"איך אפשר לישון כשאחיך עובר עינויי נפש שכאלה?"

שבת יוצאת, הטלפון מצלצל, על הקו אמא, בוכה. "הם עוצרים את ****".

אני עולה מיד לאוטו ונוסע לירושלים.

בדרך מתעדכן שהבלשים עושים חיפוש בבית ולוקחים דיסקים. אח שלי הקטן, תלמיד הישיבה העדין, ****, שבדיוק יצא מהבית, נחטף לרכב הבלשים. 

אבא ואמא רוצים להיפרד, לתת חיבוק, אך השוטרים לא נותנים להם לצאת מהבית.

אמא לא יכולה להשלים עם זה שהבן שלה הצעיר והמתוק, יצא בלי נשיקה. תמיד נפרדים כמו ספרדים טובים, עם נשיקה, חיוך וצרור של ברכות. אז עכשיו כשהוא הולך לבלתי ידוע, בכלל...

אמא לא מוותרת ומצליחה להגיע לרכב. ****, כולו מבוהל, מצליח לצאת, לקבל נשיקה מאמא, ומיד השוטרים מפרידים אותם ודוחפים אותו חזרה לרכב.

אבא מנסה להוציא תפילין, להביא ל****, אך הם לא מאפשרים לו.

בנתיים בבית נציגי השב"כ והבלשים מנסים למצוא משהו שהם יוכלו להשתמש בו, תוך איומים ודיבור מגעיל לאחים והגיסים ששהו בבית. 

האחיינים המבוהלים נכנסים לחדר, בוכים ולחוצים. 

לפני שהם יוצאים, הם מציגים צו דרקוני, שאוסר מפגש עם עורך דין לארבעה ימים!!

קצת אחרי שהם הולכים, אני מגיע לבית, כל האחים וההורים, יושבים בהלם מהחוויה שזה עתה עברו, ומנסים לעכל את הסיטואציה. 

בארבעה ימים הקרובים **** נכנס למרתפי השב"כ, שכולנו כבר שמענו למה הם מסוגלים, ולאף אחד לא יהיה מושג מה קורה.

שמענו כולנו ממקרים קודמים, ובעיקר מחקירת דומא, דברים מאד מפחידים מחדרי החקירות. 

המון תרגילים והפחדות, מניעת שינה, אוכל ותפילין, והכל בתנאים מאד קשים, בבידוד מוחלט מכל דבר מוכר, כמו אחרוני המחבלים... הם ינסו לגרום לו ולחבריו להודות בדברים שהוא לא עשה.

הלילה יורד, אף אחד לא נרדם. איך אפשר לישון, כשאח שלך עובר עינויי נפש כאלה? 

בנתיים מתעדכנים בפיגוע ירי ליד בית אל, בדיוק באותו מקום שהיה לפני חודשיים. שם החוליה לא נתפסה, ולא מענים אף ערבי שחשוד בקשר לזה. 

גם המחבלים שרצחו חיילים בגבעת אסף, עדיין מסתובבים חופשי, 

מה לעשות, השב"כ עסוק בעלילה חדשה, נגד אחי וחבריו...

בבוקר נוסעים לדיון, בבית משפט עשרות נערים חמים, שורקים צועקים ומחזקים, מתפללים לשלום חבריהם.

את **** מכניסים לבד לראות את השופט. בשלב הזה רק החוקרים והשופט נמצאים באולם. לאחר מכן מוציאים את ****, ומכניסים את העו"ד. שחס ושלום לא יראו אחד את השני.
השופט מאריך לו מעצר בארבעה ימים. 

אנחנו רצים למטה. אולי נצליח לראות את **** ברכב השב"ס ולזרוק לו מילת עידוד.

הפוסטה יוצאת, רואים את העיניים של **** מציצות מבעד לחלון הקטן, מחפש תקוה ועידוד מחבריו. הסוהר ברכב מיד סוגר לו את החלון, פושע שכזה, אסור לו לראות מה קורה בחוץ.

ושוב חוזרים הביתה עייפים ודואגים.

מה קורה איתו ברגעים אלו? הוא ישן? הוא אכל משהו? מרביצים לו? מענים אותו? האם **** שלנו יצליח להחזיק מעמד?