להפוך את החושך לאור - "באיזה מחשבות הוא מתעסק?"

מה? הוא מקים גבעה חדשה? הוא לא קולט שהתיישבות זה לא העניין עכשיו? להתיישבות לא יהיה קיום אם לא נטפל קודם בערבים שכאן.
ברצינות? הוא נכנס לפוליטיקה? הוא לא תפס עדיין שהמשחק שם אבוד?
זה מה שיש לו עכשיו לעשות? הפצת יהדות? אין לנו זמן לשכנע את כל העם בנחת. אנחנו חייבים לסמוך רק על עצמנו"!
פעם חשבתם אחת מהמחשבות האלו? אני אישית חשבתי את כולן ועוד הרבה מסוגן. אבל מתישהו שמתי לב שהן נורא מלחיצות וגורמות לי לחוש כלפי אנשים הקרובים ללבי הרגשות מאד שליליות. הדבר מאד ציער אותי והחלטתי לבחון את העניין.
דבר ראשון, שמתי לב שאני בעצמי כל פרק זמן מסויים חושב אחרת בקשר ל'מה הדבר הכי חשוב ונכון שיש לעשות עכשיו'. כך שמה לי להלין על אחרים. הדרך למציאת האמת עוברת דרך הרבה תחנות. וכל אחד מאיתנו מתקדם בה בקצב שלו.
דבר שני, כשלעיתים אנשים אחרים שידרו לי מחשבות ורגשות כאלו, חשבתי שיכול להיות שהם צודקים. אבל הפעילות החשובה שהם מדברים במעלתה, איננה מתאימה לי. לכישוריי, ללוח הזמנים שלי ולנפשי. אני מעדיף לעסוק בדבר שאולי הוא פחות חשוב, אבל זה מה שאני יכול כרגע. ואולי בהמשך, אוכל גם לתרום לדברים נעלים ועקרוניים יותר.  החלטתי ליישם את ההבנה הזו גם כלפי אנשים אחרים.
דבר שלישי, גם אם באמת פעילות מסויימת היא העיקרית, האם באמת לשאר הפעולות אין מקום? האם אני באמת בטוח שאין הם מועילות? לא. בוודאי שאינני יכול להיות בטוח. כל פעולה יכולה להועיל בנסיבות ומקרים מסוימים. כלשון חז"ל בפרקי אבות : 'אין לך דבר שאין לו מקום'.
אבל מה עם פעולות שאני כמעט לגמרי משוכנע שאין בהן תועלת? (למשל: הפגנות ענק של מועצת יש"ע). איך אפשר לא להתפוצץ מזעם על אנשים טובים שלוקחים כוחות ומשאבים חשובים ומשקיעים אותם בפעולות סרק כאלו? לקח לי זמן לענות לעצמי על זה, אבל אז קלטתי: איך אני יודע שאלו פעולות סרק? הרי זה מניסיוני בעבר. ולכן, אולי עדיין מאד חשוב להמשיך בפעילויות כאלו כדי שלעוד אנשים תהיה הזדמנות לקלוט כיצד לא נכון לפעול!
אולי המחשבות האלו נראות לכם תרגיל פילוסופי ובזבוז זמן. אולי אתם גם חושבים: "נו כבר תפסיק 'לסנגר' על כולם ותתחיל לעשות מה שחשוב!". באמת אתם צודקים. כמובן שאשתדל לעשות מה שנראה לי הכי יעיל ומדוייק (שוב, בהתאם למגבלותיי), אבל המחשבות האלו הן כל כך משחררות, הן גורמות לי לעבוד תוך הרגשה שבעצם, כל מי שפועל איזושהי פעולה בכוונה טובה הוא שותף איתי ולא אויב שלי! ועל ההרגשה הטובה הזו ממש לא מתחשק לי לוותר! גם, ובייחוד אם אני עוסק בפעילות ששונה מאד ממעשיהם של אחרים. נסו בעצמכם, ותראו איך אתם מרגישים כשאתם חושבים שכל מי שעושה אחרת מכם הוא טועה ומבזבז את זמנו. ולעומת זאת, כשאתם חושבים שגם לפעולה שלו יש מקום. כמות המתח שיורדת היא עצומה! ולא מפסידים כלום מהמרץ לעשות מה שנראה נכון. להיפך! הרוגע הזה נותן חיות ושמחה לכך!
בימים האלו של ספירת העומר, כדאי לנו לזכור את תלמידי ר' עקיבא שהרבה סוברים (בעקבות דברי רב שרירא גאון באיגרתו) שהיו מחיילי המהפכה היהודית שהנהיג רבם יחד עם בר כוכבא. אך הם מתו,  לדעת חז"ל כיוון שלא נהגו כבוד זה בזה. כל אחד חשב שאין מקום למעשי חבירו. בעוד שהאמת היא שהמציאות היא מורכבת ויש בה מקום ותועלת למעשים רבים ושונים.
בל"ג בעומר, נחגוג על כך שתלמידיו של ר"ע פסקו מלמות. נלמד מהם את הלקח (גם מעשיהם לא היו לשווא. בזכותם יש לנו ממי ללמוד מה לא נכון לעשות !)  ובעזרת השם, המהפכה היהודית של ימינו תצליח בגדול!