הגבל את ההר

כבר לפני שנים רבות עסקו הרבנים יצחק שפירא ויוסף פלאי במחקר תורני מקיף בנושא העלייה להר הבית בזמננו, והוציאו לאור את הספרים היסודיים בתחום – 'אל הר המור' ו'אל גבעת הלבונה'.

בעקבות אירועי השעה, חידוש איסור הרבנות הראשית לעלות להר מחד, ומספר שיא של עליית למעלה מאלף יהודים להר ביום ירושלים מאידך, מפרסמים הרבנים בקול היהודי מכתב פומבי שנשלח לרבנים רבים, ובו הם פורסים את עמדתם לאור ההתפתחויות בנושא ובהם גם עיסוק של ארגונים שאינם שומרי תורה ומצוות בנושא הר הבית.

בס"ד, שלשת ימי הגבלה תשע"ז

ההכנה העיקרית לקראת מתן תורה בהר סיני היתה, במלה אחת, הגבלה. להתקרב ודאי שישראל רצו. הרי באנו לרגלי הר סיני, כאיש אחד בלב אחד, שמענו "הצעת נישואין" – "והייתם לי סגולה מכל העמים", ואמרנו "נעשה ונשמע". אבל הכלי הנדרש להכיל את ההתקרבות הוא דוקא ההגבלה.

להגבלה תפקיד כפול: "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ", "הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ": ההגבלה יוצרת יחס נכון של העם להשראת השכינה, כאשר האדם שומר על מקומו ביראה. ההגבלה גם יוצרת את המקום הקדוש, מקום עם גבול סביב, סייגים לכניסה אליו (מזכיר את המושג ההלכתי "קדושת מחיצות").

במעמד הר סיני יש אזהרה חוזרת ונשנית שלא לעבור את הגבול. בדיוק כך גם בספר במדבר (אותו התחלנו לקרוא כעת) – הלויים נבחרים לשמירה סביב מחנה שכינה, רק כך בונים את מחנה ישראל סביב המשכן. הלויים מחולקים למשוררים ושוערים: המשוררים נותנים קולם בשיר ומעוררים את ההשתוקקות אל הקודש, והשוערים דואגים לפתוח וגם לסגור ולנעול את השערים. אין ימין מקרבת ללא שמאל דוחה בצידה. כך הדבר גם במקום הנבחר לדורי דורות – בבית המקדש אשר בהר המוריה.

עוד נקודה פשוטה: יש גבול שאדם מציב לעצמו, אבל כיון שמדובר כאן לא רק בעניין אישי של פלוני ואלמוני אלא בעניין של הציבור, אזי כדי שהגבול יהיה יעיל יש צורך בסמכות שתציב את הגבול, סמכות אחת ברורה שיש לה כוח אכיפה. בהר סיני נאמר שמי שיעבור את הגבול "סקל יסקל", ובמשכן היו הלויים שומרים.

א.      הר הבית היום

מתוך זה ניתן להתייחס לנושא העלייה להר הבית כיום:

ביובל השנים האחרונות, מתקיים דיון הלכתי עקרוני כיצד והיכן ניתן לעלות להר הבית. אולם למרות הבירורים שנעשו, רוב פוסקי ההלכה החשובים עמדו ועומדים מנגד, וחלקם הביעו עמדה נחרצת נגד עלייה להר בכלל.

נראה שהטעם העיקרי להתנגדות הוא העדר הגבול. כלומר, יתכן שפלוני הגיע למסקנות נכונות בסוגיה הזו, והוא עושה רק את המותר לפי ההלכה, אבל בנושא כגון זה צריך שיהיה גבול ממשי שיוצב על-ידי סמכות מוכרת. והרי היום, לצערנו, אין סמכות רבנית מקובלת על כלל הציבור הדתי, וודאי שאין לה יכולת אכיפה. לכן גם אם אותו פלוני הציב לעצמו את הגבול הנכון, הרי כהוראה והנחיה לציבור הרחב איננו יכולים לקחת את הסיכון ולהתיר כניסה כלשהי להר, שהרי אין כל גבול שימנע מאנשים לפרוץ הלאה (בזדון או בשגגה).

