בשבועיים האחרונים הארץ סוערת סביב פיטוריו של ראש השב"כ רונן בר. לאחר שהודיע לו ראש הממשלה על הכוונה לפטרו הוא שלח מכתב ובו הודיע שבכוונתו להשאר בתפקיד. אחר כך נפקד מהדיון שהוזמן אליו בממשלה, ואף הביע את כוונתו להשאר בתפקיד אפילו אם הממשלה אכן תפטר אותו. בתוך המהומה, עמית סגל חשף גם שראש השב"כ יזם חקירה נגד המשטרה והדרג המדיני, בטענה ש'גורמים כהניסטיים חודרים למשטרה'. לא סופקו ראיות כלשהן לטענה, ובר הסתבך בהודאות והכחשות בנושא.
הגילוי הבוטה של מרדנות שהבליח בימים אלו עורר בקורת רבה מאוד בצבור, שנחרד לראות איך ראש המשטרה החשאית בישראל מתנער מכל כפיפות לשלטון הנבחר. אך חשוב לזכור שצעדים כאלו לעבר ביטול הדמוקרטיה לא מתחוללים בן-לילה. תודעתו של ראש השב"כ היא חלק מתודעה ארגונית שנבנתה לאורך שנים, אך התפתחה בעיקר ב'שטח מת' מבחינת רוב הציבור בארץ, כולל הציבור הימני. השטח הזה היה מוסתר כביכול לא רק בגלל חשאיות יתרה של השב"כ, אלא משום שהיה נוח להדחיק את מה שקורה בו - זהו שטח ההפקר של אזורים נדחים יחסית בתודעתו של רוב הציבור, כמו גבעות יו"ש והר הבית.
שוחחנו עם שני אנשים שמכירים את פעילות השב"כ מקרוב, ושמענו איך האופן שבו הארגון מתנהל כבר עשורים מול מי שאינם חלק מהמיינסטרים הכשיר את הדרך להתרסה ישירה מול לב המיינסטרים - ממשלה נבחרת.
אריאל דנינו הוא תושב גבעת קומי אורי ליד יצהר, ודמות מוכרת ברשתות החברתיות. הוא מכיר באופן אישי מאוד את נחת ידו של השב"כ - בתחילת המלחמה ישב שבעה חודשים במעצר מנהלי, מיד אחרי שחרורו הורחק מיו"ש לחצי שנה, וכעת הורחק שוב.
אחרי משפט כזה מתבקש לכתוב 'דנינו חשוד ב…' אבל זו בדיוק הבעיה - מעולם לא פורסם במה, אם בכלל, הוא חשוד. "השב"כ לא צריך לומר במה הוא חושד בך", דנינו מסביר. "אתה לא זכאי לשמוע טענות ואז להעלות נגדן הוכחות שלא עברת על החוק, או אליבי שמראה שבכלל לא היית שם. השב"כ מציג את הטענות שלו ב'מעמד צד אחד', כלומר רק נציגיו מול השופט".
לפיכך, נותר רק להסיק מראיות נסיבתיות מה הקפיץ את השב"כ. מיד בתחילת המלחמה ובמשך שלושה שבועות עד שנעצר באישון לילה, דנינו ניהל כמעט בלי יום ובלי לילה חמ"ל מודיעין על כוונות הטרור של ערביי יו"ש. "עברנו על כמויות עצומות של חומר, והעברנו לדרגי השטח של הצבא מידע על מסיתים, תצפיות, חמושים ועוד. הכל ממידע גלוי שהערבים פרסמו ברשתות חברתיות שלהם, טלגרם וכו'. אין לי כלים לאסוף מידע שאינו גלוי". בעקבות המידע שאותר בחמ"ל נעצרו עשרות חשודים ערבים.
