המאבק על עמונה - לאן?

המאבק על היישוב עמונה הגיע לנקודת מפנה עם ההודעה הרשמית של שרי הממשלה, ובתוכם חברי 'הבית היהודי', על כך שלמעשה היישוב ייחרב בתמורה ל"חבילת הסדרה" ליישובים אחרים ביו"ש שקיימות לגביהם בעיות משפטיות דומות.

התחושה במטה המאבק מאז נקודת הזמן ההיא הייתה כשל חבר נבגד. כל הפוליטקאים, מנתניהו ועד סמוטריץ', שפזרו התחייבויות בשנה האחרונה הצהירו פה אחד ש"אין מה לעשות", עמונה תיחרב. ביישוב עמונה עמדו נחושים ולא התרגשו מהאווירה המלבבת שיצרו תומכי ההסכם. מאות פעילים ובני נוער המשיכו לעלות לעמונה חרף ההבנה שהמאבק בשטח לא זוכה לתמיכה מהדרג הפוליטי בימין.

מנגד, נראה שבימים האחרונים משהו השתנה. במטה נדלק ניצוץ אחרון של אמונה שניתן לרתום ציבור רחב ומגוון למאבק ומתוך ציפייה שאלפי תלמידי ישיבות תיכוניות והסדר יגיעו לעמונה, דבר שצפוי ליצור לחץ פוליטי על חברי 'הבית היהודי', יצאו הצהרות על כך ש"ישנם קווים אדומים" במאבק ופעילים רבים הבינו שהם עלולים למצוא את עצמם ללא תמיכה במאבק עיקש בכוחות ההרס - דווקא מצד תושבי היישוב עצמו. "אם חלילה הגענו ליום פינוי - המטרה שלנו היא לא למנוע אותו", נכתב במכתב של רב היישוב, הרב יאיר פרנק, ופורסם בכלי התקשורת ביום שישי. "ילדותי לחשוב כך, חשוב שכל אדם שמגיע לכאן ידע ויפנים זאת, בראש ובראשונה כדי שלא יחוש אכזבה".

הגם שלא מדובר בקו מנחה של כל תושבי היישוב, מאות הפעילים שנכחו בעמונה בשבת הביעו את זעמם בפני יו"ר מטה המאבק, אביחי בוארון, וצבי סוכות - פעיל מרכזי במטה. חלק מהפעילים שוהים בעמונה כבר זמן רב, פועלים להכשרת מגורים למאות התומכים ולהגברת הנוכחות במקום, והם הגיעו ליישוב על דעת זה שאנשי המטה לא יקשרו את ידיהם. השיחה אמנם הסתיימה באווירת ידידות אך לכל הנוכחים בה היה ברור שהמתיחות לא פגה.

"במטה צריכים לקבל החלטה אם הם מנסים לשחק את המשחקים של בנט או שהם הולכים יד ביד עם הפעילים שהגיעו לתת כתף", אמר לנו אחד הפעילים. פעילים אחרים אמרו שהם מבולבלים מהמצב כיוון שלא ברור בשלב זה מה אופי המאבק הצפוי וקיוו שבימים הקרובים הסוגיה תתבהר בשביל שיוכלו לקבל החלטות אם להישאר על ההר או לעזוב. אחרים אמרו שהם עזבו את היישוב "בשביל לא להתסיס מחלוקות פנימיות שבטח לא בריאות עכשיו".

חשוב לציין שהכבוד ההדדי בין הצדדים נשאר גם עכשיו. כולם מבינים את המורכבות שנוצרה ושיש צדדים ונעלמים שונים בסיפור הזה, אבל כשברקע מרחפות אכזבות רבות כל כך מיחסי הגומלין שבין הפעילים בשטח לבין מובילי המאבק - כל גמגום מתפרש בקלות כשינוי כיוון מהותי.