לאחר הסתלקות הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל ביום שישי האחרון, חזרנו לראיון שמסר לעלון 'גל עיני', ובו דיבר על מעבר ההנהגה בין רבי לרבי, על הסתלקות, ועל המשך פריחת החסידים גם לאחר שהרבי איננו איתם בגוף גשמי ומה שנשאר היא תורתו הרוחנית. אנו מביאים את הראיון בשלמותו, והדברים מקבלים זווית נוספת כאשר דברי הרב עדין נקראים לאחר הסתלקותו מעימנו והחלל הגדול שהותיר בקרב אלפי תלמידיו ומקורביו.
נדמה כי את תנועת חב"ד ואת הרבי מליובאוויטש אין יהודי על פני הגלובוס שלא מכיר. מפעל יהדות וקירוב חובק עולם, שממרכז החסידות בבניין מספר 770 בשכונת קראון הייטס בברוקלין שבארצות הברית, הפיץ אור על פני תבל. בסמוך ליום תחילת הנשיאות של הרבי, בוחר הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) לדבר בעיקר על יום ההילולא של הרבי הריי"צ שחל בי' שבט בשנה קודם לכן.
ערב י' שבט, אנחנו יושבים בחדרו אפוף העשן של הרב ("כשתלמידים שואלים, אני אומר להם לא לעשן") שב'מרכז שטיינזלץ' בנחלאות. את הרב לא מעניין לספר על עצמו, "במקרה שלי זה לא נחוץ. מי שמכיר מכיר", אומר הרב. "כשהילדים שלי שואלים אותי מה אני עושה בחיים, אז אני אומר להם שאני לוקח נייר חלק ומלכלך אותו, אחר כך עוד גליון ועוד גליון, זה מה שאני עושה". את פועלו של הרב אבן-ישראל בכתיבה גם אין צורך להציג, סט ביאור הגמרא המפורסם שלו, 'גמרא שטיינזלץ' מוכר היטב לחובשי בית המדרש וגם לאלו שאינם, כמו גם ספריו הרבים בחסידות ומחשבה, מהם ביאור על כל ספר התניא – ספר היסוד בחסידות חב"ד של רבי שניאור זלמן מליאדי – ושאר ספרים. "אם אתה רוצה לספר לאנשים חידוש, אתה יכול לומר להם שאני כותב מאוד לאט", אומר הרב בחיוך האופייני לו, "פשוט אני יושב הרבה זמן, שנים, ולכן יש הרבה גליונות נייר".
מהר מאוד השיחה נסובה למטרה שלשמה באנו, י' שבט, היום בו קיבל על עצמו הרבי את נשיאות תנועת חב"ד בשנת תשי"א, שנה לאחר פטירת חותנו הרבי הקודם – רבי יוסף יצחק שניאורסאהן. "הרבי הרי סרב בתחילה לקבל את הנשיאות עם פטירת חמיו, יש הרבה מכתבים על כך זה היה עניין ידוע, ובכל זאת כעבור שנה הרבי בכל זאת הסכים להתמנות, דווקא באותו תאריך. כמובן שזה לא היה סתם, רבי זה לא עניין של מה בכך, ומן הסתם הרבי היה אנוס על פי הדיבור, כל מיני דיבורים", פותח הרב אבן-ישראל. "הרקע של י' שבט וכל הפועל של הרבי הריי"צ כמובן עומדים ברקע ולא בכדי, אפשר לראות איך השורשים לכל המפעל הגדול שהרבי עמד בראשו, נטועים אצל חמיו, בעל ההילולא של י' שבט".
לקבלת עדכונים מהקול היהודי בווצאפ >>
"בדרך כלל שמדברים על הרבי הריי"צ, מציינים את מסירות הנפש שלו מול השלטון הסובייטי, את מסירות הנפש על ניהול של חיי תורה ומצוות בסכנת חיים ממשית וכמובן את ספור המאסר והגאולה של יב-יג בתמוז. אני רוצה דווקא לדבר על הרבי הריי"צ מזווית קצת שונה". הרבי הריי"צ, בנו יחידו של אביו, רבי שלום דובער – הרבי החמישי בשושלת חב"ד – הנהיג את תנועת חב"ד והיה ממנהיגי הדור באחת התקופות היותר קשות בתולדות עם ישראל. החל מרוסיה הסובייטית, שלחמה בכל זיק של גילוי אמונה דתית, דרך פולין תחת הכיבוש הנאצי וכלה בשממה הרוחנית של אמריקה שלאחר השואה האיומה. "הרבי הריי"צ זה ממש כמו עוף החול, מתוך הלהבות והאפר הוא קם שוב לתחיה ובונה יש מאין עולם חדש. נראה לי שאין תקדים לתופעה הזו של יהודי שגלה ממקום למקום ובנה כל פעם עולם חדש מהמסד עד הטפחות", ממחיש הרב.
