גם מאחורי הסינגל השלישי של האלבום החדש מסתתר סיפור מרגש ונוגה, מעורר מחשבה וזיכרונות, סיפור אישי של אהרן שמלווה אותו כבר שנים.
משפחתו התגוררה בשכונת נחלאות בירושלים וכילד, סיפקה השכונה כר נרחב לסיפורים, מעשיות וזכרונות. הוא וחבריו היו מתפללים בבתי הכנסת של היהודים הכורדים והשיראזים.
"כילדים", נזכר אהרן, "היינו מלאי סקרנות מאותם זקנים בבתי הכנסת שהיו שונים מעט מהאחרים, אאוּטסיידרים שכאלה".
הם לא שימשו כגבאים או עסקנים של הקהילה, שקטים היו, לעיתים מוזנחים ועזוּבים מעט. "לא ידענו את קורותיהם, אם יש להם משפחה, למה אף פעם לא באים אליהם נכדים בסוף התפילה ולמה בגדיהם מרופטים והם שומרים את המטבעות לצדקה, בשקית ישנה של שוקו....". בסיום התפילה היו יוצאים ראשונים ונעלמים לתוך אחת הסמטאות, לוקחים עמם את השאלות שלנו והסודות שלהם אל החשיכה...
אחד מהם היה רחמים ניסן.
"רחמים לא דיבר הרבה, אבל כוחו היה בפיו ובקולו החזק והחודר. כשכיבדו אותו להיות הפייטן בקטע מסוים מן התפילה, הוא חישמל את כולם. אלה היו רגעי הנחת שלו. במשך השנים נקשרתי והתחברתי אתו. לימד אותי כמה מנגינות במקאמים שונים, הייתי בא עם הווקמן שלי ומקליט אותו מסלסל ומפַיֶיט והוא היה שמח..."
אהרן עבר ללמוד ולהתגורר בצפת, הילדות שלו בנחלאות נותרה זיכרון מתוק, ואולם, יום אחד, כשהגיע לבקר בשכונת ילדותו, ראה מודעת אֶבֶל כששמו של רחמים ניסן מתנוסס עליה. "לא ציפיתי שהשם הזה ממש יכניס אותי למצב "רטט".. ידעתי שלא היו לו קרובים כמעט וההלוויה ממש עכשיו. רצתי לשם לתת לו כבוד אחרון אך פספסתי. בני המשפחה המועטים כבר החלו מתפזרים.. רציתי לספר להם על הזיכרונות שלי, על הקשר המיוחד שלי אתו והניגונים שהוא לימד אותי...". בערב, התיישב אהרן לפני המחברת שלי וכתב וכתב, וכך נשמע הסינגל הרביעי - רחמים ניסן.
אהרן רזאל, אחד היוצרים והמוזיקאים הפוריים ומיוחדים במוזיקה היהודית, בדרך לאלבומו השניים עשר, לראשונה בהפקת אייל מזיג. הסגנון המוזיקלי של רזאל מהווה שתי וערב של בלוז, ג'אז, רוק והמון נשמה. את ההשראה לכתיבה הוא שואב ממקורות יהודיים, מחייו ומסביבתו, כתיבה אישית שמנסה ומצליחה לבטא את אשר על ליבו בכל הקשור לאמונה ולמהות החיים.
יש לציין כי את אלבומו השתים עשרה מפיק רזאל באמצעות פרוייקט מימון המונים שעורך רזאל.
