"בסדרים הציבוריים יש אווירת פסח בבית המקדש"

לפני שלוש עשרה שנה, בפעם הראשונה בה יצא הרב דוד לוי לערוך סדר ציבורי הוא היה מלא בחששות מהיציאה מהאווירה הביתית הנינוחה לסדר המוני מול קהל גדול.

היום במבט לאחור הוא לא מבין כיצד אפשר אחרת. סדר פסח בירושלים לכל דכפין, סדר שמחבר בין קבוצות אוכלוסיה שונות וכשמסתכלים עליו, אומר הרב לוי, ממש מרגישים את אווירת הפסח בבית המקדש.

סדר פסח:

אני יליד השכונה והחלטתי לבא לגור בשכונה על מנת לפעול. שהגעת היו מעט מאוד משפחות ואחרי עבודה קשה של הקמת רשת גנים ומוסדות יש כאן ציבור מאוד גדול של כמעט 300 משפחות.

את הסדר אני מארגן בבית הכנסת של רב השכונה. בית הכנסת 'זכור לאברהם' שיש שם אולם מאוד גדול ויפה. הרעיון הוא שמי שיגיע ירגיש באמת בן חורין. זו המשימה שלי בארגון הסדר.

איך זה נראה? אני בכוונה לא עושה שולחן ארוך, אלא עושים שולחנות, שולחנות, כדי שכל משפחה תרגיש את הביחד האינטימי שלה.

המשתתפים:

זה פתוח לכל תשבי השכונה ברישום מראש ואנו גם גובים תשלום סמלי כדי שכל מי שמגיע ירגיש שהוא בעל הבית ולא אורח.

בעצם מי שמגיע זה משהו מאוד רחב. ממשפחות עם מצב כלכלי מורכב לאנשים בודדים שאין להם עם מי לעשות את הסדר. מעניין שהעולים מברית המועצות שמגיעים לא מכירים סדר אחר כי תמיד הם השתתפו רק בסדרים ציבוריים ואנחנו נותנים להם את התחושה המשפחתית.

כמות המשתתפים היא באיזור שמונים נפש.

הסדר הציבורי הראשון שלי:

סדר הפסח הציבורי הראשון שלי היה עם הרבה חששות. כי זה היה פעם ראשונה לא לעשות בצורה הרגילה ולארח אנשים ומי יגיע ואיך זה יראה.

חבר שעשה לפני במקום אחר, אמר לי תדע, זה חיידק שברגע שנדבקים בו אז אי אפשר להפסיק. היום אחרי שלוש עשרה שנה אני יכול להגיד שזה באמת ככה. אי אפשר להפסיק. זה משהו שאתה מתחיל אותו והוא מתקבע בתוכך ואתה לא יכול להפסיק אותו.

כתוב הא לחמא עניא. שם כתוב כל דכפין, שזה כל אדם שרעב וכתוב גם וכל דצריך, זה אדם שצריך. צריך חברות. צריך קשר.

סיפורים מרגשים:

פעם אחת הגיע איזה גברת שאמרה לי תקשיב פעם ראשונה שהילדים שלי בערב פסח ישבו לסדר והיה אוכל. בד"כ אני מציעה להם בערב פסח מצה עם שוקולד ובזה זה נגמר. פעם ראשונה שחגגנו ככה בהידור.

שנה אחרת הגיע יהודי שפתאום אני רואה סביב הרגליים שלו פירורים שחורים. אני בודק מה קרה ורואה שהסוליות שלו פשוט התפוררו. הוא מספר לי שהוא מצא נעליים ליד הזבל והוא לקח אותם ולבש אותם ופתאום אתה רואה את הדלות ואת הצורך בסדר הזה.

פעם אחרת הלכתי ברחוב לכיוון המקום בו אנחנו עושים את הסדר וראיתי יהודי שוכב על ספסל עם בקבוק יין לידו. אני לא דיברתי איתו אבל אחד החברים הזמין אותו והוא הגיע.

אני בהתחלה נלחצתי וחשבתי וואי עכשיו יהיה פה שיכור מי יודע מה יהיה. הכל עבר חלק ובסוף הסדר הוא ביקש לדבר.

מתברר שהוא עולה מהודו שעלה פני הרבה שנים. הוא לחם במלחמת יום כיפור ומאז היה לו הלם קרב. ומאז ההלם קרב מה שמצליח להחזיק אותו זה השתייה החריפה והוא אומר שכבר הרבה שנים הוא לא הרגיש שמחבקים אותו שיש מקום שנותן לו את ההרגשה שאתה איתנו, אתה חלק מאיתנו. אנחנו רוצים אותך פה. אצלנו בסדר הוא הרגיש את זה.

להרגיש את החוויה:

בסדר אתה יכול מאוד לראות את המצב הכלכלי. שיש הרבה אנשים אתה מבין שהמצב לא טוב. 

