'ירוץ עבדך כמו איל'

הרב אריאל לוי איש חברון, מספר על ר' איל נוקד שנפטר במוצאי שבת קודש פרשת בהעלותך לאחר מחלה קשה וממושכת.

אחי ורעי. בלב הומה וכואב רוצה אני להשתתף עמכם בכאבנו הגדול על אחד מגדולי בני החבורה, לנסות לספר ולו במעט מן המעט על גדולתו של האי גברא רבה, חברנו אהובנו ידיד נפשי וחמדת לבבי הצדיק  רבי איל נוקד הכהן הגדול מאחיו זצ"ל שנפטר במוצאי שבת קודש "בהעלותך את הנרות", ואכן ההרגשה היא ש"כבה נר המערבי".

מי יוכל לתאר בפה את גדלותו העל אנושית של אדם שהתייסר בייסורים קשים ומרים, שכל ימיו מסכת פלאית של "כל משבריך וגליך עלי עברו" ויחד עם זה כל חייו שיר וניגון ארוך לה' יתברך?

מי יספר על המיית נפש של געגוע זך ומתוק לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, להיות  מאלו הזוכים לחיות חיים אמיתיים, עליהם אמר משה רבנו בדבר ה' "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום"? יכול אדם מן השורה לחיות את חיי השגרה עם הטרדות היומיומיות המשכיחות את תכלית חיינו, ייעודנו ומטרתנו. יכול לאכול לישון ואפילו ללמוד ולהתפלל, אבל לא להיקרא "חי".

רק הדבקים בה' נקראים חיים. ואני הגמד עומד ליד רבי איל ותמה מנין לו הכוח הזה לדבר כאלו דיבורים של אמונה בה' בשעה בה כל תזוזה ולו הקלה ביותר כרוכה בכאבים עזים? מאיפה הכוח בשעה שכבד עליו חוליו מאד עד כדי שניטל ממנו הדיבור לרמוז באצבעו להתקרב לפיו וללחוש לי בשארית כוחותיו מדם ליבו הזך לחזור אחריו פעם ועוד פעם ועוד פעם על המילים "איזה טוב ה'", על הפסוק בתהלים "ואני קרבת אלוקים לי טוב", ועל דברי הרמח"ל הקדוש בתחילת מסילת ישרים "כי רק הדבקות בה' זהו הטוב וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב אינו אלא הבל ושווא נתעה", ולומר לי: "כל החיים שווה לחיות בשביל להגיע לבהירות הדעת של ההכרה שיש בורא לעולם ואנחנו רק נבראים"..? איה הם אותן שעתיים נשגבות בהם ישבנו ליד מיטת חוליו של איל הקדוש אחרי שניטל ממנו קולו הצלול והוא מחזקנו באמונה, ואומר לר' שלמה לוינגר תקרא מהספר "בלבבי משכן אבנה", אותו כל כך אהב ללמוד, (ואכן רבי איל בנה בלבבו משכן..היה כולו כלי להשראת השכינה.. ועוד איזה משכן..) והתעכב איל על כל פסקה והדגיש אותה היטב בלבותנו.

בושתי הגמד הקטן לידו אמרתי לו: "רבי איל, נראה לי שאין סיכוי לבן אדם לחיות ככה בזמנים קשים וכואבים" והוא אמר לי : "אתה יכול להגיע להכרה שיש בורא ואתה נברא. אתה יכול להכניע את קליפת פרעה שבתוכך ולהמליך את ה' עליך". אמרתי לו: "אני יכול אמנם בפה לומר זאת. אבל יש "וידעת היום" ויש "והשבות אל לבבך" ואני לא השבתי אל לבבי".. והוא מתעקש פעם אחר פעם ולוחש, כולו מיוסר: "אני לא אעזוב אותך עד שתתגבר על היצר הרע שלך ותאמר לי: אני יכול לחיות בהכרה מלאה בבהירות הדעת שיש בורא לעולם".

הזכרתי לו שנסענו יחד לפני למעלה מ-12 שנים לרב אליעזר ברלנד שליט"א ואתה איל אמרת לו: "הרב, תגיד לי משהו". והרב ענה לך, "מה אני אגיד לך, יש בורא לעולם". איל המתוק הזה המשיך ללחוש במאמץ ואמר: "שווה לחיות כל החיים בשביל להגיע לבהירות הדעת של ההכרה שיש בורא לעולם. הוא הביט בי בעיניו המיוסרות, הביט  בר' אריאל בן שטרית, והפנה פניו לר' שלמה לוינגר ולחש שוב ושוב: "לא רק בשביל דקה של בהירות ההכרה שיש בורא לעולם כדאי לחיות את כל החיים. אפילו בשביל חצי דקה".. ואז פנה אלי שוב ואמר לי : "אני רוצה שתגיד שאתה יכול להגיע לחצי דקה של הכרה בהירה שיש בורא לעולם". אמרתי לו: "ברצון ובכיסופים אני רוצה מאד להגיע לשם".. ואיל  לא ויתר.. כן, כך במשך כמעט שעתיים! תוך כדי ייסורים.. ואז שאל אותנו: מה זו התבודדות? ר' אריאל אמר לו: "להיות לבד". והוא בידו הצנומה מסמן: לא. ולוחש: "להיות לבד עם ה'"... ריבונו של עולם! איך הארת את עולמך עם איל המתוק הזה!

