מאות סיפורים נדירים על הרב אברהם שפירא בספר אחד

בימים אלה יוצא לאור הספר 'אב בתורה, אב בחכמה', ספרם של דביר עמר ויצחק דדון על דמותו הייחודית ורבת הגוונים של ראש ישיבת 'מרכז הרב', הרב הראשי לישראל, הרב אברהם שפירא זצ"ל.

הספר בנוי על סדר מסכת אבות ובו לקט נרחב של דברי תורה, הנהגות וסיפורים על הרב שפירא זצ"ל, אשר היה שילוב נדיר של מח ולב, שעל אף גדולתו הגדולה בתורה היה רך ונח לבשר ודם, וידע לתת לכל אדם כמשקל שכלו וגבורתו בחיוך, בנועם והארת פנים.

הספר מרכז לתוכו מאות רבות של סיפורים קטנים וגדולים אשר טרם התפרסמו ורואים אור לראשונה. החל מימי נערותו, המשך בימיו כדיין וכרב ראשי לישראל וכלה בתקופתו המשמעותית כראש ישיבת מרכז הרב וכמנהיג בציבור הדתי הלאומי.

על מלאכת איסוף הסיפורים מספר דביר עמר כי מדובר היה במלאכה לא פשוטה שכללה מפגשים עם מאות רבנים ואישי ציבור שפגשו והכירו את הרב שפירא בתחנות חייו השונות ובמעגלים קרובים ורחוקים של פעילותו הרב גוונית ולראשונה פתחו את צוהר ליבם וסיפרו סיפורים שובי לב על מידותיו, הנהגותיו והדרכותיו. כך גם כללה העבודה איסוף סיפורים שנכתבו עליו והיו מפוזרים במקומות שונים וטרם ראו אור.

כשהוא מתבקש לבחור כמה סיפורים מכל מאות הסיפורים שריכז שנגע לליבו עמר מיד נזכר בסיפור שפעם אחת הביאו לפני רבינו ספר אודות דרשן אחד, שבו הוא מספר הוא על שלשה גדולי הדור מהדור הקודם (לפני כשמונים שנה), שנפגשו בנופש. ומה דברו ביניהם? החליטו הגדולים שכל אחד יאמר מסכת אחת בעל-פה לפי תורו. וכך, גאון אחד אמר את מסכת שבת, השני את יבמות, והשלישי את בבא-בתרא. איזו גאונות!... רבינו בראותו סיפור זה, אמר מיד באזני התלמידים: "אינני מאמין לסיפור זה!." תמהו התלמידים ושאלו: "מדוע?" חייך רבינו בענוות רוח ואמר: "זה נורמאלי? ששלשה גדולים לא יהיה להם מה לדבר בדברי תורה אלא 'לדקלם' זה באזני זה, במשך שעות דפי גמרא בעל-פה? את חושבים שיש למישהו עצבים לשמוע דיקלום כזה במשך שעה שלימה? למישהו יש עצבים לשמוע אותי מדקלם שעה ויותר? זה הגיוני שישבו בשקט שעות וישמע ואחד מדקלם גמרא, ולהם אין מה לעשות? אין להם חידושי תורה ודברי תורה לדבר ביניהם, רק לדקלם מסכת שלימה זה באזני זה?, היכן השכל הישר?" כך רצה לחנך רבינו, שאין לתפוס כל גוזמא כסיפור חינוכי, "אל תהי מפליג הרבה" כדברי המשנה באבות, גם כאשר הכוונה היא טובה, כי ספור כזה טומן בחובו גם מסרים אנטי-חינוכיים מוסווים, הנוטעים אי-שקט נפשי בלב הקורא. ורבינו בכח אבחנתו היטיב לזקק ולסנן את הדברים.

החינוך לנורמליות באה לידי ביטוי אצל הרב גם בדרכים נוספות וכפי שסיפר גם הרב אליקים לבנון רב השומרון וראש הישיבה באלון מורה: כשמרן ראש הישיבה זצ"ל ישב שבעה על אחד מקרוביו, נולד לו נכד (או נכדה) באותו שבוע. באתי לנחם, וכשהתיישבתי והחלה השיחה עם מרן זצ"ל שאלתי אותו: הרב, מותר לי לומר לרב מזל-טוב על הולדת הנכד? מרן הביט בי ואמר: מה, אתה רוצה להעניש אותי? אני גם יושב שבעה, וגם ל א תגיד לי מזל-טוב?..."

