"להתחבר לעם ישראל מתוך תודעה עמוקה של השפעה"

הטלטלה בעקבות גירוש גוש קטיף יצרה שבר גדול, אך גם הביאה רבים לחשיבה מחודשת והולידה יוזמות מקוריות של פעילות ועשיה • פרוייקט מיוחד בקול היהודי במלאות 7 שנים לגירוש. 

הגירוש מגוש קטיף גרם לרב נתנאל יוסיפון, ראש הגרעין התורני בנתניה, לשנות את תודעת השליחות והפצת היהדות. "עם ישראל צמא לשמוע, צריך לבוא מתוך רצון ממוקד להוביל שינויים". 

קול הרעם שבישר בשלהי החורף של שנת התשס"ד את התנעת הדחפור הממשלתי, לקראת עקירתם של יהודי גוש קטיף וצפון השומרון, הוציא מבית המדרש את הרב נתנאל יוסיפון, אז ר"מ בישיבת מצפה יריחו, אל שדה העשייה במאבק לגירוש. בין השאר שימש יוסיפון בתפקידי מפתח בפעילות ההסברה לקראת משאל מתפקדי הליכוד, בארגון צעדות ההתחברות ובמטה יהודי לא מגרש יהודי שקרא לחיילים לסרב פקודה.

כיום משלב הרב יוסיפון, אב לשבעה ילדים, את העיסוק בתורה ובשדה העשייה בתפקידיו כראש הגרעין התורני 'אורות נתניה' בו חברות עשרות משפחות, וכראש הישיבה במקום בה לומדים כשלושים תלמידים. לפני כעשור היו יוסיפון ומשפחתו ממקימי הגרעין התורני בעיר ערד, בה התגוררו כשלוש שנים.

בשיחה עם הקול היהודי, הוא משחזר את התחושות שליוו אותו בתקופה שקדמה לגירוש, ושימשו כטריגר לתפיסת עולמו כיום. "בזמן הגירוש האמנתי שהמאבק לא יוכרע במתחם הסגור של גוש קטיף בסוף, ששם למשטרה ולצבא יש הרבה יותר כוח, אלא במאבק כולל שיתרחש בכל רחבי הארץ ובציבורים גדולים שיתנגדו. עברו עלי שבועות קשים מאוד בתקופה המתוחה לקראת משאל מתפקדי הליכוד, הרגשתי שהציבור שלנו בכלל לא קולט את המקום שאליו אנחנו הולכים".

"התאכזבתי שיש הרבה מאוד קצינים וחיילים דתיים, שבשטח למעשה בחרו להיות חסרי השפעה לחלוטין. אם הולכים לצבא כדי להילחם לעזרת ישראל מיד צר ולהגן על עם ישראל, איך יכול להיות שברגע כל כך קריטי אדם לא ממלא את הערכים בשמם הוא פועל", נשמע הכאב בקולו.

הרב יוסיפון מעיד על עצמו, שתמיד סבר "שלא כל מה שמדינת ישראל עושה הוא קדוש. יחד עם זה, תמיד גם האמנתי בחשיבות לעורר את כלל הציבור ועם ישראל". במבט לאחור הוא מנסה להסביר כי הציבור הדתי לאומי מתקשה להגן על הערכים החשובים לו, "משום שהרבה פעמים עדיין לא מרגיש שיש לו אמירה שהוא צריך לבוא ולומר, שהוא צריך לבוא ולהשפיע. יכולה להיות מציאות שבונים הרבה דברים, אבל ברגע האמת לא מביאים את זה לידי השפעה."

"ההתיישבות וההשתלבות מזינות זו את זו"

יוסיפון איננו שותף להכאה על חטא, שנפוצה בקרב חלקים מהציבור הדתי לאומי ולפיה ההתמקדות בהתיישבות גרמה לניתוק מכלל ישראל. "הציבור הדתי לאומי ישב בהתחלה בהמוניו בערי ישראל, ורמת השפעתו היתה נמוכה ביותר. בגלל שלא לא היתה קריאת כיוון, ולא היה "ויגבה ליבו בדרכי ה'". לכן היה צריך קודם להקים את ההתיישבות המחוברת גיאוגרפית ותודעתית לערש האומה, שהולידה את הגובה הרוחני".

אליבא דיוסיפון, ההתיישבות ביהודה ושומרון מייצרת את כוח ההשפעה של הגרעינים התורניים. "ההתיישבות חוללה תרבות יהודית אחרת, והתפקיד של הגרעינים לחבר את כל העם לאותה קריאת כיוון", הוא אומר. "רק לאחר שלושים שנות התיישבות, נוצרה היכולת ללכת עם העם מתוך מקום עמוק של השפעה, ויכולת לחבר את העם למקום הזה. גם היום אני חושב שאלו שתי זרועות שכל הזמן מזינות ומחזקות אחת את השניה. אני לא מאלה שמנסים להצביע על סתירה בין השתים".

איפה התודעה הזו באה לידי ביטוי בעשייה של הגרעין התורני?

"אנחנו לא שולחים את הילדים להצטרף ולהיטמע במוסדות החינוך המקומיים, אלא מקימים מוסדות חינוכיים שהצוות והתכנים מקרינים את הערכים ואת הרוח המשפיעה, ולתוך אותם מוסדות אנחנו קולטים הרבה מאוד ילדים מסורתיים וחילונים".

כדי להמחיש את הדברים, מספר הרב יוסיפון שהשבוע נערך בגרעין כינוס של הורים וילדים העולים בשנת הלימודים הבאה לכיתה א'. "מדובר במוסד תורני, ולשמחתי אפשר לכנות רבים מאותם הורים כ'מסורתיים מינוס', וישנם כאלו שלא חשבו אפילו לחבוש כיפה באותו מפגש. מאידך, הם ידעו בדיוק לאן הם הולכים ומהם הערכים שלהם בית הספר מחנך. הילדים באים ללמוד חומש בראשית וטעמים, וההורים רוצים את זה. כשבאים בעמדה של רצון להשפיע, יודעים להצטרף אליך".

האם אין בדברים אלו יומרה גבוהה שדווקא עלולה לגרום לריחוק?

תמיד אפשר לבוא ממקום של "בואו רק ניפגש, ונדבר, ונהיה ביחד, ולא ננסה להשפיע. גם הרצון להשפיע נעשה בנחת ובחכמה, בחן ובדרכי נועם עם הרבה אהבת ישראל. יש צמתים מסוימים שאני מרגיש בצורה בהירה, איך בעקבות הגירוש עברנו תהליך ציבורי של שינוי, ולכן ברגעי התלבטות נבחר לפעול בצורה מסוימת, נעמוד על המשמר ונקרין את זה עם המון אמונה, שעם ישראל רוצה ללכת על השינוי הזה".