"רק כשהגעתי להודו הבנתי באיזה פשע השתתפתי"

הטלטלה בעקבות גירוש גוש קטיף יצרה שבר גדול, אך גם הביאה רבים לחשיבה מחודשת והולידה יוזמות מקוריות של פעילות ועשיה • פרוייקט מיוחד בקול היהודי במלאות 7 שנים לגירוש.

 
במהלך טיול להודו, עלו וצפו אצל רונן זיכרונות הגירוש מגוש קטיף בו נטל חלק בתור צוער בקורס קצינים. המחשבות שלא הרפו הובילו אותו בסופו של דבר לתהליך חזרה בתשובה. בראיון לקול היהודי מספר רונן לראשונה על התהליך אותו עבר, ומביע כאב עמוק על הפשע, כהגדרתו, בו השתתף • מהפך חשיבתי בעקבות הגירוש - כתבה חמישית בסדרה.

זוהי הפעם הראשונה שרונן (שם בדוי) מדבר על מה שקרה בקיץ תשס"ה, כשנשלח עם חבריו לקורס קצינים לעקור מביתם את תושבי גוש קטיף, ובקולו ניתן לשמוע כי השיחה אינה קלה לו.

מאז הגירוש הספיק רונן לשרת עוד שלוש שנים נוספות כקצין, לטייל בהודו, לחזור בתשובה ולהקים משפחה, אך את אותם חמישה ימים קשים בגוש קטיף הוא אינו מסוגל לשכוח.

"גדלתי באחד הישובים בשרון, ואת העולם הדתי לא הכרתי בכלל".פותח רונן את סיפורו, "לא הייתי מעורב פוליטית ובקושי עניין אותי כשהיו בחירות".

בתום לימודיו התגייס רונן לצה"ל, כשהוא חדור מוטבציה. "באותה תקופה הייתי בחיל מודיעין ויצאתי לקורס קצינים. כשהגיע מועד הפינוי הייתי בהשלמה החילית, זאת אומרת ממש באמצע הקורס", הוא מספר. "ההשלמה החילית שלנו היתה שונה משאר ההשלמות שהיו בהיסטוריה כי לקחו אותנו באמצע למשימת ההתנתקות".

\
r\n[caption id="attachment_39649" align="aligncenter" width="461" caption="בחרו באלו שיש להם מה להפסיד. חיילים מתאמנים לקראת הגירוש (דובר צה"ל)"]

מחשש לחוסר מוטיבציה ואף לסירוב פקודה בקרב החיילים, חיפשו בצה"ל את אותם חיילים שיש להם מה להפסיד, כגון צוערים בקורס קצינים, טייסים וחובלים, ובחרו דווקא בהם לביצוע הגירוש.

"לקחו אותנו מבה"ד 15 למחנה אוהלים גדול בדרום, ונשארנו כאותה יחידה אורגנית. מפקד הקורס נהיה המ"פ וכן הלאה".

"התחילו להכשיר אותנו גם באימונים פיזיים וגם בהכנות פסיכולוגיות. לימדו אותנו טכניקות איך לפנות אנשים בלי לגרום להם נזק, כי צפו שתהיה התנגדות גדולה. עשו תרגילים של פינוי הפגנות עם מגנים ואלות, וחלק מהזמן היינו צריכים לשחק את המתיישבים. היו שבועיים של אימון", הוא מתאר.

את החיילים הכינו גם למפגש הישיר עם המתיישבים. "היתה שיחה עם פסיכולוג – ואמרו שיגידו לכם ככה, ויעשו לכם ככה. היו גם תרגילים שלימדו אותנו לא להישיר מבט ולא להתייחס למפגינים ולא לדבר איתם, אבל לא כל כך הבנו את המשמעות של זה עד שהגענו לגוש קטיף עצמו", הוא משחזר.

הגירוש

"אחרי השבועיים של האימון הגענו למה שנקרא 'פינוי מרצון' בישוב גדיד, שם חלק מהתושבים רצו לצאת אז עזרנו להם". למרות השינוי שעבר, רונן מתקשה להשתחרר ממכבסת המילים אליה נחשף במסגרת ההכנה המנטלית לגירוש. "זה מאוד קשה לעזור לאנשים לפנות את הבית. אני זוכר שפתאום נפל לי האסימון שמדובר פה באנשים שיש להם חיים ובתים ומשפחות וילדים קטנים וחמודים. ואני, ככה נשברתי והיה לי מאוד קשה".

