כשמבקשים ממנשה לוינגר, בנו של הרב משה זצ"ל, לספר על אישיותו של אביו הוא מתחיל דווקא מההיסטוריה הרחוקה, זו שלא נקלטה בעדשת המצלמות שתיעדו את העליות לגבעות השומרון וההאחזות בחברון.
"בטרם החל הרב בפעילותו הציבורית עסק הרב במשך שנים בתורה, בעמל ושקידה נדירים", מספר מנשה. "את דרכו התורנית החל בישיבה התיכונית כפר הרא"ה שם נקשר אל ראש הישיבה הרב משה צבי נריה זצ"ל ואל הרב אלימלך בר שאול זצ"ל. בהמשך אף הצטרף אל הרב בר שאול להקמת ישיבת 'עזרא' ברחובות".
לאחר מכן המשיך הרב לוינגר את לימודיו בישיבת 'מרכז הרב'. בנו מספר כי הדרך בה חונך הרב לוינגר דגלה ב'תורה עם דרך ארץ', כפי שיטת הרב הירש זצ"ל, אולם עם השנים התקרב אל הרב צבי יהודה זצ"ל ודבק בדרכו של אביו הרב קוק זצ"ל.
| "החידה הייתה מתי הרב לוינגר מספיק לישון"
חבריו של הרב לוינגר מתארים אותו כשקדן גדול. מנשה מספר בשם הרב צפניה דרורי שהרב לוינגר לא נהג לצאת עם שאר הבחורים להפסקת צהריים ונשאר ללמוד בבית המדרש. הרב ירחמיאל וויס מהישיבה לצעירים סיפר עליו כי 'הסוד הגדול' בין בחורי הישיבה היה מתי הרב לוינגר ישן. הרב היה מגיע לישון אחרי כולם ויוצא מהחדר בבוקר לפני שהתעוררו.
חברו הרב יוסף ברמסון סיפר כי בימי שישי כשהבחורים הלכו לשחק כדורסל היה הרב נשאר ללמוד בבית המדרש. גם ביום חתונתו נשאר הרב בבית המדרש ויצא לחתונה יחד עם שאר בחורי הישיבה. אישתו סיפרה כי גם אחרי החתונה נהג לישון מעט מאוד, היה מגיע הביתה בשתים לפנות בוקר ובשש בבוקר כבר היה שוב בישיבה.
הרב לוינגר הרבהלעסוק בלימודו במצוות התלויות בארץ. הוא למד תלמוד ירושלמי מאוד לעומק. גם בתקופת הנח"ל כשהיה נחלאי בשעלבים, וגם לאחר מכן בישיבה בזמן חורף, הוא לא היה לומד את המסכת הנלמדת בישיבה אלא למד מסכתות בירושלמי מסדר זרעים.
"ההתמדה שלו הייתה משהו מיוחד. אנו ראינו את זה לאורך כל השנים אבל בישיבה זה היה ממש שם דבר", מסכם מנשה. "אבא למד כמה שנים הלכה. היה לומד בצורה מאוד מעמיקה פותח כל מקור, למד בעיון ועקשנות מאוד גדולה. כשהגיע לבחינות של הרבנות הוא עוד לא סיים את החומר אבל בגלל שידע מאוד טוב קיבל את ההסמכה בכל זאת. בחן אותו הרב אריאלי בעל פה".
"אבא סיפר שהרב צבי יהודה ביקש שימשיך גם ללמוד וגם לתת שיעורים בגמרא אבל בפועל הוא לא הספיק לתת שיעורים כל כך. אמר שלא הצליח לעמוד בזה".
עמידתו ללא חת על אמת התורה חרף הרוחות המנשבות הייתה מוטמעת בו כבר בהיותו רב צעיר. "כשאבא היה רב בקיבוץ לביא האפיפיור הגיע לארץ והרב ניסים לא הסכים להיפגש איתו. כל הארץ רעשה אז. האפיפיור הגיע ממגידו ותושבים מהקיבוץ רצו לרדת לצומת עם דגלים לקבל את פניו אבל אבא לא הסכים. ונעשה רעש גדול בקיבוץ", מספר מנשה.
| ניצל את המאסר לחזור לימי הישיבה
הרב לוינגר נעצר ונחקר פעמים רבות בידי גורמי הביטחון. בנו מספר שכמה פעמים בעודו יושב מול חוקרי השב"כ הוא נרדם על הכסא. "החוקרים ניסו לקרוא לרב עוזי שרבף (חתנו של הרב לוינגר) ולמנחם ליבני. הם התגלגלו מצחוק ואמרו שככה זה הרב לוינגר".