על מימרת חז"ל במסכת אבות "וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמיים מתחלל" מספר הרב נתנאל יוסיפון, ראש ישיבת נתניה: "פעם, בחור משיעור ב' מאחת מישיבות ההסדר, הוציא חוברת קצרה בענייני אמונה. החוברת עסקה בעניין בוער שהיה על הפרק באותם ימים, וההתלהבות מהחוברת היתה גדולה. החוברת היתה מונחת על סטנדר בכניסה לבית המדרש, על מנת שיקראו בה הבאים בשערי בית המדרש. והנה, הגיע מרן ראש הישיבה לבית המדרש, וכדרכו בקודש, אינו פוסח על שום ספר חדש או חוברת חדשה הנקרים בדרכו, ראה חוברת זו והחל מעלעל בה. מספר תלמידים סקרנים התגודד סביב מרן רה"י, וציפה לשמוע את חוות דעתו על הדברים הכתובים בה. אולם מרן הניד בראשו בחוסר נחת, והפטיר כי אין לבחור צעיר כזה להוציא חוברת בלי הסכמה, שכן ספרים צריכים הסכמות! מרן הביט בתלמידים הסקרנים והמשיך ואמר: אתם ודאי מתפלאים, שהרי זו רק חוברת באמונה ולא בהלכה, אז בטח אתם חושבים – נו, מה כבר יקרה אם המחבר, טעה בדבריו? אבל זה לא נכון! טעות בדברי אמונה חמורה יותר מטעות בהלכה, שהרי טעות בהלכה היא טעות בפרט מסויים, ואילו טעות באמונה יכולה למעשה להיות כפירה בעיקר...".

בספר ישנו מבט גם על יחסו של הרב לעניינים ציבורים, כך למשל יחסו למשטרה היה מורכב. מרן זצ"ל לא סבר כדעת חוגים מסוימים שפתחו שנאה ומשטמה גדולה כלפי רשויות החוק במדינה. בהסתכלותו המפוכחת והעמוקה, הבין שאלמלא שלומה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, ולכן, כשראה צורך שהרשויות יטפלו במסיג גבול ועבריין, ואין בכח הרבנים לתקן את הדבר, התיר ועודד לפנות לרשויות ולטפל, כגון במעשי אלימות, ובגניבות וכד'.

אמנם, כדיין מובהק שבאו אליו מאות ואלפי מקרים הגובלים בפלילים, והנידונים סמכו עליו שיטפל בעניינם כראות עיניו, מצא לנכון פעמים מספר, כהוראת שעה, לשקול מתי חייבים להעלים דברים מסוימים, כדי לברר את האמת ולהביא ריווח ומזור לאנשים בעתיד.

ועל מקרה שכזה מספר הרב יואל מנוביץ' שליט"א, ראש ישיבת הגולן:

מעשה היה שבאו לפני מרן זצ"ל שישמש בתור בורר בעניינו של נושא משר ה חינוכית, שנחשד במעשים חמורים שהיו בתחום הפלילי. מרן נכנס לעובי הקורה, והנה באו כמה אנשים בטרוניא ובתביעה מרבינו למשוך ידיו מהנושא בטענה שצרי ך מיד לפנות למשטרה, וזה תפקידה לחקור ולברר את האמת. מרן השיב לאותם מערערים ואמר: אם כל דבר שיבוא אלי, אני אביא למשטרה, אני לא אוכל להתיר עגונה. ומיד הוסיף וסיפר להם מעשה נורא שקרה לו: אשה אחת היתה עגונה במשך תשע שנים. מרן לא נח ולא שקט כדי למצוא לה מזו ר לכאבה, והחליט לבסוף לפנות לראש ישיבת "שובו בנים" ששם לומדים הרבה בעלי תשובה שבאו מעולמות רחוקים, ובקש ממנו להתעניין בפלוני אלמוני מעיר במרכז הארץ שנעלמו עקבותיו, והוסיף ואמר לראש הישיבה: תדע שזה חיי אדם ממש".

ראש הישיבה החל להתעניין אצל הבעלי תשובה שבאו מאותה העיר, והנה גילה שאחד מהם ידע היטב במה מדובר. הוא פנה למרן ואמר לו שמצא אדם שיודע דברים, אבל הוא אינו מוכן לדבר. לאחר מאמצים הוא הסכים ובא לדבר. מרן הסביר לאותו אדם את צרתה של אותה אשה, והקשיים שיש להתירה, וביקש ממנו למסור עדות שתוציא את האשה לחירות עולם. הבעל תשובה חשב וחשב ולבסוף אמר שי ש לו חבר שממנו שמע שהרגו את אותו בעל שנעלם, ואנשי "העולם התחתון" קברו אותו בתוך יציקת בטון במגרש חניה, ונקט במקום המדוייק שבו קברוהו. מרן מיד גבה עדות מאותו אדם, והתיר את האשה. לאחר כחודש, הגיעה המשטרה ללשכתו של מרן ובקשה פרטים על המקרה, בתואנה שחשוב לה כל נתון כדי למצוא וללכוד את אנשי עולם התחתון. כאן עמד מרן למול הרשויות ואמר: "אי אפשר!".

