על סוגים שונים של שידוכים - הרב גינזבורג במאמר לקראת ט"ו באב

ט"ו באב ויום הכיפורים – הימים הכי טובים

המשנה – המסמך הכתוב הראשון של התורה שבעל פה מהמאה השלישית לספירה – מתארת מסורת עתיקה ומופלאה של היכרויות ושידוכין:

לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן היו בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן... וחולות [מחוללות] בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה, "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל".

המשנה מתארת מעין מפגש 'פנויים-פנויות' יהודי קדום, בו הבנות היו רוקדות בכרמים לעיני הבחורים כדי שיקחו אותן לכלות. כעת שימו לב לשני הימים בהם התרחש הטקס. מה קורה פה? יום הכיפורים – יום הצום, הצער והתפילות – היה יום טוב של עשיית שידוכין? ט"ו באב, יום שאיש לא שמע עליו עד אז, היה שווה ערך ליום הקדוש ביותר בשנה מאז מתן תורה?

הנושא נעשה מעניין עוד יותר כאשר חושבים על האופי המנוגד שקיבלו ימים אלו היום: יום הכיפורים נשלל מכל יסוד של שמחה, ריקודים ושידוכים והפך להיות היום הכי רציני וחמור-סבר – בקיצור, 'חרדי' – בכל השנה. ט"ו באב לעומת זאת הוא יום ששומרי המצוות כמעט ולא מציינים, ואילו דווקא הציבור החילוני אימץ אותו בחום וייסד בו את "חג האהבה"  – אבל מצד שני מחה ממנו כל זכר של יהדות, קדושה ומחוייבות משפחתית. דומה כי כל ציבור נותר נאמן לחלק אחר מטקס השידוכים המסורתי: הציבור החילוני לשמחה, לריקודים ולמפגש האנושי, והציבור החרדי למחויבות המשפחתית ולעקרון "שקר החן והבל היופי".

אם יש היום שני ימים בכל השנה המגלמים את הקרע בין הציבור החרדי והחילוני הרי אלו בדיוק ט"ו באב ויום הכיפורים. ובכל זאת, פעם הם היו קשורים ומחוברים, שני הימים הטובים ביותר של עם ישראל. משהו מאוד מוזר ועמוק קורה כאן שיש לפענחו.

שני סוגי שידוכים

העובדה שהיו דווקא שני ימי שידוכים אומרת דרשני. אם נקבעו שני ימים שונים לשידוכים ניתן לשער כי הם נועדו לבטא שני סוגים שונים של שידוכים. מכיוון שעל ט"ו באב לא ידוע לנו דבר עלינו לפנות ליום הכיפורים, לשער איזה סוג של שידוך יכול להתקיים בו, ומזה להסיק לגבי שידוכי ט"ו באב.

על יום הכיפורים נאמר כי יש לנסות ולהידמות בו ל"מלאכי השרת". ביום זה מתנזרים מאכילה ושתיה, עומדים כל היום בתפילה ומנסים להגיע לשורש נשמתנו הגבוה ביותר. אלו מין שידוכים שייכים ליום כזה? בפשטות, נראה כי מדובר בשידוכים רוחניים, שידוכים הנעשים 'מלמעלה' בהם העקרון המנחה הוא לאו דוקא ההזדהות הרגשית בין הבחור והבחורה, אלא ההתאמה השכלית והרוחנית ביניהם.

אם שידוכי יום הכיפורים הם רוחניים באופיים שידוכי ט"ו באב שייכים, מן הסתם, לקוטב השני. לעומת חיפוש בן זוג על סמך התאמה רוחנית ישנו חיפוש פשוט ומוכר יותר – לפי נטיות הלב ורגש האהבה הטבעי. שידוכים כאלה הם שידוכים ארציים הצומחים 'מלמטה', מתוך הזרימה הטבעית עם החיים. אם ט"ו באב משלים את יום הכיפורים, סביר שאלו הם השידוכים המאפיינים אותו.