"הפעם הראשונה היתה ברוסיה כמובן. מיותר לציין כמה היה מופרך להקים עולם יהודי-חסידי בתוך האימה של השלטון הסובייטי שרדף כל מה שנדמה היה כגילוי של יהדות. גם מבחינה אישית תחילת נשיאותו של הרבי הריי"צ היתה תקופה קשה עבורו, הוא לקה במחלת הטיפוס שכלל לא היה ברור שיצא ממנה בחיים. יש ביאור של הרוגוטשובר (הגאון רבי יוסף רוזין – רבה החסידי של דווינסק וחסיד חב"ד. א"מ) על כך שהרבי היה צריך לחלות דווקא בטיפוס ודווקא בתחילת נשיאותו. הוא מסביר שיש בזה זיכוך לפני העליה למדריגה של רבי – נשיא ומנהיג של רבים". הפרק של הרבי הריי"צ ברוסיה הסתיים עם יציאתו מהמדינה בדרך לא דרך אחרי מסכת רדיפות ועינויים שכללו מאסר וגזר דין מוות של השלטון הרוסי.
אחרי ההימלטות מרוסיה, שהיה קצרה בלטביה וביקורים בארץ ישראל ובארצות הברית, בא תורו של הפרק הפולני. תחילה ישב הרבי הריי"צ בוורשה ולאחר מכן באוטווצק הסמוכה, שם ביסס את חצרו והקים ישיבה גדולה בה למדו מבחירי התלמידים שבאו מקרוב ומרחוק. "פולין היתה משהו אחר, מלאה באדמו"רים ובמנהיגים, קהילות שלימות של יהודים שומרי תורה ומצוות", מתאר הרב אבן-ישראל. "הרבי הריי"צ היה זר, עם מנהגים יחודיים, נוסח תפילה אחר ואפילו היגוי שונה. חב"ד, זו שהיתה אימפריה ברוסיה, כמעט ולא היתה מוכרת כאן. כולם הכירו את 'הרב' – אדמו"ר הזקן, אבל לא הרבה מעבר. כל הסגנון היה שונה, והרי הריי"צ היה צריך להתחיל מחדש". חלק גדול ממקורבי הרבי עדיין נשארו ברוסיה או התפזרו בשאר מקומות וסביב הרבי התגבשו אנשים חדשים, מקומיים. "נראה לי שבצד מה היה לרבי יותר קל בפולין", אומר הרב אבן-ישראל, "פולין היתה הרבה יותר 'כלי' לחצר חסידית. בא צדיק למקום בו אנשים מורגלים בצדיקים ונוסעים אליהם, אמנם אין לו מעמד רשמי, אבל יותר קל לבנות. ואכן היה נראה שהרבי הריי"צ חשב להשתקע בפולין, עד שבא הצורר הנאצי וטרף את הקלפים". לאחר שהות ארוכה ומסתור בוורשה המופגזת, מצא הרבי את דרכו החוצה מאירופה הבוערת אל עבר חופי היבשת החדשה, אמריקה.
עם הגיע הרבי הריי"ץ לארצות הברית טבע את הביטוי המפורסם, 'אמריקה איז נישט אנדערש' – 'אמריקה איננה שונה', כשכוונתו לקיום עולם יהודי תוסס של לימוד תורה וקיום מצוות ביבשת שלא היתה מפורסמת באידישקייט שלה. "כל היהדות של אמריקה באותם שנים, היתה פשוט שרידים, ושם הרבי בנה בפעם השלישית את העולם שלו. לא רק היהדות, בכלל המציאות בארה"ב היתה שונה מאירופה בכל תחום אפשרי", מתאר הרב אבן-ישראל. "עבור הרבי האחרון אני מניח שאמריקה היתה תמיד כאב לב אישי גדול, היא היתה ממש הפך האופי של הרבי, אפילו המשכילים של אמריקה לא היו אינטלקטואלים במובן הקלאסי, והרבי הרי היה אדם אינטלקטואלי מאוד . לרבי הריי"ץ זה פחות היה אכפת, הוא הגיע לאמריקה אחרי שבנה עולם פעמיים ברוסיה ופולין והוא פשוט היה 'מלך פורץ גדר'". מצד אחד מלך, אך מהצד השני מלך אביון. "המצב הכלכלי היה בהתאם למצב הרוחני, שממה. ספר לי פעם מישהו שהיה עם הרבי הריי"ץ בשנותיו הראשונות באמריקה, שבמניין המרכזי של הרבי הריי"ץ, ב-770, היה צריך לא פעם לחפש עשירי למניין למנחה. והמצב הכלכלי היה בהתאם, המון תכניות ושאיפות וכסף אין".