איני מבין בנסתרות, אבל אולי טעמנו באותם רגעים עבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים.. התבשמנו מאורו העצום של איל שמסכם בפנינו את תמצית עבודת חייו: דבקות בה'..

ועליו אפשר לדרוש את הפסוק "אתהלך לפני ה' בארצות החיים". חיבור אמיתי פנימי לישוב הארץ, לעסוק בצרכי ציבור באמונה, לשם שמיים, בלב שלם ובנפש חפצה. לא כפי התפיסה הגלותית שדבקות בה' היא רק בשעה של תפילה מרוממת או של ניגון דבקות בה', אלא דבקות ברגבי אדמתה של ארץ הקודש. ולא דבקות מנותקת מהמציאות אלא הבנה בנבכי העולם הזה ובמעבריו וסיבוכיו, עם ירידה מעשית לכל פרט ופרט, בלי לדלג על שום פרט..

ועליו אפשר לדרוש את דברי הרמב"ם הקדוש בהלכות מלכים פרק ה' הלכה י'(שם יוצא הרמב"ם מגדרו ולא כותב הלכה אלא כהלכה משתפך ברגשי קודש!) "גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומתגלגלין על עפרה וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". איך לפני כשנתיים באחת מהשיחות  ששוחחנו בשדה המכפלה על חיבת הארץ והגעגועים אליה, נפלנו על הרצפה, נשקנו בהמית לב לארץ הקדושה והתגלגלנו..

נזכרתי היום בפסוק בתחילת ספר שמות "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" . התורה הקדושה מספרת לנו על גדולתו של משה רבנו, הרועה הנאמן, המנהיג הרחמן, ולא מספרת לנו שהוא שקד בתורה ולמד את כל הש"ס, אלא מהי גדלותו? "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" וכדברי רש"י הקדוש: "נתן עיניו ולבו להיות מיצר בצרתם". ולרגע דומה היה בעיני שמצאתי ישוב לתמיהתי מאין היו לאיל כוחות הנפש העצומים לקבל עול מלכות שמים בלב שלם בעודו מתייסר ייסורים איומים.

איל נתן עיניו וליבו להיות מיצר בצרתם של ישראל. גם מסר נפשו להילחם באויב הערבי, גם טיפל בפצועים והציל חיים, לעיתים תוך כדי חירוף נפש וכניסה למצבי סיכון.. אבל בנוסף- היה גאון עולם בהקשבה! גאון עולם בהבנת נבכי הנפש, על כל תחלואיה ומכאוביה.. הוא נתן הרגשה כנה של שותף אמיתי, של חבר כל כך טוב...

כמה אהב לקרוא סיפורי צדיקים! כמה אהב לקרוא שוב ושוב את "ימי שמואל", סיפור חייו של רבי שמואל הורביץ זצ"ל, מגדולי חסידי ברסלב השורשיים העתיקים.. והיה חוזר באוזני על תיאורו של רבי שמואל בכיסופיו להשתטח על ציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי.. נסענו כמה פעמים לציוני הצדיקים, ועל נסיעות אלה יש הרבה מה לספר.. איל היה נוסע מידי פעם למירון, ואהב מאד לשפוך שיחו לפני ה'.

סיפר לי שבעומדו פעם ליד ציון הרשב"י אמר את התיקון הכללי, ואחר כך בתפילה חזר שוב ושוב על המילים "הצל לקוחים למוות", ואז שמע קול פיצוץ אדיר  של  הפיגוע שביצע  ערבי ארור ימ"ש במרגלות מירון, והיה הוא הראשון  שרץ לשם מיד לטפל בפצועים.. להציל חיים...

הייתה לו לאיל שליטה מופלאה בתנ"ך, אהבה עצומה ללימוד תנ"ך. עם כאלו דיוקים וחידושים פלאיים, שלא שמעתן אוזן מעולם.. זכורני איך חזר על התנ"ך בקולו המיוחד בכולל "מנוחה רחל" לפני 13 שנים.. איך התנגן התנ"ך בפיו..

בעודו שוכב על מיטת חוליו שמע הרבה שיעורים בתנ"ך. היה לו במיטה תנ"ך קונקורדנציה ומחשב נייד.. והיה מעמיק.. כשסיפרתי לו על האתר של הרב קרויזר ממצפה יריחו "שי לשי" שיש בו שיעורים נפלאים בתנ"ך, זרח כולו מאושר..

ולא רק בתנ"ך, אלא היה משנן פעמים רבות את הש"ס משניות.. והיה מסיים כמה מסכתות בגמרא הקדושה.. והיה מלא וגדוש בחסד ובהטבה.  בעודו חולה, בשנה שעברה, כשעוד היה איך שהוא מתפקד במאמצים, עלה לעזור לישראל ברמסון בחלוקת קמחא דפסחא שעות רבות.. ואיך יצאה נשמתו בטהרה כשסביבו שרים בדבקות "ידיד נפש אב הרחמן .. ירוץ עבדך כמו איל"..

וכל זה מקצת שבחו. הלוואי נחרוט על לוח ליבנו את נגינת חייו, נכתוב עליו עוד ועוד סיפורים כדי להתבשם מאורו וניפגש איתו בקרוב ממש בגאולה השלימה, בתחיית המתים.

כה דברי הקטן שבחבורה, אוהבך איל בלב ונפש העומד לפניך בבושה ובהערצה, בגעגועים רבים ואהבה גדולה.