\
r\n[caption id="attachment_39653" align="aligncenter" width="461" caption=""פינוי מרצון"? תושב מורג מגורש מביתו."]

"יש פה צד אנושי שאנשים קשה להם, כואב להם. אמנם הם יצאו מרצון אבל הם היו אנשים שבורים, וזה היה חוויה מאוד קשה", אומר רונן והכאב עדיין בקולו. "זה שבר לי את הלב, לראות את הצער. הרגשתי כמו בן אדם רע, שאני עושה רע למישהו. כל אחד מהחיילים חשב על הקצונה אבל רובם לא כל כך חשבו על זה שהם עושים רע למישהו".

"אחר כך היינו בכפר דרום וכפר ים, ושם זה לא היה פינוי מרצון אלא היינו צריכים לפנות את האנשים בכח, וזה היה ממש ממש קשה", נזכר רונן. "נכנסנו לבתים ודיברנו עם אנשים, שמענו אותם, וחלק רצו שנוציא אותם בידיים והיינו צריכים להרים אותם. היו מעט מאוד  מקרים של התנגדות, וזה לא שהמתיישבים התנגדו - אלא השב"חים, שבאו לעשות בלאגן", ממשיך רונן בטרמינולוגיה היפה בה דאגו בצה"ל לעטוף את הפשע, במטרה להקל על ייסורי המצפון של החיילים.

"היה רק מקרה אחד שאני זוכר של אחת המשפחות שהוצאנו ממש בכח, אבל היו המון חיילים וממש לא היה להם סיכוי".

\
r\n[caption id="attachment_39652" align="aligncenter" width="100%" caption=""שב"ח" שנתפס בכפר ים מוצא מהמים בידי לוחמי חיל הים. (דובר צה"ל)"]

מה הדיבורים של התושבים עשו לכם? זה דיבר אליך?

"באותו זמן לא כל כך התייחסתי לזה. לא היה לי זמן לחשוב על זה כי זה היה מהיר מאוד. התחלנו לעבוד על אוטומאט ולא נתנו לרגשות יותר מדי מקום. עושים מה שצריך לעשות מבלי להתייחס למה שקורה. בתכל'ס זה לא כל כך דיבר אלי. כלומר, אפשר להבין אותם כי מפנים אותם מהבית, אבל לא מעבר".

"בן אדם שלא שומר תורה ומצוות, ולא מאמין בארץ ישראל ובחשיבות שלה, מסתכל ואומר לעצמו, 'בסופו של דבר אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, והחלטת הרוב היא זו שקובעת, והמחויבות שלנו להישמע להחלטת הרוב היא הגיונית, על מנת שנוכל לנהל חיים תקינים כמדינה, ואני מאמין בשלטון וזה צורת הממשל. זה נשמע סברה הגיונית מאוד", מסביר רונן את נקודת מבטו של חייל ממוצע.

"הרי ההצדקה של המעשה לא היתה מהצד הטקטי, כי הצבא היה בעיקרון נגד הפינוי מבחינה בטחונית", אומר רונן, "אלא מהצד הדמוקרטי".

כשאני מזכיר את משאל מתפקדי הליכוד המפורסם ואת דרכו "הדמוקרטית" של ראש הממשלה דאז, מודה רונן שכלל לא שמע על כל ההתנהלות הזו. "לא ידעתי מזה ולא עניין אותי באותה תקופה".

\
r\n[caption id="attachment_39656" align="aligncenter" width="448" caption=""עבדנו על אוטומט". חייל במהלך הגירוש (ישראל ברדוגו)"]

הראש נפתח אחרי השחרור מהצבא

"בתכל'ס, החבר'ה של קורס קצינים הם ילדים, והזמן המועט שהכשירו אותנו – שבועיים, לא מספיק כדי שהדברים ממש יכנסו פנימה. גם הפינוי עצמו היה בסך הכל חמישה ימים. זה מהר מאוד, ואחר כך מיד חזרנו לשגרה, לקורס קצינים כאילו שום דבר לא קרה", מספר רונן.

לאחר שלוש שנים נוספות בצבא בהן שירת כקצין במודיעין, השתחרר רונן ונסע לטיול בהודו, שם נרגע מהשגרה הצבאית השוחקת.

