עשר שנים חלפו מאז אותו קיץ מר ונמהר, בו צעדו בסך אלפי חיילים ושוטרים שחורי מדים, סמל מדינת ישראל על דש בגדם, ונכנסו בשערי הישובים בגוש קטיף וצפון השומרון. אלפי משפחות גורשו בידי החיילים מבתיהן – נשים גברים ילדים וטף, וחבלי הארץ הנפלאים הללו נמסרו לידי המרצחים שחגגו את ניצחונם וביססו את ממלכת הטרור עליה עמלו שנים רבות.
אלי סיני, ניסנית, דוגית, נצרים, כפר דרום, תל קטיפא, נצר חזני, קטיף, גני טל, נוה דקלים, שירת הים, כפר ים, גדיד, גן אור, בדולח, מורג, פאת שדה, עצמונה, כרם עצמונה, שליו ורפיח ים בגוש קטיף, וחומש, שאנור, כדים וגנים בצפון השומרון.
מאז חלפו עשר שנים. עשר שנים של "קסאמים שמאסמים" על תל אביב, ומבצעים ברצועת עזה, עשר שנים שבהם המגורשים מנסים לשקם את חייהם, מי בהצלחה ומי פחות.
וכמובן התמורות שחלו בעשור האחרון בציבור הדתי לאומי. השבר הגדול שחווה הציבור הזה, שבר שנותן את אותותיו בכל פינה.
בפרוייקט "עשור לגירוש", ננסה לגעת בכמה שיותר נושאים מהזווית הייחודית לקול היהודי. נביא סיפורים שלא סופרו, וננסה לבחון את השינויים שהתרחשו בזירות השונות. כותבי הבלוגים שלנו ישתתפו גם הם בפרוייקט, בזכרונות ותובנות. בנוסף, העלנו לאתר כתבות ישנות ומרתקות שפרסמנו סביבשבע שנים לגירוש,אך טרם עלו לאתר החדש – ניתן כעת לראות את הדברים במרחק של שלוש שנים.
אז אתם מוזמנים לעקוב אחרי הכתבות, וכמובן אנחנו מזמינים את הגולשים לכתוב אלינו – אם יש לכם שיר, מאמר דעה, זיכרונות, תמונות מעניינות מתקופת הגירוש, או סתם רעיון לכתבה או ראיון בנושא, כתבו לנו למייל ונשתדל לפרסם -[email protected]
כל הכבוד לכם כל העלאת הנושא החשוב 1 כ"ט סיון תשע"ה 15:51 ליאת