אבל ההשקעה והמסירות השתלמו לבסוף ואמריקה הפכה משממון רוחני למרכז יהודי וחסידי גדול לאין שיעור ופעלו של הרבי הריי"ץ משך אחריו רבים וטובים מיהדות מזרח אירופה החסידית והלא חסידית. "לא הרבה יודעים, אבל למשל כשהגיע הרבי מסאטמאר לאמריקה, הרבי האחרון תמך בו תקופה מסויימת. זה מה ששמר תמיד על היחסיים האישיים החמים ביניהם, גם שהתנועות שלהם היו ביחסים פחות טובים". אמריקה אמנם התמלאה יהודים שומרי תורה ומצוות, למדנים וחסידים, אבל ייחודיות המפעל החב"די נותרה בעינה. "לא היה זה עוד רבי, בן או נכד של צדיק שיושב וסביבו קבוצת חסידים, הרבי הריי"ץ בנה משהו שתמיד שאף והלך והתפתח לכל הכיוונים". בנקודה זו אנו עוברים לדבר על הקשר וההבדלים בין הרבי הריי"צ לחתנו, הרבי האחרון.
בין הצתה להצתה של המקטרת החצי כבויה, הרב אבן-ישראל עובר לספר על אופי ההנהגה של שתי הדורות והמעבר ביניהם. "הרבי הריי"צ היה בן יחיד ומכורח כך, היורש המיועד. גידלו אותו כמו נסיך, טפחו אותו להיות הממלא מקום. הרבי הריי"ץ אמר על עצמו שהוא לא יודע לתקוע בשופר כי רק ילד יכול ללמוד לתקוע בשופר, והוא אף פעם לא היה ילד. הוא היה יד ימינו של אביו, הרבי הרש"ב והשליח הנאמן שלו לכל שליחות, אם קרובה אם רחוקה. ברור אם כן שההנהגה שלו היתה 'מלכותית', הכל בדרך של ציווי ברור. הרבי לעומתו היה מנהיג הרבה יותר 'פנימי', שקט. כולם ידעו שהוא עומד מאחורי הדברים, אבל מה שלא היה צריך, לא ראו בפרהסיה. זה על דרך ההבדל בין דוד המלך לשלמה המלך, ההבדל בין מלך בן מלך, לבין מלך שאינו בן מלך".
הבדלי ההנהגה, משיקים אף להבדלי האופי בין שני הרביים. "הרבי הריי"ץ היה כידוע מאוד ספרותי. הוא כתב הרבה ובהרחבה, על הכל. על החיים שלו, כבר מגיל מאוד צעיר, ועל העולם החסידי בכלל. הכתיבה של הרבי הריי"צ היתה מאוד חמה, כך גם המכתבים שלו היו מלאי רגש", מתאר הרב אבן-ישראל. "מספרים שהרבי הריי"צ רצה לנסוע ברחבי אירופה ולראות 'גוטע-אידן' (יהודים טובים – כינוי לאדמו"רים. א"מ), ואביו – הרבי הרש"ב מנע אותו מזה, כיון שגם כך הנטיה הטבעית שלו היא מלאת רגש ואין צורך להיות שקוע בזה יתר מכן. אם נאמר שהרבי הריי"צ היה איש של לב, הרי שהרבי לעומתו היה איש השכל וגם אצלו זה ניכר בכתיבה, במכתביו המאופקים, מבחינה מסויימת הייתי אומר אפילו קרירים". הרב אבן-ישראל נותן לנו המחשה לאופיו של הרבי הריי"צ. "לחב"ד יש אופי ומדיניות רוסיים, הרבה סודות וסתרים. אצל הרבי הריי"צ פתאום נחשפו הרבה דברים, הרבה סודות, הרבי פשוט כתב וכתב, הוא אהב לכתוב".
"מה שלא הרבה יודעים ואני רוצה לספר עליו", אומר הרב אבן-ישראל, "הוא שהרבי הריי"צ היה חדשן גדול. עצם המפעלים העיקריים של הרבי האחרון היו המשך ישיר לפעולות של חמיו. גם ב'משפט הספרים' (דיון בערכאות בו תבע נכדו של הרבי הריי"ץ בעלות על חלק מ'ספריית ליובאוויטש' המפוארת, לעומת טענת תנועת חב"ד, שהספריה שייכת לתנועה ואינה רכוש פרטי. א"מ) הרבי הציג את עצמו ופועלו כחלק בלתי נפרד מפועלו של הרבי הריי"צ".
היכן למשל זה מתבטא?
