הרב כהנא הי"ד מספר על הקמת הליגה להגנה יהודית

מתוך ראיון עם הרב מאיר כהנא שפורסם בתשל"ב בעיתון סטודנטים. אך נדמה שאין יותר רלוונטי ממנו לימינו...  מובא ב'קול היהודי' במלואת 20 שנה להירצחו של הרב, בי"ח מרחשון.

"...למעשה אף שאפתי להמשיך ללמוד גם אחרי נישואיי ולשם כך חיפשתי עבודה שתאפשר לי זאת. לאחר זמן מה מצאתי עבודה כמחלק עיתונים לבתים. הייתי קם בארבע בבוקר ומסיים את העבודה בשעה שבע. את שאר הזמן שנותר לי, הקדשתי ללימוד בספרי קודש , בתלמוד ובפוסקים. היו אלה חמש שנים מתוקות, היות והיה לי זמן רב ללמוד.

בד בבד עם עבודתי זו, כתבתי מאמרים בנושאים יהודיים לשבועון יהודי אמריקני. בשנת 1962 ביקש ממני המו"ל לשמש כעורך העיתון. האמת היא שהתעייפתי לאחר חמש שנים של קימה כל בוקר בשעה ארבע, והסכמתי להצעה. אבל, התניתי עם המו"ל שאת עבודתי אתחיל בשעות הצהריים, כדי שאוכל להקדיש את שעות הבוקר ללימוד. הוא הסכים.

התמניתי כעורך הראשי של ה "ג'ואיש פרס". כעורך עיתון, קיבלתי כל יום מכתבים מקוראים שסיפרו על תקריות ומאורעות אנטישמיים בשכונותיהם. היו אלה מאורעות שכלל לא פורסמו בעיתונים. פשוט, לא ייחסו להם חשיבות. פניתי לארגונים יהודיים כ"בני ברית" ואחרים וסיפרתי להם על המכתבים שקיבלתי. התברר לי שגם הם שמעו על מקרים אלה, אך העדיפו לשתוק ולא - 'לעשות מזה עניין'. הם טענו בפניי כי מוטב לא להגיב.

בתחילה קיבלתי את דבריהם, כי ראיתי בהם אנשים מוסמכים יותר. אך עד מהרה נוכחתי לדעת כי קיימת הדרדרות מבחינת האנטישמיות ונוער יהודי במספר גדל והולך מתבולל ומתחתן בנישואי תערובת.

קשה היה לי להשלים עם מצב זה: מצד אחד אנטישמיות גוברת ומצד שני אדישות לחיים היהודיים. ואף אחד אינו נוקף אצבע. להיפך, הארגונים היהודיים בזבזו את זמנם בבעיות של בני גזעים אחרים. הם התעניינו בבעיות הכושים והפורטוריקנים אך לא עשו כלום למען היהודים.

בשלב זה הרגשתי שהגיע הזמן להקים ארגון יהודי חדש. מטרת הארגון היתה לטפל בבעיות יהודיות מכל סוג שהוא, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה פיזית.

בארה"ב מצטיירת הליגה כארגון להגנה פיזית, אך אין זה נכון. המטרה היא להגן על חיי הרוח של היהדות, להגן על המסורת היהודית, להחדיר תודעה לאומית, וכמובן – להגן על הגוף. אך זה לא העיקר. הגנה על הנפש היהודית היא שצריכה להיות המאבק העיקרי בימינו.

זה לא קשה להקים ארגון ולדבר. כל אחד מדבר. הכח של הליגה שלנו, בעיקר בקרב הנוער, הוא שאמרנו ועשינו. ועשינו בהרבה שטחים. באנו לשנות את הדמות של היהודי הגלותי. הדמות של היהודי היתה, שאם מרביצים לו הוא לא מגיב. להיפך, הוא עוד מתחיל לחשוב שמא באמת היה מגיע לו שיכו אותו... באנו לשנות תדמית זו בשתי דרכים: א. אימנו נוער החל מגיל 15 להחזיק בנשק קר וחם (באופן חוקי בהחלט). ב.ערכנו סיורים באזורים יהודיים, כדי להגן עליהם מאנטישמיות ומסתם שודדים. המטרה היתה לתת ליהודי אפשרות ללכת ברחוב ללא פחד.

המקרה הראשון שפירסם אותנו, היה דרישתו של גנגסטר כושי, מבתי הכנסת סכום של חצי מיליון דולר כ"פיצויים" (הוא דרש מהיהודים פיצויים על מה שהבפטיסטים עשו לכושים...). החלטנו שאסור להיענות לאיומים, והודענו כי נהיה בשטח בשעה שחבורתו של הגנגסטר הכושי תנסה להתנכל ליהודים שיבואו לבית הכנסת.

היינו שם כ - 200 איש עם אלות ושרשראות וכל מה שבא ליד. הדבר היה יוצא דופן בציבוריות האמריקנית. הם היו רגילים שכושים ואיטלקים מתנהגים כך, אך אף פעם לא שמעו שיהודים עושים זאת. 'צבא' שלם של עיתונאים, אנשי רדיו ואנשי טלוויזיה נכח במקום. עמדנו במקום כמו 'חוליגנים' , וזאת היתה בדיוק הדמות שרצינו שכל אמריקאי יראה. שידע שגם ליהודים יש 'פנתרים' משלהם. למחרת יצא ה "ניו-יורק טיימס" נגד פעילות זו, אך המעמד והפרסום היו שווים עבורינו מיליונים. אותו גנגסטר כושי, כלל לא הופיע! ומאז הוא לא מעז להראות את פרצופו באיזורים יהודיים...

...יצרנו תדמית חדשה שהיוותה שינוי ניכר בדמות היהודי. הליגה היתה ארגון מהפכני עבור צעירים שחונכו על ערכים אחרים. הם חונכו להילחם נגד המלחמה בויאטנם, למען זכויות שוות לכושים, אך אף פעם לא חשבו שיש להילחם על ההגנה הנפשית והפיזית שלהם עצמם. בשלב זה, זרענו את הזרעים, וכשפתחנו את המאבק נגד הרוסים (למען פתיחת שערי בריה"מ לעליית יהודים לארץ.  ש.י.), הצטרפו אלינו יותר ויותר בני נוער. פעלנו נגד אנטישמיות בכל מקום, וזה עשה רושם רב.

התחלתי להופיע בקמפוסים השונים ובפני בני נוער, וגרמתי למהפכה בהלך מחשבתם. הם החלו לנהור לליגה בהמוניהם. עד עתה היתה חסרה להם ההרגשה שיש ללחום למען ערכים יהודיים. האשמה לכך מוטלת ללא ספק על המימסד היהודי בארה"ב ועל בתי הספר היהודיים. המימסד הזה לא נתן להם משהו ממשי פרט ל: כדורסל, לחם ועוגות. הנוער היה צמא לערכים יהודיים. הם חיכו לארגון שיכריז בלי בושה: "אתם יהודים גאים הנלחמים למען יהודים". אנחנו למעשה לא נתנו לנוער כלום, אך הם לא באו כדי לקבל אלא כדי לתת..."

הסיפור המלא של הליגה להגנה יהודית, מופיע בספרו המצויין והמרתק של הרב כהנא: "סיפורה של הליגה להגנה יהודית".