וכך, עם כל זהירותו בכבודה ומוראה של מלכות, קיים מרן גם את מאמרם: אל תתוודע לרשות. ודבר זה מסור לגדולי ישראל שנטע הקב"ה בכל דור לשקול בפלס את העניינים הנראים כסותרים, ובשכל-תורה שלהם יכריעו מה לקרב ומה לרחק

בספר משולבים גם פירושים שכתב הרב על מסכת אבות, כך למשל על האימרה המפורסמת במסכת אבות "אם אין אני לי מי לי", ראה בכך הרב כקריאת כיוון לבחור ישיבה בשנותיו הראשונות. "עיקר העיסוק של האדם צריך להיות בו עצמו, בבניין העצמי שלו ע"י תורה בלי להתעסק בדברים אחרים. בימינו יש כאלו שאומרים שהנוער צריך לצאת החוצה, לרחוב, לפעילות של תשובה. זה לא נכון! בגיל הזה אדם צריך לדאוג לעצמו, לבדוק מה טוב בשבילו. מה שטוב בשבילו יהיה טוב גם לאחרים. בשנים אלו אין הוא צריך להתעסק בדברים אחרים. זה מה שבונה את האדם, ומאפשר לו לגדול. הלימוד מתחיל מהאדם עצמו ובשביל האדם עצמו. לכך צריך האדם להתכוון: לגדול בתורה. הוא לא צריך לחשוב מחשבות עליונות על החזק ת העולם, למרות שגם מחשבות אלו חשובות. אדם בראש ובראשונה דואג לעצמו, מחשבותיו של אדם שלומד תורה צריכות להיות על גידולו שלו בתורה. כשאדם דואג לעצמו יש פחות בטלה, והלימוד הוא בהתמדה ובעיון. ככל שהאדם מתמיד ועמל בתורה, שיעור קומתו גדל. זו מציאות. זו אינה פרטיו ת או אגואיסטיות, אלא אדרבה, זו דרך של גדלות אמיתית, שרק בעקבותיה  יכול האדם לקיים את העולם כולו".

על פרק ו' במסכת אבות המוקדש לקניין תורה, מציג הספר את דגשו המיוחד של הרב לחשיבות לימוד התורה וקניינה יחד עם פירושים מאירי עיני של הרב לדורנו בעניין זה, ולצד סיפורים מדמויות אשר הכירו אותו וזכו לראות את התמדתו.  כך למשל סיפר לא מכבר הרב ברוך מרדכי אזרחי ראש ישיבת עטרת ישראל וחבר מועצת גדולי התורה: פעם אחת נסעתי עם רבינו באוטובוס עירוני, והנה נכנס לאוטובוס בחור ישיבה שהכיר את רבינו ומיד החלה שיחת תורה ביניהם. השיחה חיש מהר גלשה לויכוח בלימוד סוער בקול י קולות. הנהג פנה לרבינו ולתלמיד וביקש שידברו בשקט. השתדלו השנים לדב ר בשקט, אך עד מהרה שוב שכחו היכן הם ובלהט הלימוד החלו להתווכח בקול גדול ובריתחא דאורייתא כאילו היו במרכזו של אולם בית המדרש. אנשים שישבו שם, תמהו ונתפלאו על רב זקן שמתווכח בקול עם בחור צעיר. אבל הנהג כבר הבין עם מי יש לו עסק ופנה לנוסעים ואמר: רבותי, אי אפשר להפסיק אותם. תקבלו אות ם כמות שהם...כזה היה עמל התורה של רבינו זצ"ל, שכל כולו היה דביקות בלימוד, התעמקו ת והתמסרות אין קץ לעמל בה".

"אב בתורה היה ואב בחכמה היה רבינו זצ"ל. אבות מכלל שיש תולדות, ותולדותיו הם מאות ואלפי תלמידיו הפזורים כיום בכל רחבי הארץ ומחוצה לה", אומר לסיום הרב יצחק דדון.

את הספר ניתן להשיג בחנויות 'דברי שיר', בישיבת מרכז הרב ובאתרים 'זול ספר' ו'אוצר הספרים' והוא מכיל 632 עמודים.