[caption id="attachment_5005" align="alignleft" width="64" caption="קיבל צו הרחקה מיהודה ושמרון."] שלשום קיבל לידיו נריה אופן מיצהר צו הרחקה משטחי יהודה ושומרון למשך שלשה חדשים. נריה מספר: "בזמן האחרון לא עסקתי בשום פעילות הקשורה לתחומי ההתעניינות של המחלקה היהודית בשב"כ. הסיבה היחידה האפשרית להוצאת הצו הזה היא שאתמול בשעות הבוקר פנה אלי אלעד מאיר, רב ומחנך מהישוב חרשה, וסיפר לי שהשב"כ איים על אבא שלו בפיטורין ממשרה ממשלתית אם בנו לא יחדל מפעילותו בגבעות ובמאחזים, ואיים גם על אשתו בכך שיפעלו באופן "אגרסיווי", כלשונם, נגד בעלה אם לא יפסיק. אמרתי לו שהתנהגות מכוערת כזו 'לא עוברת' אפילו אצל חובשי כיפות קטנות. מפקד המחלקה היהודית בשב"כ הוא חובש כיפה כזו, מאחד מישובי יהודה ושומרון. הצעתי לו להביא את בני משפחתו לבית הכנסת באותו ישוב בשעת מנחה-מעריב, ולספר לתושבי הישוב על כך ששכנם אחראי לפשע הזה."... נריה אומר לאחר קבלת צו ההרחקה: "זה אמנם לא נעים לאשה ולילדים, אבל ברור שזה מלמד על כך שהמחלקה היהודית איבדה עשתונות, וכשאני רואה את ההיסטריה שלהם אני מבין שראש המחלקה היהודית מפוחד ולחוץ הרבה יותר ממני". זו תזכורת חביבה להבין עד כמה יעילה הפעלת לחץ אישי על דתיים עבדי הממסד. הם יורדים לדיוטא תחתונה, עובדים מכוער, מאבדים את הראש ועושים טעויות מרשימות. ומה יש לאלעד מאיר לומר? "למרות הקו החצוף שבו השב"כ החליט לפעול וכל האיומים עלי על אשתי ועל אבא שלי, אנחנו ממשיכים! זה פשוט. ארץ ישראל חשובה לנו מאוד, ואנחנו שומרים עליה! אנחנו לא מתביישים במה שאנחנו עושים ואם אנחנו מתביישים במשהו אז אנחנו לא עושים אותו. אנחנו נמשיך בכל הכח להגן ולשמור על ארץ ישראל." סיפורו של אלעד התפרסם בקול היהודי ומאז הלחץ ממשיך, אבל כשלחוצים עושים טעויות, ועוד יותר כשלחוצים כל כך...
