מקרבים את ישראל לאביהם שבשמים

מוצאי ראש השנה וערב יום הכיפורים, שוחחנו עם דרור יהב, פעיל בקהילת 'נהורא' הפועלת במרכז רמת גן, וביקשנו ממנו לספר לנו קצת על הפעילות בחגי תישרי.

קהילת 'נהורא' ברמת גן הוקמה לפני כשמונה שנים, מדובר בקהילה ש'נולדה' מתוך הקהילה של הרב יהושע שפירא בעיר. הקהילה מונה כחמישים משפחות, רובם בעלי תשובה, ועניינה של הקהילה הוא הפצת יהדות.בקהילה פועלתישיבה לבעלי תשובה, ומדרשה לנשים, בנוסף ישנם פרויקטים של הפצת יהדות לסטודנטים, הפצת יהדות לחיילים, ומערך של ביקורי בית אצל תושבים. כמובן שישנה גם פעילות בחגים, וכן פעילות שוטפת של דוכני תפילין וכדומה. את הקהילה מובילים הרב אור טאוב והרב יובל בר נתן.

בראש השנה האחרון השתתפו חברי הקהילה במבצע 'שופר לכל יהודי' של ארגון קרוב ללב. "זו כבר השנה השנייה שאנחנו משתתפים במבצע," מספר יהב. "כחמש עשרה חבר'ה הסתובבו במהלך החג בכל מרכז העיר, פנו לאנשים, והציעו להם לשמוע תקיעת שופר. זה היה פשוט נפלא, היה אפשר לעמוד פה ולשמוע את התקיעות מכל הכיוונים". מספר דרור בהתרגשות. "החברה הגיעו למאות אנשים, חלקם לא שמעו מעולם תקיעת שופר, חלקם שמעו אבל לא ידעו שיש קשר בין שופר לבין ראש השנה, זו ממש זכות גדולה", אומר דרור.

כמובן שכל אחד שמשתתף בפעילות כזו זוכה גם לסיפורים מרגשים ומיוחדים. "בראש השנה הלכתי עם השופר", משתף יהב, "ראיתי יהודי חמוד עם כפכפים ומכנסיים קצרות, הצעתי לו לשמוע תקיעת שופר, והוא הסתכל עלי בתדהמה. 'אשתי בחודש תשיעי', סיפר היהודי. 'אני אחד שאף פעם לא בא לבית כנסת, אבל השנה הייתה לי השתוקקות מיוחדת לשמוע שופר, אבל לא יכולתי אפילו ללכת לבית כנסת, כי אשתי כל רגע אמורה ללדת. יצאתי לרגע להביא משהו, ופתאום אתה הגעת'. כמו הסיפור הזה יש עוד עשרות סיפורים של יהודים. שלחלקם זו פעם ראשונה שהם שומעים תקיעת שופר", מספר דרור. "השאיפה שלנו היא להגיע לכמה שיותר אנשים. להזכיר להם שהם יהודים, ושכל מצווה שייכת אליהם, וכמובן להזכיר להם שאנחנו פה בשביל כל דבר שהם צריכים," מסביר דרור.

בנוסף לפעילות של ראש השנה, יהב מספר כי בכל שנה לכבוד תפילות יום כיפור, שוכרת הקהילה את אולם 'בית האזרח' במרכז העיר, ופותחת את התפילות לקהל הרחב. "במהלך התפילות יש הדרכות על מהלך התפילה, ודברי תורה שמסבירים לציבור את התפילה", אומר דרור. את עיקר המסה אנחנו רואים כמובן בכל נדרי ובתפילת נעילה. מגיעים מאות אנשים, צעירים, מבוגרים , אנשים שבמהלך השנה רגלם לא דורכת בבית הכנסת. מספר דרור. הרגע הכי מרגש זה בסוף נעילה כשכולם שרים ביחד את ניגון 'אבינו מלכנו של אדמו"ר הזקן. 'אף עין לא נשארת ישיבה אל מול ציבור כל כך גדול . מוסיף דרור בהתרגשות.

בנוסף יוצאים אנשי הקהילה בליל יום כיפור "לרקוד קצת ברחוב". "הרחובות הומים, אז אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת וליצור קשר עם תושבים." מספר יהב

כמובן שבקהילת נהורא לא מסתפקים בזה שיהודי יגיע פעם או פעמיים בשנה לבית הכנסת וכל אירוע כזה מנוצל ליצירת קשר עם יהודים נוספים שיבואו לפקוד את בית המדרש של הקהילה ולהשתתף בפעילות השוטפת. "כשמגיעים אנשים, אנחנו תמיד מנסים ליצור קשר ממשי יותר. עם זה להגיע לשיעור, או אפילו קשר אישי עם משפחה שתזמין לשבת." מסביר דרור.

אנחנו מקווים שיהיו עוד הרבה מקומות כמונו ושפה ברמת גן כבר לא יצטרכו אותנו בכלל יש באזור כמה וכמה בתי כנסת אבל אנשים לא מרגישים שזה קשור אלהם

דרור גם מציע לכל יהודי שיהדות חשובה לו להיות שותף למפעל הגדול של הפצת היהדות וחיבור עם ישראל לאביהם שבשמים. אמנם למי שגר בישוב דתי זה יותר מסובך אבל כמובן שתמיד אפשר לצאת מהישוב וללכת לפגוש את עם ישראל ולהפגיש יהודים עם אביהם שבשמיים בשנה שעברה הגיעו אלינו שני אוטובוסים מהישוב יצהר בשומרון ועשו מבצע של הדלקת נרות חנוכה בכל העיר זה היה משהו ממש נפלא אז גם מי שגר בישוב יכול לפעול אם כי ברור שלאנשים שגרים בסביבה מעורבת יותר יש הרבה יותר מה להשפיע.

