מכתב גלוי לשמאל הישראלי

שמאלנים יקרים,

עם הפציע השחר החדש על העם היושב בציון, רבים עוסקים בשאלה מה יהיה, מה תעשה הממשלה, איך זה ישפיע על הבטחון, על הכלכלה, על יחסי החוץ ועוד – האם יהיה כאן רק שינוי קוסמטי בזהות העומדים בשלטון, או שבאמת יהיה כאן שינוי מהותי. האם רצון העם בקלפי יתבטא במשילות שתשקף את הכרעת הבוחר, או שמערכות המשפט והדרג הפקידותי ששולט כאן מאז ומתמיד ימשיכו לאחוז בקרנות המזבח. האם יהיה עימות בין הרשויות השונות, או שהממשלה שוב תכנע בפני הכוחות החזקים ממנה. ימים יגידו מה יהיה כאן בפועל, אך יש סוגיה שמעטים שמים לב אליה, והיא חשובה אולי יותר מכולם, והיא נוגעת בעיקר אליכם, השמאל הישראלי.

כסיסת הציפורניים שלכם בליל הבחירות והתקוה שפעמה בלבכם לעליתה של בל"ד וצליחתה את אחוז החסימה לא היתה אלא ביטוי מובהק וממצה להלך החשיבה שקנה אצלכם שביתה בשנים האחרונות. מדובר בתהליך, שלדעתי התחיל עם הסכם אוסלו האומלל, והוא מלווה על-ידי חדירת הערכים הפרוגרסיביים אל לב לבו של השמאל, ואף לאלו המכנים את עצמם 'מרכז'. מדובר על התערטלות מוחלטת מכל סממן יהודי בזהות הלאומית המשותפת ובזהות האישית של כל אחד ואחד מכם. והגבול שנחצה באופן בוטה וגלוי יותר ויותר הוא שיתוף הפעולה חסר הבושה שלכם עם האויב הערבי מתוך נסיון נואש להשיג רוב כנגד יראי ה', רוב שאתם יודעים שלעולם לא תשיגו בתוך העם היהודי.

הצעירים שבינינו אולי לא מכירים את ההיסטוריה, אבל השמאל הישראלי בעבר היה ציוני על-פי הבנתו, והתגאה בכך. מדובר בשמאל שהקים כאן מדינה ונלחם באויב הערבי, הפריח את השממה והקריב את מיטב בניו למען המדינה. לציבור היראים וכן לציבור הלאומי היו מול אותו שמאל ויכוחים מרים, מחלוקת אידיאולוגית קשה ומאבק פוליטי, שגלש אף לפסים אלימים וחמורים, אשר שיאם היה בטבח באלטלנה, וגרוע מכל – בשואה הרוחנית שהמיטו על בני עדות המזרח ובפשע הנוראי של חטיפת ילדי תימן. ועם זאת, המחלוקת הזאת היתה מחלוקת פנימית שבתוך האומה. רציתם בטובת העם לפי הבנתכם המשובשת, וכאשר עמדו עלינו מבחוץ לכלותנו ולהביא שואה על שארית הפליטה ששרדה מהתופת באירופה – עמדתם בגבורה כנגד המרצחים הישמעאלים, ואף דאגתם לגרש מארצנו מאות אלפי ערבים, מתוך ראיה מפוכחת של המציאות, ולפיה האוכלוסיה האזרחית העוינת היא המשענת והגב של המחבלים, ואם רוצים שהמדינה היהודית תתקיים – חייבים לסלק אותם מארצנו.

כל זה היה פעם. אבל כיום, לא רק שהמעשים שלכם הם הפוכים, אלא הזהות הפנימית שלכם כבר מזמן חצתה את הגבול, ורבים בקרב השמאל – וביחוד בקרב השמאל האידיאולוגי – חשים זהות עם האויב הערבי ועם שונאי ישראל הפרוגרסיבים ברחבי העולם הרבה יותר ממה שהם חשים עם היהודים שומרי המצוות ואוהבי הארץ. והגבול הזה שנחצה אינו דבר של מה בכך. השנאה לתורה ולמצוות, לציבור המאמין ולמיישבי הארץ – שנאה שחלקים בשמאל הפגין בבוטות, בעוד שהמתוחכמים יותר כיסו אותה בשנאה לנתניהו – שנאה זו הובילה רבים לחצות את הקו שבתוך הלב, הקו שמבדיל בין אדם שחש את עצמו יהודי – גם אם אין לכך ביטוי מעשי כל-כך - לבין מי שחש עצמו כ'אזרח העולם', ואשר נאמנותו נתונה לאויב.  

רבותי, הגעתם לקו פרשת המים. הזליגה לעבר הזדהות עם האויב הפכה למדרון תלול, כאשר הברית שכרתם עם שונאי ישראל בכנסת הפכה לרשמית וגלויה יותר ויותר. תחילה הוכשרה רע"ם, לאחר מכן גמגם לפיד בענין חד"ש-תע"ל, והשיא היה כאשר התגלה, כי משאבים עצומים הושקעו בנסיון להעביר גם את בל"ד את אחוז החסימה. עבור יאיר לפיד, שאינו רואה דבר מעבר למה שכאן ועכשיו, מדובר במהלך פוליטי לגיטימי במסגרת המאבק בנתניהו. אבל מי שיש לו קצת ראיה היסטורית אמור להבין, כי בסוף המדרון הזה ישנה תהום עמוקה, אשר מבשרת את ניתוק הקשר המוחלט עם העם היהודי.

מי שבחר בכך – אין לנו אלא להצטער שהגיע לכזו דיוטה. אבל אני משוכנע, שרבים מכם רוצים להשאר כאן, מרגישים באיזשהו אופן כיהודים, ואינם מתכננים 'רילוקיישן'. לא, אינני בא להשלות אתכם. העתיד של העם היהודי צופן בחובו את כינון מלכות ה'. הערבים ילכו, התורה תשלוט, בית המקדש יוקם, האומה כולה תתקבץ סביב ה' ותורתו, כי זה מה שבאמת עושה אותנו לאומה. ישראל לא תהיה צרפת. אתם צריכים לבחור. אם על-אף הכל רצונכם להיות חלק מהדבר האדיר הזה שנקרא העם היהודי, עליכם בשלב ראשון להכות על חטא ולנתק כל קשר עם האויב הערבי הקורא ופועל בגלוי להשמדתנו. אם תתעקשו להמשיך ולהזדהות עם האויב, זו בהחלט עלולה להיות קריעת החבל, אשר תנתק אתכם סופית מהעם היהודי. הבחירה בידכם.