אמנם יש הרבה מחלוקות בהלכה, וכל אחד הולך אחר רבותיו, אבל הדעת נותנת שבנוגע למקום המקדש – מקום אחד של כל עם ישראל – צריך שתהיה פסיקה אחידה. ודאי שכך יהיה לבסוף: בכל הנעשה במקדש תהיה פסיקה אחת, תחת הכהנים הממונים ותחת בית הדין הגדול (שיושב סמוך למקדש). לכן גם בנוגע לעלייה להר הבית יש להגיע להסכמה הלכתית רחבה. כל עוד אין הסכמה רחבה כזו, מוטב להתייצב מאחורי הגבול הבטוח ביותר ולהחליט שזהו הסייג הנדרש בעת הזאת.

ב.      תובנות לעולים להר

בכל זאת, יש רבנים חשובים הסוברים שניתן לעלות להר הבית כיום, בתנאים מסוימים. אבל נראה שמי שסומך על דעות אלו צריך לשים לב שהמצב הנוכחי הוא חסר ובעייתי, כאמור לעיל. אולי כדאי להגדיר שהיום עולים יחידים ולא ציבור. כדי להעלות ציבור צריך שיהיה גבול – על-ידי סמכות מוסכמת ואוכפת.

מכל מקום, בהעדר גבול, מי שעולה כיום צריך להציב לעצמו את הגבול. להציב גבול פירושו, קודם כל, שיחד עם הרצון החיובי לעלות אל הקודש יש לוודא לא לפרוץ גדר. מושג הגבול חיוני לעצם הקירבה אל הקודש.

נדבר עברית: עלייה להר הבית ללא מחויבות ברורה לגדרי ההלכה, איננה עלייה אל הקודש אלא הריסה ("פן יהרסו אל ה' לראות"). אתה רוצה לעלות, או להעלות אחרים – עשה זאת בתנאי ברור: רק בכפוף להגבלות ההלכתיות, אם לעלות, איך לעלות, והיכן לעלות.

מעבר לזה, יש חשיבות שהעולים להר יקבלו על עצמם סמכות רבנית. לכל אחד שעוסק בנושא יכולה להיות דעה ועמדה בשאלות שונות, אבל מן הראוי לכפוף את דעתנו האישית בפני סמכות מוכרת, מישהו ששיעור הקומה ההלכתי מציב אותו במקום הזה באופן טבעי (כדוגמת הרב דב ליאור שליט"א).

מכאן קריאה גם לרבנים: כדאי מאד שכל הרבנים העולים להר הבית יגבשו דעה אחת שתתפרסם בשם כולם. כך יהיה "תו תקן הלכתי" לעלייה להר הבית וכל העולים יוכלו להיצמד להנחיה המוסכמת הזו שתהיה לעת-עתה הגבול המחייב.

ג.       חידוש השמירה

ולבסוף, משהו שנוגע לכולם, המתנגדים לעלייה והמצדדים בה כאחת: מן הראוי לפעול לחידוש שמירה בשערי הר הבית, כמו שנעשה לפני מספר שנים במסגרת "משמר המקדש". גם אם כעת לא תהיה למשמר יכולת אכיפה, יש לו ערך חשוב של הסברה - וחזקה על הסברה שיש לה תוצאות. לא ניתן לפעול למען עלייה להר הבית מבלי לפעול במקביל לשמור על קדושתו.

כמובן, המשמר אינו פונה רק ליהודים. יש לנו הרבה מה לומר לכל בני האדם המבקשים להכנס להר הבית: לספר על בית המקדש שעתיד להבנות בהר הבית ולהוות מוקד משיכה לכל האנושות, ולהסביר שכל אדם צריך להימנע מפגיעה בקדושת המקום הקדוש ביותר בעולם. הרי בנושא זה ודאי קיימת הסכמה של כל הרבנים, וכדאי לפרסם פנייה ובקשה (גם מטעם הרבנות הראשית) מכל התיירים המגיעים לירושלים לנהוג כבוד במקום הקדוש ולהימנע מכניסה אליו.