יהודי שנמצא בעיר עצם הנוכחת שלו משפיעה, מסביר יהב. ומספר לנו את הדברים שאמר לו בעניין אחד מבעלי התשובה של הישיבה. "עוד ליפני שחזרתי בתשובה, הייתי מסתכל מהחלון, ורואה יהודים הולכים עם טלית לבית כנסת. אמנם באותו זמן בכלל לא היה שייך שאלך לבית כנסת, אבל הסתכלתי ואמרתי, 'הם נראים כמו מלאכים ואני גם רוצה ללכת ככה פעם לבית כנסת'. לימים כשהתחלתי ללכת לבית הכנסת להתפלל, גיליתי שהאנשים האלה הם אולי לא בדיוק מלאכים, אבל באותו רגע התפקיד שלהם היה ללכת עם טלית ברחוב כדי שאני אראה את זה."

יהב משתף אותנו בוורט חסידי ששמע בעניין בשם הרב בן ציון אבא שאול, "כתוב במדרש שכשקין הרג את הבל, הוא הכה אותו בכל הגוף כי הוא לא ידע באיזה אבר הנשמה יוצאת. אז הרב אמר שקין לא ידע מאיפה הנשמה יוצאת ואנחנו לא יודעים מאיפה היא נכנסת, כל יהודי נדלק ממקום אחר. אחד שומע שיעור, אחד רואה יהודי אחר, אחד אמרו לו שבת שלום או חג שמח, אחד שומע שופר, ואחד שסתם ראה יהודי מדבר עם אישתו בכבוד, והחליט לחזור בתשובה. אז אנחנו לא יודעים אבל אנחנו צריכים לעשות את המקסימום. קודם כל להיות יהודים טובים, ואז עצם זה שרואים אותנו זו כבר מעלה גדולה. ודבר שני זה כמובן ליצור קשר עם יהודים, ופשוט להציע להם את המצוות.

הרב קרליבך סיפר שפעם הוא הלך פעם בתל אביב ושאל יהודי שאינו חובש כיפה איך מגיעים אל רחוב מסוים, אז היהודי אמר לו 'בא איתי אני יראה לך'. הרב שאל אמר ליהודי שאם הוא אינו הולך לשם בכל מקרה הוא לא רוצה להטריח אותו סתם. אמר לו אותו יהודי: 'מה אתה חושב שאם אני לא חובש כיפה אני לא מחפש מצוות?"

עידן חסיד השתתף גם הוא במבצע התקיעות בראש השנה, וביקשנו ממנו שישתף את קוראי הקול היהודי בחוויה "הלכנו לכיוון פארק הירקון שם התקיימה רוב הפעילות", מספר חסיד, "בדרך פגשו אותנו כמה ילדים מהקהילה, וסיפרו לנו על אישה שיושבת חולה בבית, ומאוד רוצה לשמוע קול שופר. בדרך אל האישה הזאת אנחו רואים אישה אחרת מוציאה תת הראש מהחלון וצועקת אלינו שבעלה חולה בבית, והוא מאוד רוצה לשמוע קול שופר. אז הלכנו קודם אל האישה הראשונה ותקענו לה, היא הייתה שם עם הבת שלה ושתיהן מאוד התרגשו. לאחר מכן חזרנו אל האישה שקראה לנו בדרך, והיה ממש מרגש לראות את ההשתוקקות שלה לשמוע את השופר. היא הייתה אישה כבת שבעים, וממש קפצה מהתרגשות כמו ילדה בת שש עשרה, קפצה פיזית. גם בעלה היה חולה מאוד וגם הוא מאוד התרגש. ממש היה אפשר לראות עליו את השמחה, מספר חסיד בהתרגשות. לדבריו, זו הייתה הנקודה הכי משמעותית מבחינתו בראש השנה. "היה פה נקודה ממש מיוחדת. עד עכשיו הסתכלתי על הפעילות רק מנקודת מבט של מישהו שנמצא קרוב, ובא לאנשים רחוקים ומציע להם להתקרב גם. להגיד להם שאפילו שהם נוסעים ברכב באמצע החג, הם עדיין יכולים לשמוע שופר. אבל פתאום גיליתי צד נוסף, של אנשים שכבר נמצאים קרוב, אולי אפילו יותר קרוב ממני, ואני השליח שעוזר להם לקיים את המצוות, ולהתקרב עוד אל אבא שבשמיים. זה נותן לך שפלות גדולה אל מול עם ישראל." מסביר חסיד.

לאחר מכן הלכנו כל המשפחה לפארק הירקון", ממשיך חסיד. הלכנו אני ואשתי עם השופר, וילדי הקהילה מאחורינו מחלקים סוכריות ומאחלים שנה טובה, והצענו ליהודים לשמוע קול שופר. עברנו קבוצה קבוצה, והצענו ליהודים לשמוע קול שופר." חסיד מספר שהיה מאוד מרגש לראות את ההיענות הגדולה של האנשים. "כל פעם שתקעתי, התחלתי לתקוע אל מול נגיד חמישה אנשים, בתקיעות עצמן עצמתי את העיניים, ובסוף התקיעות כשפתחתי עיניים, ראיתי פתאום עשרים שלושים איש שהתקבצו לשמוע את התקיעות. זה היה ממש מרגש בכל פעם מחדש. מסיים חסיד.