יום שני, 4:00 לפנות בוקר. אני מתעורר מדפיקות בדלת ומהקשר המשטרתי של שוטר היס"מ שצמוד לחלון חדר השינה. הערתי את אשתי שלצערי כבר התרגלה להשכמות של שוטרים.
בדלת בלשי משטרת בנימין מלווים בשוטרי יס"מ. "יש לנו צו מעצר, תתארגן". אני גומר להתלבש, לוקח תפילין ובא לצאת. "איפה הפלאפון שלך!?" שואל אותי אחד הבלשים, אני מזכיר לו שהפלאפון כבר שבועיים מוחרם בתחנת המשטרה. הבלש מסתפק בתשובה...
אני יוצא ללילה הקר של יצהר ומבחין בכ 30 שוטרים שיוצאים מהעמדות שתפסו מסביב לבית הקטן בו אני מתגורר. השוטרים העלו אותי לג'יפ וירדנו לצומת יצהר. בדרך הבחנתי בכוחות הגדולים שהגיעו לישוב לפנות בוקר. שני אוטובוסים של שוטרי מג"ב עם ציוד מלא וסרבלי גירוש שחורים, שתי סוואנות יס"מ, רכב-גרר למקרה הצורך ועוד ג'יפים וניידות.
בש.ג הבחנתי בבלש העומד ומצלם את השומר תוך שהוא כולא אותו בבוטקה בכדי שלא יוכל להודיע חס וחלילה על הפשיטה לתושבי הישוב.
בצומת אני שומע שיש עוד עצורים ומבין כבר שמדובר כנראה בשחזור של המעצר מלפני שבועיים וחצי, אז נחקרתי יחד עם ארבעה טרמפיסטים שהיו ברכבי, בחשד להצתת רכבו של מפקד תחנת בנימין. בית המשפט קבע כי אין אף ראיה בתיק ושחרר אותנו.
הסיעו אותנו למשטרת בנימין שם נחקרנו בחשד לאותן העבירות שיחסו לנו במעצר הקודם. הצתת ניידת, תקיפות שוטרים, שטח צבאי סגור וכו' וכו'. כמובן שהכחשנו שוב את החשדות. לאחר החקירה נכנס לחדר קצין החקירות של משטרת בנימין, שי דאקוסטה והחליט שצריך לחקור אותי גם בחשד לשיבוש הליכי חקירה והעלמת ראיות.
מדוע? לטענת המשטרה, במצלמה של "הקול היהודי" שהיתה ברכב בו נסענו נמצא סרטון של רכב המשטרה כשהוא עולה באש. הסרטון צולם ממרחק של כמה מאות מטרים.
הלך המחשבה של המשטרה הוא מאוד מעניין, ובלשי משהו. כיון שאנחנו נתפסנו בשעתו בצומת תפוח, וברכב נמצאה מצלמה שבה נראה רכב המשטרה בוער (לאחר ההצתה) מכמה מאות מטרים, מה יכול להיות חוץ מהאפשרות שהצתנו את הרכב, ברחנו להר, צילמנו ונסענו לצומת תפוח אחרי שעתיים? ואם כך הוא הדבר, טענה המשטרה כי אני צילמתי את הוידאו וומן הסתם ארגנתי את האירוע ולכן אני יודע מי המעורבים הנוספים ומכאן ועד לשיבוש הליכי חקירה והעלמת ראיות הדרך קצרה.
"בשביל להיכנס ליצהר צריך מאות שוטרים ותיאום בין כל הגורמים"
בקיצור, הגענו לבית המשפט שם יצג אותנו עו"ד עדי קידר מעמותת חננו. השאלה הראשונה של עו"ד קידר היתה מדוע לא עצרו אותנו שבוע קודם לכן, אז הוצאו צווי המעצר. נציג המשטרה ענה לבית המשפט, "כדי להיכנס ליצהר צריך שבוע הכנה מראש, תיאום בין צה"ל, משטרה, מג"ב, שב"כ וגורמים נוספים, צריך להביא מאות שוטרים וחיילים ולהוציא פקודת מבצע מסודרת."
על הציטוט של חוקר המשטרה שנרשם בפרוטוקול הדיון אין הרבה מה להוסיף, מלבד התהייה מי הם הגורמים הנוספים חוץ מצה"ל, משטרה ושב"כ. המוסד? C.I.A? לוויני ריגול?
בשבוע שעבר פגש חבר מיצהר אחד מחבריו, קצין ביחידת המסתערבים של מג"ב. הלה סיפר כלפי תומו, כי במקביל לפשיטה הקודמת בשבוע שעבר הוצבו לוחמי יחידת המסתערבים של מג"ב בכפרים הסמוכים ליצהר בכדי למנוע פעולות נקם בערבים.