בשנת תש"ן הרב לוינגר נשלח למאסר של כמה חודשים לאחר שהורשע בעבירה של "גרימת מוות ברשלנות" של פורעים ערבים שיידו לעברו אבנים. הארץ רעשה והפגנות גדולות התקיימו למענו, אבל לדברי מנשה, בנו של הרב, הרב לוינגר עצמו לא חש אומללות בעודו בבית הסוהר. "עם כל הקושי הוא מאוד נהנה מזה שסוף סוף הוא יכול ללמוד. שם הוא גם זכה לקיים את דברי הרב צבי יהודה והיה מוסר שם שיעורים. זו אמנם הייתה תקופה קשה אך מבחינה זו הוא היה מאוד מבסוט. גם בשנים האחרונות כשהיה חולה זו הייתה הנחת שלו שיכל ללמוד בשקט".
| "שבת יותר גדולה מהרצח"
"אחרי הרצח בבית הדסה הוא דרש מעזר וויצמן שהיה אז שר הביטחון שיגרש את ראשי משפחת קוואסמה ממנה יצאו הרוצחים. וייצמן אמר שהוא לא יצליח לשכנע את בגין והציע לאבא לשכנע אותו בעצמו. זה היה בערב שבת, אבא צעק על בגין 20 דקות בטלפון ואז גרשו באמת שלושה מראשי המשפחה. כשנכנסה שבת אבא אמר ששבת יותר גדולה מהרצח ואסור להתאבל".
"עד הרגע האחרון הוא עוד הגיע להפגנה האחרונה שהייתה ממש לפני פטירתו אבל כל הזמן מאחורי הקלעים דחף את דניאלה וייס".
"אפשר לומר עליו שלא שינה ממשנתו הוא תמיד האמין שהכל יצמח מארץ ישראל ושצריך לרוממם את הממשלה למקום הזה".
| "לימוד של אש"
"הרב לוינגר זצ"ל היה מבכירי התלמידים בישיבת מרכז הרב לפני מלחמת ששת הימים", מספר הרב אליעזר ולדמן, ראש ישיבת 'ניר' בקרית ארבע וחבר קרוב של הרב לוינגר עוד מספסל הלימודים בישיבת 'מרכז הרב'. "הוא גדל והיה לתלמיד חכם גדול, לאיש אמונה גדול ולציוני גדול כששלושת הדברים האלו – תורה אמונה וציונות מצטרפים יחד. בודאי אלו הביאו לכל המעשים הגדולים שהרב לוינגר יזם ואף סחף אחריו ציבור גדול".
"למדנו בחברותא. הלימוד תורה של הרב לוינגר היה לימוד של אש. של תסיסה רוחנית של אהבת תורה ואהבת ארץ ישראל ועם ישראל עם תחושת אושר ושמחה על שזכינו לחיות בדור הזה. בלימוד הרב לוינגר היה בררן ודייקן. העמל שלו בתורה היה גדול וחזק, וכך גם החדיר בנו, חבריו, את הרצון וההכרח ללימוד מעמיק עד הגיענו להבנה שלימה".
"אמונה כפי שאנחנו התחנכנו אצל רבינו הרב צבי יהודה זצ"ל ב'מרכז הרב', זו לא רק אמונה בבריאת העולם וביציאת מצרים, במתן תורה, אלא גם אמונה בנס שהשם עושה איתנו היום ולכן אנו רואים את התהליך הציוני, את קיבוץ הגלויות, הקמת המדינה, כל אלו מעשי ה' וככל מעשי ה' מצופה מאיתנו להמשיך את מעשה הגאולה שלו בדורינו".
"לכן כשבאה עלינו בהפתעה מלחמת ששת הימים ובעזרת השם ושליחיו הנאמנים, חיילי צה"ל, שוחררו חלקים גדולים של ארץ ישראל משלטון זרים לשלטון יהודי של מדינת ישראל, חלה עלינו אחריות לקיים את מצוות ישוב הארץ באזורים האלה. לכן חשנו, והרב לוינגר הוביל אותנו באחריות, למלא את כל חלקי ארץ ישראל ביהודים יהודים שחיים חיים מלאם של עם בארצו ולהביא לכך שארץ ישראל תתמלא בתורה ובאמונה כהמשך לצעדי הגאולה של מאה השנים האחרונות".
"האמונה הזו בערה ברב לוינגר ורוממה אותו, נתנה לו כח של השפעה והנהגה לסחוף המונים אחריו. וכך בתשכ"ח, פחות משנה אחרי המלחמה, נכנסנו לחברון. הדברים לא היו פשוטים ועל כל צעד ושעל ראינו את מעשי ה'. היינו עדים להתעוררות בעמינו במסירות נפש ומוכנות לצאת לבנות ולהגן על עמינו בארץ ישראל וזה גם מה שהביא להקמת גוש אמונים וגרעיני ההתישבות הרבים. עד שארץ ישראל התמלאה ביישובים של יהודים מסורים מאמינים שממשיכים לבנות את ארץ ישראל ולהחדיר חיים יהודיים פורחים ועוצמתיים בכל האזורים האלה".
"היו מאבקים קשים להגשים את האמונה הזו. לצערינו ממשלות ישראל לא התרוממו כפי התרוממות העם לראות את מעשה השם ולהבין כי מאיתנו נדרש למלא את ארץ ישראל ולכן היה צריך להיאבק. ברוך השם כמעט כל מה שנבנה נעשה עלי ידי ממשלות ישראל שקיבלו את לחץ העם. לא מספיק, אבל ברוך השם יש היום ביש"ע למעלה מארבע מאות אלף יהודים. היו צריכים להיות ובעזרת השם עוד יהיו הרבה יותר, כל זה על ידי אותה אש בוערת של אמונה וקדושה שהרב לוינגר הצית בציבורים הגדולים".