"רק כשנסעתי להודו היה לי זמן לחשוב יותר על העניין", הוא אומר. "לאט לאט התחלתי להבין את החומרה של דבר כזה, כמה זה פשע לעשות דבר כזה לאדם אחר. אחרי שהתבוננתי  בזה היה לי מאוד קשה להאמין שאני הייתי שותף לזה. זה מעשה נורא ומזעזע שעשינו לאחים שלנו. ה' יעזור לי לתקן את מה שעשיתי", הוא אומר בחרטה עמוקה.

בהודו התקרב רונן ליהדות דרך בתי חב"ד, וכיום הוא חסיד חב"ד ואב לילדה קטנה, ומתגורר באחת הערים באזור המרכז. "רק כשהתקרבתי ליהדות נפל לי האסימון מה זה אומר מבחינת היהדות מה שעשינו, וזה מאוד שבר אותי", הוא מעיד על עצמו.

סיפורו של רונן הגיע לידי הקול היהודי דרך אחד מחבריו. בשמחת תורה שתה רונן כנהוג בקרב חסידי חב"ד ו"כשנכנס יין יצא סוד". רונן החל לבכות בפני חבריו על השתתפותו בגירוש היהודים. אולם למעט האירוע הזה, לא חשף רונן את עברו.

"עד היום לא דיברתי על זה עם אף אחד אף פעם", הוא אומר. "גם לא עם החברים מהצבא שהיו איתי".

\
r\n[caption id="attachment_39657" align="aligncenter" width="508" caption=""בהודו התחלתי לחשוב על מה שעשיתי".  בית חב"ד בפושקר - הודו (חבד אינפו)"]

זה רודף אותך?

"היום כבר לא, כי מאוד השתניתי, אבל היו תקופות שזה רדף אותי. היום החסידות לא נותנת מקום לדברים האלה אצלי כי יש תיקון הנפש, ולכן זה לא רודף אותי".

רונן מספר כי דווקא הקושי הנפשי מהעובדה שהשתתף בגירוש, היה כמין זרז בתהליך חזרתו בתשובה.

"דווקא הדבר הנורא הזה הביא לי הרהורי תשובה", הוא אומר. "היתה לי פתאום הרגשת מאיסות כזאת. איך יכול להיות שכל הערכים שגדלתי עליהם והאמנתי שהם טובים, הובילו אותי למעשים כאלה. זה גרם לי להבין שהכל שקר, כי טוב שעושה רע לא יכול להיות טוב".

"לכל אחד יש נפש בהמית"

\
r\n[caption id="attachment_39648" align="alignleft" width="272" caption=""הרגשתי שהדרך הזאת לא אמיתית". חייל דתי בגירוש (דובר צה"ל)"]

לרונן ביקורת קשה על "בני הציונות הדתית" שהשתתפו בגירוש, והוא אומר כי הדבר הוליד אצלו דווקא זלזול בחברה שלא ידעה לעמוד על ערכיה.

"הרבה אנשים דתיים שהיו איתנו השתתפו בפינוי. להם אמנם היה יותר קשה אבל אף אחד לא סירב. אפילו המ"פ שלנו היה דתי", הוא אומר.

רונן מסביר את השתתפותם של החיילים הדתיים כנפילה."יש נפש בהמית לכל אחד, ויש נסיונות קשים, ופחד, ולחץ מהחברה, כמו כל עבירה שעושים", הוא אומר. "כאדם שהתחיל להתקרב, בחנתי את דרכי ואמרתי לעצמי, שכל הדרך הזאת של העולם הדתי לאומי היא לא דרך אמיתית. אם אנשים מוותרים על האמונה שלהם ומשתתפים בכזה דבר, אז יש פה משהו לא מספיק אמיתי".

"כשאני חושב למה הקב"ה עשה את זה? התשובה שאני מוצא זה שאולי כדי לעורר את הציבור הדתי לאומי, שיבינו שזו לא הדרך".

לרונן ברור מה היה עושה היום אם היה נקרא למשימת הגירוש. "הייתי מצטרף למפגינים", הוא עונה  בחיוך.

היית מסרב פקודה?

"בודאי. איזו שאלה זאת?", הוא חותם.

 

עוד בנושא:

ממאבק בשטח לאלטרנטיבה שלטונית

"מתחרט שלא רתמתי חיילים נוספים לסרב לפקודת הגירוש"

"להתחבר לעם ישראל מתוך תודעה עמוקה של השפעה"

"לריב עם העגלון ולקחת את המושכות לידיים"