לאהליך ישראל! דעה: מנחם בן שחר

המאהלים ברחבי הארץ הם בשורה טובה. היהודים הישראליים לומדים ומתאמנים לא לשתוק, להביע עמדה ברורה, ולצאת למאבק עליה. גביע הקוטג' הוא הכלי, האור בדרך.

הישראלים גילו את הרחוב. המאורעות בארצות שכנות הולידו דחף חזק ורצון אצל אנשים רבים: לקום, לזעוק, למחות ברחוב. יש רושם שמבחן התוצאה של מאבקים עממיים אלו מעניין פחות (ע"ע מצרים). תחושת הכח של המחאה המתגלגלת וצוברת תאוצה – היא תחושה ממכרת. מתמכרים אליה הצעירים המוחים, העיתונאים המסקרים, והצופים המשוועים לתזוזה מרעננת.

הישראלים גם רוצים תחריר. מאוד רוצים. בלית נושא ראוי אחר התחילו עם מחיר הקוטג' (מעליב ביחס לעשרות אחוזי אבטלה במצרים) אבל זה תפס. עכשיו מאהלי קיץ חביבים בכל הארץ, עצרות שבועיות המוניות וזעקה לא כל כך ממוקדת היא על הכל: מחיר הבנזין, יוקר הדירות בערים הגדולות, וכמעט גם הוסיפו את החום הכבד בשנים האחרונות. אדם, ציבור, חברה ניכרים במעשיהם ברצון ובכעסם: על מה אתה מוחה, זועק ויוצא לרחוב.

אנו לא נזיל דמעה על הפלתו של ביבי, ממש לא. אולי אפילו נשמיע אנחת רווחה מסוימת, שכן האיש אמנם הססן לא קטן, אך מסוכן. כולנו זוכרים שרק הליכוד יכול. אינני מבין גדול בשיטות מיסוי, וזה מובן לחלוטין שהאזרחים בעד מוצרי חלב במחיר הגון, ופחות מיסים אז נראה שהמאבק הזה הולך לשמח אותנו בחודשים הקרובים, אך יותר מכך יש עלינו לשמוח ולהודות על האוהלים והמאבק הציבורי הנוכחי.

כתובת. מחאה כזו היא תוצאה של הרבה חשיבה ולוגיסטיקה ובעיקר מימון, מי שסבור שיש כאן התארגנות ספונטאנית שינסה לבקר במאהל בזמן הכרעה על המו"מ עם הממשלה. זה הולך ככה: בשעה אחת עשרה בלילה, בתום דיונים ארוכים בפורום רחב, נערכת הצבעה פומבית, סופרים את יחסי הכוחות,  בהמשך הלילה מחליט מי שמחליט מה הלאה, ובבוקר יוצאים לתקשורת עם מסר ברור. אז יש מי שעומד מאחורי ההפקה, ואם הוא מתחבא כמו נאסראללה, כנראה שיש לו סיבות טובות לכך.

להתאמן על הקוטג'. יש להודות מעומק הלב למי שמנסה לאמן את הישראלים לעצמאות, ליציאה לכביש, להפסקת השעבוד המחשבתי. כמו דברים רבים אחרים השמאל הולך קדימה, מביא מודל, מתחיל תהליך – אבל הישראלים בסופו של דבר יהודים. נראה קצת רחוק שמאתיים אלף איש יצאו לרחוב בתשעה באב וידרשו להסיר את השיקוץ. למה בעצם?? האם אין חצי מליון יהודים בארץ שחושבים שהר הבית שייך לעם ישראל? שזו חרפה לבגוד כך בארמונו של המלך? לא מגיע לו איזה אוהל או משכן קבע? האם באמת אין מאות אלפי יהודים הבטוחים שכללי המוסר של צה"ל אכזריים כלפי החיילים ומתרפסים בפני האויבים? יש ויש, המונים רבים. היום הם (עדיין) אכולים תסביכים, וטרם הפנימו את הפשיטות של תחריר, אך זה מתקרב, מבשיל. ושוב, תודה לקרן החדשה או מי שזה לא יהיה.

לא, עדיין לא כל יהודי ארץ ישראל הם קוראים נלהבים של 'הקול היהודי', אין אשליות. אך אנו מוכנים להתחרות עם בג"ץ ברמת התמיכה והאהדה של הרחוב הישראלי עם התפיסה היהודית, הגבורה היהודית, הזיקה לאמונה יהודית טהורה. הנושאים המדוברים במחאה העכשווית הם בהחלט כן משקפים את הישראלי המצוי, וזה בסדר, אין לזלזל בנושאים אלו. אך אין להשוות אותם לשאלות יהודיות גורליות. אם ישראל תהיה מדינת רווחה, מחירי דירות סבירים, ובנזין מוזל, אך יימשך הטשטוש המסוכן של הלאום היהודי – המדינה לא תשרוד עוד דורות.

מה כן? זה עדיין לא מדובר בשלטי רחוב, אך מאחורי קלישאות וערמות של ציטוטים חלולים – כן מתרבים הם היהודים המזדהים עם 'אתה בחרתנו מכל עמים, אהבת אותנו ורצית בנו'. אמונת היהודי נטועה עמוק, וקיימת במציאות באופן הולך ומתגלה. צריך הרבה חכמה ותבונה לארגן את זה (ועוד שישאר 'ספונטני') אבל למדנו שהדבר אפשרי.

כשעם ישראל חי. כשאלפי יהודים יחיו בארץ מתוך חרות מחשבתית, מתוך שמחה של פעילות הממסד הנוכחי לא יוכל להם. בנתיים משחקים בגביעי קוטג' ומחירי בתים, סבבה. כשעם ישראל חי מתוך המודעות שלו, המאבק לא יהיה גובה הסבסוד. דרישה רחבה לכבוד לאומי מוכנה בקנה, וגם אם לא תצא לאור ולמרחב הציבורי בתשעה באב השנה – יום אחד היא תגיע ותצא לרחוב, בגדול.