"מעולם לא פנו אלי מהשב"כ לפני המעצר, ואני לא מסתיר שום דבר - כל מי שעוקב אחרי יכול לדעת מה אני חושב ומה אני כותב. ובכל זאת במעצר המנהלי הארוך הגעתי למצב ששאלתי את עצמי מה יכול להיות שעשיתי ואולי גרם להם לחשוד במשהו. רק כשהשתחררתי, ומיד קבלתי חוץ מצו ההרחקה מיו"ש גם איסור יצירת קשר עם שבעה אנשים, יכולתי לדעת בוודאות מה עכר את שלוותו של השב"כ: שבעת האנשים היו אנשי החמ"ל". לדעת דנינו, העניין איננו הקנאה של השב"כ במי שמשיג את המודיעין שהם מתרשלים מלהשיג, או זעם על חשיפת ערוותם. "יכול להיות שגם זה נמצא ברקע, אבל הבעיה הגדולה שלהם היא שחמ"ל כזה מתנגש עם הקונספציה שהם מחזיקים. מבחינתם הבעיה היא היהודים - ואם רק היהודים יהיו בשקט, אז 'עם הערבים נסתדר'. בעיניהם, כשאני מעביר לצבא מידע והצבא פועל נגד גורמי טרור - אני זה שהבערתי את השטח. עדיף שהצבא ישקוט על שמריו. כמובן, גם כשהם מציגים את הטענות לשופטים קל יותר לומר 'זה מתסיס את הגזרה' מאשר 'זה מראה כמה אנחנו כושלים'...".
באופן מעניין, הצבא עצמו לא עודכן במעצרו של דנינו. "כמה זמן אחרי המעצר פנה מישהו מהצבא לאחד מחברי החמ"ל ושאל למה הפסיק לזרום המידע. הוא ענה להם 'כי עצרתם אותו!'. התגובה היתה 'מה?! מי עצר??'. הם לא ידעו בכלל מי עצר אותי ולמה".
היכולת הזו לעצור אדם למשך חודשים בלי להודיע במה הוא נחשד, אם אכן נחשד, מזינה בחזרה את כוחו של השב"כ.
כשדנינו מתבקש להצביע על הגורמים המאפשרים בעיניו את ניפוחה המסוכן של פעילות השב"כ, הוא מצביע בעיקר על החשאיות: "זה גוף שלא כפוף לביקורת. מבקר המדינה יכול לערוך בדיקות בצה"ל או במשטרה בכל מקום ולדרוש לבחון אישית איך דברים נעשים, אבל אין לו סמכות לבקר את השב''כ. גם התקשורת לא יכולה לבקר את השב"כ כי הוא לא נתון תחת חוק חופש המידע. בניגוד לצבא ולמשטרה, שמותר לפרסם דברים על עבודתם למעט במקרים של צו איסור פרסום, על השב"כ אסור לפרסם שום דבר אלא אם כן השב"כ התיר את זה במיוחד - מה שהופך את הפרסומים על שב"כ מדיווחים חדשותיים להודעות יח"צ". כאמור, גם האפשרות של השב"כ לדרוש שדיון יעשה במעמד צד אחד מעניקה לו כוח אדיר. "השב"כ מוציא אותי ואת עורכי הדין שלי מאולם הדיונים ונשאר לדבר עם השופט בארבע עיניים. הם יכולים להאשים במשהו שיש לי בכלל אליבי עליו והייתי יכול להפריך אותו - אם רק הייתי יודע מה הוא. יכולים להאשים אותי גם ברצח רבין, ולא יהיה בחדר מי שיציין שעוד לא נולדתי אז…".
דנינו מסכם: "בפועל, הסמכות היחידה שאליה השב''כ כפוף היא של ראש הממשלה שממונה עליו, אבל אם אפילו ראש הממשלה לא יכול לקבוע מי עומד בראשו - השב''כ הופך להיות הגוף הכי חזק במדינה. זה נכון שהם כביכול צריכים למסור מידע לבית המשפט, אבל זה מידע חסוי שמוצג בדלתיים סגורות, ויכול להיות כתוב בו הכל. ועוד לא קם השופט עם האומץ שיעמוד מול השב''כ ויחייב אותו לחשוף את החומרים הסודיים האלה, בשביל שתהיה פה איזושהי ביקורת על ההתנהלות שלו".
על השאלה מה לדעתו צריך לעשות כדי לקדם את תיקון השב"כ בעתיד, דנינו משיב:
העתונאי ארנון סגל הוא מפעילי הר הבית הבולטים לאורך שנים. בשיחה אתו הוא מספר על הדרכים שבהן שב"כ פעל כדי לפגוע בזכויותיהם של אזרחים שומרי חוק פעם אחר פעם.
