדה יהודית.
פועלו ב'דרך חיים', תנועה שהחלה את דרכה לפני כשנה ומונה כיום כמאתיים חברים, מספקת בעיניו את המענה החסר. לאחרונה הוציאה דרך חיים חוברת בנושא זהות יהודית ולטענת ציפורי עצם הצפת השיח סביב זהות יהודית, בלי פחד והתנצלות, הוא שיעורר את העם להצטרף. דווקא תנועה חזקה המחזיקה בגאון את יהדותה, בלי פחד, ושתיצור מפלגה אלטרנטיבית לשלטונות המדינה יכולה להוביל לשינוי.
אורי, בדרכו הבלתי מתנצחת, עורר גם הוא כמה בנות דעתניות מרבצן. הדר כהן, מכיתה יב',טענה כנגדו, "הוא אומר דברי אמת ומצייר באופן ברור את הדרך אליה אנחנו שואפים להגיע, אל דרך התורה מבלי להתבלבל. מצד שני יש תחושה שהדברים מרחפים ושאין עשיה, ושאלו רק דעות תאורטיות יפות".
בת ציון גורדון, תלמידת כיתה יא', מהורהרת, "כל המהפכות הגדולות בהיסטוריה קרו על ידי אנשים שחשבו לטווח רחוק, שלאו דווקא תואמים את המציאות העכשווית. אני רק לא יודעת", תוהה בת ציון, "עד כמה אמירות כאלו מתקבלות בצורה נכונה בציבור הישראלי של היום, בעלות רלוונטיות."
הרבה שאלות והרבה חומר למחשבה
הפאנל בשבת אחר הצהריים בניצוחו הנלהב של הרב גדי, הנגיש חזיתית בין העמדות.
יהודה יפרח מצד אחד, בדיבורו המנוסח, השוטף, ואורי ציפורי בישיבתו השקטה והנינוחה, ייצגו בהשוואה הפרסונאלית ביניהם את ההבדל ההשקפתי.
בעוד יפרח מתבטא בכריזמה בולטת לעין ובשפה עשירה, ציפורי לא הרים את קולו ליותר מלחישה. ההבדל בין שפה שמשמיעה את עצמה בשפת שומעיה, לבין שפה המתעקשת לדבר בלשונה- הודגשה באופן חד בעצם הישיבה של שתי הדמויות הללו זו לצד זו.
יפרח פצח בסיפור. בחיפושיו הנואשים אחרי כתב משפטי לעיתון אותו הוא עורך, הגיעו אליו מגוון רחב של פעילי שלום מקצועיים ושמאלנים במובהק, ועוד בחורה אחת תורנית ומוכשרת. אותה בחורה הרשימה את יפרח מאוד באיכויותיה המקצועיות ובאישיותה. הוא - נאות לגייסה מיידית, אך היא החליטה לסרב לבסוף לעבודה מתוך פחד לכתוב לשון הרע.
יהודה יצא כנגד אותו "סירוב להתלכלך", כפי שהגדיר זאת, וקרא לבנות להיענות דווקא לאתגר התקשורת וללכת לעבוד בעיתונאות. מולו, ניתח ציפורי את תוצאותיו של סקר שקבע שצעירים יהודים יותר ויותר מזדהים עם זהותם הישראלית ופחות עם זהותם היהודית.
הבנות יצאו מהשבת עם יותר שאלות מאשר הן נכנסו אליה, אבל בלי ספק עם לא מעט חומר למחשבה. עדן כהן, מכיתה י', מסכמת. "יצאתי בהרגשה שיש לי על מה לחשוב ושהפעם דובר באופן מעשי." תלמידה אחרת מוסיפה "יש צורך בשני הדברים ובשיתוף פעולה ביניהם. אולי אפילו הויכוח ביניהם נצרך כדי שתהיה הפרייה הדדית. למען המציאות דרוש הקיום של שני הדברים".