חלוקה זו תואמת להפליא את דפוסי יצירת הזוגות של שני הציבורים ש'התלבשו' על ימים אלו: בשידוכי הציבור החרדי היסוד הארצי והרגשי מקבל מקום שולי יחסית והשידוכים נעשים בעיקר מלמעלה, מתוך נסיון לכוון להתאמה הרוחנית הגבוהה ביותר; בציבור החילוני לעומת זאת הזוגות מתהווים בדרך כלל מלמטה, דרך היכרות טבעית וגישוש זה אל לבו של זה ולא מתוך יומרה להתאים שורשי נשמה. מדובר בהכללה כמובן, וישנם יוצאים מן הכלל רבים בשני הצדדים; אך ככלל כך הם פני הדברים.

השלמה הדדית

עקרון קבלי קובע שבין כל זוג הפכים צריכה להתקיים 'התכללות': כל צד צריך להכיל בחינה של הצד השני. התכללות 'מצילה' את שני הצדדים מהסתגרות וניתוק ומאפשרת רגישות והשלמה ביניהם. שתי תפיסות השידוך שלפנינו אינם רק שני הפכים קוטביים, אלא מייצגים שני ציבורים שלמים שבקושי מדברים זה עם זה. אם נצליח ליצור התכללות ביניהם – למצוא בחינה של ט"ו באב ביום הכיפורים ובחינה של יום הכיפורים בט"ו באב – אולי יהיה בידינו מפתח, ולו הזעיר ביותר, למפגש מחודש של שני העולמות.

בחינת ט"ו באב ביום הכיפורים פירושה החדרת אלמנט של אהבה ארצית ורגשית למודל השידוכים החרדי. החלטה להתחתן הנובעת רק משיקול רציונלי או רוחני ואינה מתחשבת באמת במצב הלב – בין אם נעשית בידי בני הזוג עצמם ועל אחת כמה וכמה אם נעשית בידי הורים ושדכנים – כופה עצמה על הלב ויכולה להחמיצו ולהוביל להדחקות ותסכולים.

אך המעניין והרלוונטי ביותר לענייננו הוא בחינת יום הכיפורים בט"ו באב. דבר זה פירושו להחדיר משהו מכוֹבד הראש ונטילת האחריות של השידוך החרדי לתוך דפוס ההיכרות החילוני. יותר מדי התרגלנו לחשוב על אהבה כעל משהו ש'קורה' בטבעיות וללא תכנון. גישה זו קוסמת בפשטותה, אך גם היא חד-צדדית ובלתי מאוזנת. אכן, עינינו רואות כי כמות אדירה של זוגות שהחלו דרכם בפרץ התאהבות גדול מתפרקים אחרי כמה שנים, מותירים אחריהם בני זוג כואבים עם גוש אכזבה וכאב בבטן, צלקות רגשיות, ולעתים גרוע מכך – ילדים שחייהם שסועים לתמיד. חלק גדול מצער זה יכול להמנע אם נשלב יותר את שכלנו בתהליך בחירת בן הזוג – לא כרודן השולט ברגש אלא כיועץ שיכול לעזור לו להחליט טוב יותר.

מחורבן לבניין

ט' באב, יום החורבן, וט"ו באב, יום השידוכים והאהבה, למעשה קשורים זה בזה יותר מכפי שנדמה: בית המקדש, ובפרט בית קודש הקודשים שבו, נחשב ביהדות למקום ה'זיווג' בין הבורא לבין עם ישראל, ובהרחבה, הבריאה כולה. חורבן הבית מבטא איפוא 'משבר זוגיות' בין הקב"ה לבין העם. במישור האישי זהו יום שמבטא משברי זוגיות בכלל – ה'חורבנות' הקטנים הפוקדים את מערכות היחסים שלנו. העובדה שפחות משבוע אחרי ט' באב חל ט"ו באב אומרת שמייד אחרי המשבר צריכים לעבור 'סדנא' מרוכזת של שיקום, שבעקבותיה ניתן להביא את האהבה לשיא חדש. בט"ו באב כולנו צריכים לחפש את ה'שידוך' שלנו – או להשתדך מחדש עם בני זוגינו הקיימים – ולהתחיל לבנות את ביתינו על קרקע חדשה.

מתוך דף 'התחדשות'. מעובד ע"י ניר מנוסי.