באופן כללי, לדברי סגל, השב"כ אובססיבי להר הבית גם בבניית תיאוריות שמייחסות את כל הטרור הערבי ליהודים, וגם באיסוף מידע על היהודים בהר. "בתחקיר שהשב"כ פרסם לפני זמן קצר הם טענו אפילו על הטבח בשמחת תורה שהוא נובע מ'הפרות' בהר הבית", כלומר יהודים שמממשים את חופש הפולחן למרות שהם יהודים. "כל הטענות של השב"כ תמיד מסתמכות על 'מידע חסוי', והם מצליחים לרתום את המערכת לרדיפת היהודים שעולים להר הבית. גם היועמ"שית, במכתב שבו טענה שבן גביר לא יכול להיות שר (לפני פרישתו מהממשלה), מביאה את אזהרות השב"כ על יהודים שמשתחווים בהר הבית, ותלתה כך את ה'אשמה' בבן גביר, כמי שמאפשר את זה. בתחילת השנה יחידת הר הבית במשטרה זכתה בפרס על פרויקט המצלמות 360 מעלות שהיא מובילה. לי לפחות ברור שמי שהכניס להם את את עניין המצלמות זה השב"כ". האובססיה לא נשארת במצלמות מרחוק, אלא חודרת לשיחותיהם הפרטיות של אנשים. "סביב הקורונה דובר על העוול שבאיכוני שב"כ וחדירה לפרטיות - מול פעילי הר הבית זה קיים כבר שנים. באופן ודאי, אני יודע שמאזינים לאנשים ומגיעים אליהם מיד בעקבות זה שדברו על רצון להניף דגל, לשיר התקווה. דברים שאין בהם שום עבירה על החוק".
סגל מזכיר מקרה מלפני כמה חודשים, קרוב לראש חודש חשוון השנה: "שני נערים דברו ביניהם בטלפון, ואחד צחק שאולי ינסו להביא גדי להר הבית כקרבן לראש חודש (כזכור לכל יהודי שמכיר את התפילה, קרבן מוסף של ראש חודש איננו גדי אחד - ח"ג). הנער השני בכלל לא הבין מה הראשון אומר. שניהם נעצרו, אחד ביום שישי ואחד בליל שבת תוך חילול שבת גם במעצר וגם בשחרור. נער שכל חטאו הוא מגורים באותה דירה עם אחד המשוחחים זומן לחקירה בנושא". במקרים שאינם מסתיימים במעצר, עדיין ישנן 'שיחות רקע' שהשב"כ מזמין אליהן אנשים, וככל הנראה בהמלצת השב"כ המשטרה מרחיקה פעילים מהר הבית. "מתקשרים לצעירים ומזמינים אותם לשיחה עם אנשים מ'משרד ראש הממשלה'. כמעט בוודאות זה תמיד השב"כ. לפעמים אפילו מזמנים לשיחה במשטרה, ואז כשאתה מגיע זה בפועל השב"כ - גם זה קורה. ההרחקות, לפעמים לשנים, הן בלי שום הסבר. אין מה להסביר - אין שום עבירה, השב"כ הוא העובר על החוק".
החופש כמעט נטול הרסן שהשב"כ השיג בנוגע להר הבית הוא לדברי סגל המבוא להתנהלות השב"כ מול הדרג הנבחר: "ברור לי שבהר הבית נעשה לשב"כ כהיתר לעשות כל מה שהם רוצים. ראיתי בעיניים שהר הבית היה סדנת הניסויים - החרמת פלאפונים, שבהמשך הגיעה עד ליועצי ראש הממשלה, התחילה שנים קודם בהר הבית ובקושי היה אפשר להתמודד איתה. הממסד הכשיר את זה. גם את היחס לנערי גבעות, כאילו פאות ארוכות הן היתר לאפליה מצד המשטרה, ראיתי לראשונה סביב הר הבית. במשך שנים ראיתי את התפיסה שלהם, לפיה הם נמצאים מעל לחוק בהר הבית, שהוא כביכול אקס-טריטוריה".
לדעת סגל, שיקום השב"כ קשור בסוף לתודעה, ולאו דווקא לשינויים טכניים במבנה הארגון. "צריך להצמיח דור חדש שלא מפחד מהר הבית, מההתיישבות ומזהות יהודית. כשההנהגה תשתנה, בסוף גם השב"כ ישתנה".
