מי בכלל מעוניין לאכוף? • הפקרות בנגב

בכתבה הקודמת סקרנו את רשלנות האחראים על אכיפת הבנייה הבדואית הבלתי חוקית ברחבי הנגב, וכעת אנו מביאים בפניכם את דבריהם של משרד הפנים ורשות מקרקעי ישראל - הגופים הממשלתיים שפועלים בארץ בכלל ובנגב בפרט באכיפת הבניה הבלתי חוקית.

לשאלתנו מהו היקף הבניה הבלתי חוקית בקרב המגזר הבדואי בנגב, ענו ממשרד הפנים, כי להערכתם מדובר על כ-2,000 מבנים שנוספים מידי שנה ברחבי הנגב. "חלקם בתוך הישובים הבדואים וחלקם בפזורה. יש להדגיש כי מדובר בסך כל הבניה ובכלל זה גם בתוך היישובים הבדואים" ענו מדוברות המשרד. נתונים אלו דומים לאלו הרשומים בתנועת רגבים, תנועה אזרחית הפועלת בצורה משפטית, בין היתר לאכיפת הבנייה בנגב.

במשרד הפנים הוסיפו ואמרו, כי "בנגב מבוצעת אכיפה אינטנסיבית כנגד בניה בלתי חוקית, וכי עיקר פעילות היחידה היא באמצעות צווי הריסה מנהליים וחלקה הנוסף באמצעות כלים שיפוטיים". בסוף התגובה ציינו ממשרד הפנים את הסיבות, לטענתם, להמשך התופעה. "בין הסיבות להמשכיות התופעה - העדר חוק הסדרה, תביעות בעלות, גידול אוכלוסיה וצרכי החיים הנובעים מגידול זה ועוד".

| "תופעה ייחודית שמיוחסת רק למגזר הבדואי"

גם ברשות מקרקעי ישראל תולים את התקווה בתכנית הסדרה לבדואים בנגב, אשר תכלול הטבות ייחודיות לבדואים בלבד.

"אני לא מתעלם מהעובדה שלמדינה יש כוונה על פי דו"ח גולדברג, תכנית פראוור ומתווה בגין – לנסות להסדיר כמה שיותר" אומר ישראל סקופ, מנהל חטיבת שמירת הקרקע ברשות מקרקעי ישראל. "אנו לא מאלה שחושבים שצריך לקום בבוקר ולהרוס את 30,000 המבנים הלא חוקיים. אנו רוצים להסדיר. אם לא נגיע להסדרים, לא מן הנמנע שנצטרך לאכוף, אך ננסה להסדיר קודם כל".

על פי נתוני רשות מקרקעי ישראל, בנגב ישנם כ-14 מיליון דונמים, זאת מתוך 21 מיליון דונמים שקיימים בכל הארץ. מתוכם, ב-600,000 – 700,000 דונמים ישנה בניה בלתי חוקית. סקופ מגדיר אותם כ"אחזקה בלתי מוסדרת בקרקע", בשל תביעות הבעלות של הבדואים שקיימות ב-150,000 עד 160,000 דונמים. על אף שככלל, תביעות הבעלות לא צלחו, חוששים ברשות לקבוע כי כל השטח הינו בבעלות המדינה. לדברי סקופ, באופן חד משמעי "אין בארץ מקום אחר בסדר גודל כזה של פלישות". התופעה היא ייחודית לנגב, ויותר מכך, ייחודית למגזר הבדואי. משום כך, ישנם "פתרונות מיוחדים" כלשונו, לבעיה.

| אכיפת החוק? רק בבניה חדשה

ברשות מקרקעי ישראל אוכפים רק את הפלישות והבניה המחודשת בפזורה הבדואית ובניה בלתי חוקית חדשה שיושבת על תשתיות או מגרשים מוקצים.

לשאלתנו, מדוע האכיפה מתבצעת רק כנגד בניה חדשה, אומר סקופ כי "במקומות הוותיקים אי אפשר לפעול בהליכים מנהליים אלא בהליכים משפטיים שהם יותר סבוכים. בנוסף, לא בכל המקומות יש הצעה ואישור מסודר לפתרון למי שהורסים לו. לגבי בניה ישנה שהיא רבת שנים, אנו מחכים שהיישובים יוסדרו, שיהיו מקומות של מגרשים. בגדול חסר כרגע מתווה הסדרה שיאושר בממשלה. זה מה שהממשלה מנסה להסדיר. בתכנית מצד אחד יהיה פיצוי הוגן ומצד שני נאכוף את הכול".

ברשות מקרקעי ישראל גם בונים ומשדרגים את הבנייה החוקית, לא רק אוכפים. "ברהט אנחנו מכפילים ומשדרגים והמדינה משקיעה שם סכומי עתק, מאות מיליונים".

| "הבדואים - תופעה קיימת איתה המדינה צריכה להסתדר"

לדבריו, אין דוגמה כמו הנגב בכל רחבי הארץ. כמו בתגובת משרד הפנים, גם סקופ מציין כי הבדואים הם סוג של עובדה מוגמרת ומציאות קיימת בנגב איתה צריכה המדינה להתמודד. "כרגע יש כאן תופעה שבה מתוך 200 אלף בדואים, כמאה אלף לא מתגוררים בתוך יישובים מוסדרים, והתפקיד של המדינה הוא להסדיר את זה. אך ככל שלא יצלח להגיע להבנות ולהסדרים ראויים, לא בושה להגיע לאכיפה וביצוע של דברים שבלית ברירה לא יהיו נעימים אך בלתי נמנעים".

לדבריו, אין יכולת למדינה להשקיע בכל בית וגבעה ברחבי הנגב ולכן לא נותר אלא להסדיר את הבניה ולקבץ את הבדואים למקומות מוסדרים. "לא יכול להיות מצב בו סוללים מדרכה, עושים צינור מים, כבל חשמל, טלפון וביוב על כל בית ולכל גבעה, אך מאידך ראוי שכל השירותים יגיעו אליהם".

"יש החלטות ייחודיות לאוכלוסייה הבדואית, להם מיוחסת התופעה. אלו לא פתרונות רגילים. יש בהם יכולת הטבות בכלים שיש לממשלה שאין במקום אחר, אך יחד עם זאת, יש לציין, שאין תופעה כזו בכל הארץ. הרצון של המדינה להסדרה נובע מכך שיש כאן אוכלוסייה גדולה שמגיע לה שירותים, מוסדות חינוך, בריאות ודרכים כמו בכל מקום מודרני אחר".

אז איך בכל זאת ניתן לפתור את הבעיה, מהגדולות בארץ אם לא הגדולה ביותר, בתחום הבניה הבלתי חוקית? אולי הנחות העבודה של הרשויות אינם נכונות, ובשל כך הפתרון שונה לחלוטין?