ונחזור לדיון. השופט רובין האריך את מעצרינו ביומיים. עמותת חננו הגישה ערר ולמחרת (ג') התקיים דיון בבית המשפט המחוזי. השופט פרקש שאל את המשטרה מדוע לא ביצעה עדיין את פעולת החקירה שביקשה והורה כי פעולת החקירה (הסודית) תתבצע עד השעה שש בערב. במידה ותהיה התפתחות בחקירה נישאר במעצר עד למחרת ובמידה ולא, נשוחרר.
תרגיל הפנצ'ר או משטרת ישראל במיטבה?
נלקחנו חזרה למגרש הרוסים ומשם אל משטרת בנימין. עו"ד הלוי שיצג אותנו בבית המשפט המחוזי התקשה למצוא פעולת חקירה שמצריכה את מעצרינו ולכן ציפינו לאיזשהוא תרגיל מסריח של המשטרה.
נחקרנו חקירה קצרה נוספת על אותם החשדות. אלא שכאן הגיע שלב א' של התרגיל. בוריאציות שונות אמרו לנו החוקרים כי "התיק תפור, מחר נגיש כתב אישום, זה עבירה שיושבים עליה עשר שנים בכלא" וכד', ואמרו לנו כי זו ההזדמנות האחרונה לשתף פעולה עם החקירה וכו'. לאחר כמה דקות יצאנו ברכב משטרתי גדול מכיוון תחנת המשטרה השוכנת בחטמ"ר בנימין בבית אל, אל עבר מגרש הרוסים.
אך בסמוך לשער הבסיס התגלה פנצ'ר באחד מצמיגי הניידת. למרות הצמיג הריק, המשיכו השוטרים בנסיעה לעבר מגרש נטוש בין הבסיסים ועצרו בסמוך ליציקת בטון קטנה. הורידו אותנו מהניידת והושיבו אותנו על משטח הבטון. ציפינו שתבוא מיד ניידת שתסיע אותנו, או לכל הפחות שיגיעו שוטרים בשביל לשמור עלינו שלא נברח, אך אף אחד לא הגיע.
למרבה הפלא השוטרים והבלשים השאירו את שלושתינו מרוחקים מהם ובמשך עשרים וחמש דקות החליפו פנצ'ר. המראה היה כאילו נלקח מסרט קומדיה. שלושה עצורים יושבים ומסתכלים על השוטרים המתקשים להחליף צמיג, כשמדי פעם עוברים במקום חיילים שבוהים במחזה בהלם מהול בשעשוע.
רק בכדי להמחיש את האבסורד שבעניין נדגיש כי גם כשעצור אזוק בידיים וברגליים ונמצא בתוך התחנה, לא נותנים לו לצאת מטווח של מטרים בודדים משוטר. במקרה שלנו ישבנו בשטח, מרוחקים מהשוטרים העסוקים בהחלפת צמיג.
האם היה מדובר בתרגיל במטרה שנדבר אחד עם השני שלא בתא המעצר או בניידת? או שמדובר בהתנהלות הרגילה של משטרת ישראל? ישפוט הציבור, ואינני יודע איזה משני התרחישים עדיף.
לסיום הוחזרנו למגרש הרוסים ובשעה שש שוחררנו ללא תנאי ואפילו ללא חתימה על ערבות, צעד חריג ביותר נוכח החשד החמור.
ליהודי (חילוני?) 12 כ"ב סיון תשע"א 09:38 ליהודי (חילוני?)
צביקי בסוק 11 כ"א סיון תשע"א 23:33 צביקי בסוק
תומר 10 כ' סיון תשע"א 23:32 תומר
יהודי חילוני 9 כ' סיון תשע"א 22:03 יהודי חילוני
יהודי חילוני 8 כ' סיון תשע"א 22:01 יהודי חילוני
ליאור 7 כ' סיון תשע"א 21:47 ליאור
למה אישור למה 6 כ' סיון תשע"א 21:03 למה אישור למה
פפפפפפפפפפפפפ 5 כ' סיון תשע"א 21:02 פפפפפפפפפפפפפ
יעאעא 4 כ' סיון תשע"א 20:32 יעאעא
תרגיל ידוע 3 כ' סיון תשע"א 20:07 תרגיל ידוע
שואלת 2 כ' סיון תשע"א 19:47 שואלת
רגע למחשבה 1 כ' סיון תשע"א 16:32 רגע למחשבה