"למשל בכל הנושא של חינוך הבנות. אמנם 'בית יעקב' (רשת בתי ספר לבנות שהוקמה באירופה בשנת תרע"ח ע"י שרה שנירר. א"מ) היה כבר קיים, אבל הרבי הריי"צ פתח את הפתח לחינוך פנימי-חסידותי לבנות, מה שלא היה קיים קודם. בין כל החסידים הפשוטים שהיוו את רוב המניין של חסידי חב"ד, הרביים חינכו יותר ויותר לחינוך פנימי, בפרט עם הקמתה של ישיבת 'תומכי תמימים בידי הרבי הרש"ב, וכך נוצרו עוד ועוד בחורים מעולים, עובדים ומשכילים בחסידות, אבל חסידות לא היו. מאז ומתמיד האשה הלכה אחרי בעלה, אם חסיד אם מתנגד, אם בעלזער אם גערער. הרבי הריי"צ שינה את התמונה ויצר חסידוֹת עם עמוד שדרה פנימי שהיוו שותפות שוות בבניין הבית החסידי. הרבי המשיך את זה הלאה ופתח מוסדות לבנות בכל מקום. פן נוסף בחינוך הנשי קשור למפעל הגדול הבא שמיסד הרבי הריי"צ, מפעל השליחות. היום זה ברור שמאחורי, או מלפני, כל שליח עומדת שליחה שהיא דומיננטית לא פחות ממנו. ביחד, הרבי הריי"צ והרבי יצרו עולם חדש של נשים".
עולם השליחים הממוסד החל אצל הרבי הריי"צ והמשיך ביתר שאת אצל חתנו, הרבי האחרון. "הרבי הרש"ב כבר שלח שליחים בודדים, למשל לגרוזיה ובוכארה, הוא ממש החזיק את היהדות שם, אבל באופן מסודר, מוסד השליחות החל אצל הרבי הריי"צ ששלח שליחים לרחבי אמריקה ועשה זאת לא כמינוי של עראי ולא כעבודה בלתי-עיקרית ,אלא כתפקיד לחיים – מה שהרבי המשיך בריבוי מופלג. הרב אבן-ישראל מספר מעט על אחד מראשוני השליחים, שליחו של הרבי הרש"ב לבוכארה, הרב שלמה יהודה ליב אליעזרוב. "אחרי שליחותו בבוכארה התמנה הרב אליעזרוב לרבה של חברון, שם שימש ברבנות שנים רבות. כשהוא נפטר בירושלים בשנת תשי"ב הגיעו כל חברי העדה הבוכרית להלוויה שלו. הם הרגישו כלפיו מחוייבות גדולה כי הוא החזיק את היהדות אצלם בשליחות הרבי הרש"ב". מספר הרב אבן-ישראל, ומוסיף עוד על ימי שליחותו של הרב אליעזרוב בבוכארה. "כשהוא הגיע לשם הוא מצא הרבה יהודים עם לב חם, אבל עם מעט מאוד ידיעות תורניות. אחת המלחמות הקשות ביותר שלו היתה עם השוחטים והקצבים, הרב ראה שהמציאות שם מאוד פרוצה והשתדל להעמידה על תילה. פעם אחר פעם הוא הטריף לשוחטים את הבהמות, ללא מורא ופחד מהאיומים שלהם. כשלשוחטים נמאס, הם החליטו 'לטפל' ברב, להרעיל אותו. מה הם עשו? הם הזמינו את הרב לסעודה גדולה שערכו לכבודו, וכמובן שכיבדו אותו במנה הגונה של בשר. הרב אליעזרוב, שהיה פיקח, הבין שיש כאן משהו לא כשורה, איך שפתאום כל ה"אויבים" שלו מכבדים אותו כ"כ. הוא ביקש שיביאו כלב ונתן לכלב חתיכה מהבשר שהוגש לו, הכלב מת מיד. השוחטים נבהלו מאוד, 'מהיכן הרב ידע שהבשר מורעל?', הם החליטו שזה רוח הקודש ומאז החלו לכבד את הרב מאוד ולשמוע לכל מה שיאמר".
מאז ג' תמוז התמונה השתנתה, איך תנועת חב"ד ממשיכה לפעול גם היום?
"בעיות תמיד היו וקושיות תמיד תהיינה, אבל זה לא חדש, גם בזמן הרבי היו בעיות, אבל חב"ד היתה מכונה עם מנוע אחד גדול שפעל ללא הרף, ובאורח פלא גם היום ממשיך לפעול והמכונה אף הולכת וגדלה. אם השאלה היא על חיות פנימית, הרי שבספרי חב"ד יש לאדם מה להתפרנס ברוחניות עד סוף הימים, ואם זה בנוגע להנהגה, אנחנו רואים שבאופן נסי ליובאוויטש חיה קיימת ומתפתחת, די לראות את מספר השלוחים שהולך וגדל מדי שנה. זו לא חיות של זנב הלטאה, זו חיות בעצם. מה יהיה הלאה? מי יודע. בינתיים יותר מ-20 שנה ולא רואים את החלישות. 'כן ירבה וכן יפרוץ'".