ככלל אני חושב שאנשים שיש להם משפחה ללכת אליה עדיף שילכו. אפשר לומר שהסדר שלנו ממש מיועד לכל דכפין בפשט הדברים.

שנה אחת הגיע בן אדם שהיה בתפקיד בכיר באוניברסיטה העברית ובא לכאן רק כדי להרגיש אווירת סדר. הוא בא אלי ואמר לי תקשיב זה פעם ראשונה שהרגשתי סדר יותר טוב מהסדר שהיה לי בקיבוץ. אנשים ממש מגיעים כדי להרגיש את החוויה.

הבן החמישי:

גם החמישי הזה מגיע בד"כ. שנה אחת עשינו סדר להמחשה. יש כאן הרבה עולים מאתיופיה ועשינו את זה לפני החג, על מנת שאנשים יכירו. שהגיע ליל הסדר אף אחד מהאתיופים לא הגיע, ששאלתי אותם מה קרה הם אמרו לי היינו כבר בליל הסדר, לא? והיה צריך להסביר להם שזה ליל הסדר אבל לו לילה סדר האמיתי. בתכל'ס מגיעים אבל מכל הציבורים וזה משהו מאוד מאוד מכובד.

מה משאיר את האנשים:

עריכת הסדר היא מתוך הציבור. זה לא שאני בא ומקריא וכולם מקשיבים. את הקטעים של המגיד אני עושה מתוך השולחנות. שכל אחד אומר לבד ויש קטעים שעושים כולנו יחד. יש לנו איזה יהודי שעולה ממרוקו אז הוא עושה את הא לחמא ענייא של המרוקאים. באים אליו הרבה יהודים שיעשה להם את המצות מעל הראש והם אומרים 'בבהילו יצאנו מצרים' ומסובבים את הקערה מעל הראש של הבן אדם.

 אתה רואה אנשים שקמים והוא בא ועושה להם ככה כמו אבא. ככה כל אחד נותן את המיוחד שלו וזה מאוד מיוחד

יציאת מצרים:

אני חושב שהסדרים האלה נותנות לך לראות את עם ישראל מהמקום הכי הכי נקי שלו. אני ממש מרגיש שזה כמו מה שהיה בבית המקדש. יושבים אגודות אגודות וכל אחד מביא את האגודה שלו ואתה עוצר לרגע בתוך הר הבית ושומע את כל המנגינות של כל החבורות.

אני שומע את המנגינה של עם ישראל שעם ישראל מנגן כולו. כל שנה אני נפעם מזה מחדש.

קודם כל זה קורה אנשים מקשיבים ונשארים עד הסוף, תשעים וחמש אחוז מהאנשים. וזה לא סדר קצר. לילדים אנחנו קונים פרסים בשפע. אני משקיע בפרסים וכל הילדים מקבלים חוויה נהדרת.

והגדת לבנך:

היו שנים שהייתי מביא שחקנים שיעשו הצגות. בשנים האחרונות הילדים שלי עושים את זה במהלך הסדר, שגם הילדים שלי צריכים לקבל תשומת לב אני יושב בצד ומספר להם את סיפור ההגדה יחד עם כל שאר הילדים.

אני בתפקידי רב גן אז אני מצליח לקבץ ככה סביבי את כל הילדים  האירוח הוא מאוד משמעותי איך אתה מארח  את האנשים איך אתה מקבל אותם. אתה נגש לכל אחד מהם ושואל איך אתם מרגישים טוב לכם כאן, נוח במקום שלכם אני מסתכל על הפרצופים לראות מה איתם. איזה שהוא שיח שאני צריך כל הזמן לעשות עם הציבור  

איגוד רבני קהילות:

אני מאיגוד רבני קהילות. הצטרפתי לאיגוד ממש בתחילת דרכו. הארגון הוא אחד מהארגונים המשמעותיים ביותר.

האיגוד עושה עבודת קודש בזה שבעצם הוא נותן איזה שהוא גב לרבני הקהילות. גב שהם לא מקבלים ממקומות אחרים, לא מהמועצות הדתיות, ולא משום מקום. הוא נותן לך ככה גם משמעות ועוצמה, והרבה עצות ודיבוק חברים.

יש לנו קבוצת ווצאפ מאוד משמעותית שעולים בה ככה שאלות ותשובות ודיונים, אנשים שולחים את דברי התורה שהם אמורים להגיד בשבת וזה מסתובב בין כולם ודברים מתחדדים.

חוץ מזה יש לנו ארבע קבוצתו שו"ת שאנשים שולחים הודעות ושאולות ואנו קבוצת רבנים שעונים על השאלות.

לקראת פסח זה ממש סביב השעון. אנשים שואלים כל הזמן שאלות שקשורות לחג. היום בקבוצות האלה יש אלף איש ששואלים שאלות בהלכה בכל רגע נתון בכל נושא ובכל עת.