בפיגוע בתל אביב, המחבל דרס בכוונה שוטרי מג"ב, ואז דקר שוב ושוב בסכין את מפקדם שניגש אליו(במחשבה שזו תאונת דרכים) ודקר שוטרים ומאבטחים נוספים שהיו במקום, תוך שהוא צועק שוב ושוב "אללה אכבר" וממשיך לדקור. עדי הראיה שרואיינו בתקשורת, מאבטחים אזרחיים שהשתתפו בעצמם בהשתלטות על המחבל ואחד מהם גם נפצע בעצמו, נתנו תיאור ברור לגמרי של מה שקרה.
מאז הבוקר, רון בן-ישי וקומץ עיתונאים נוספים העלו את השאלה למה לא ירו במחבל. שאלה נכונה בפרט לאור זה שידוע שחלק מהפצועים נדקרו בעת הניסיון להשתלט על המחבל, שהמשיך לתקוף עד שאזקו את ידיו.
זה היה מצב ברור שבו כל שנייה נוספת שעוברת היא סכנת חיים ברורה ומיידית לכל מי שבקרבת המחבל, אלו שכבר נפגעו ואלו שעוד לא. ברור גם שלפחות חלק מאלו שהשתתפו בתפיסת המחבל היו חמושים. מדובר גם באנשים שאומנו במיוחד לפעול במצב כזה - בפיגוע מתמשך ובטווח מגע,כך שגם החשש לירות ולפגוע בסובבים לא היה אמור למנוע ירי. אז למה לא ירו בו ?
התשובה היא הרתעה. משפטו ומאסרו הממושך של השוטר שחר מזרחי, בלש במשטרת ישראל שבית המשפט העליון שלח אותו לכלא בגלל שירה והרג גנב רכב ערבי שניסה לדרוס אותו, יצר הרתעה ממשית אצל שוטרי ומאבטחי ישראל מפני שימוש בנשק, גם במצב שבו ברור שיש לא רק אישור חוקי אלא גם צורך מיידי להשתמש בנשק להצלת חיי אדם.
הם לא יורים כי הם מפחדים ללכת לכלא, לאבד את פרנסתם.
זו לא פעם ראשונה ששוטרים לא יורים, גם במצב ברור של פיגוע, וגם כשהם בטווח מגע מהמחבל ויכולים לירות ולפגוע בו. כך היה בפיגוע האחרון בבקעה, וכך היה בפיגוע הדחפור הראשון בירושלים, שבו השוטר הראשון והשוטר השני שהגיעו עד למחבל לא ירו בו, והמחבל נורה לבסוף ע"י יהודי לא חמוש, משה פלסר, ששלף את אקדחו של השוטר השני מנרתיקו, וירה והרג את המחבל.
מדינת ישראל לא מרתיעה יותר את אויביה, אבל את שוטריה שאמורים להגן עליה מפני אויביה, היא מרתיעה בהחלט.
הכותב הוא חבר בתנועת 'מנהיגות יהודית'. פורסם לראשונה בניוזלטר של מנהיגות יהודית.
