אהרון רזאל, אומן מוכר בקרב קהלים רבים בישראל, יוצא למסע יצירתי נוסף, והפעם בקצה - ממתין לו האלבום העשירי.
לאחר שהאלבוםקבעתי את מושביהפך ללהיט בקרב הציבור הדתי והחרדי, כשהשיר עצמו הפך להמנון בישיבות חתונות ובאירועים שונים. כעת עוצר אהרון לרגע כדי לנשום ומפתיע מחדש: והפעם בכיוון שונה לחלוטין ועדיין עם הטאץ' הרזאלי המיוחד אהרון פונה לעם ישראל, העממי, היהודי, המסורתי. זה שאולי לא שומר את כל המצוות, אבל מכבר את המסורת.
בלהיט פסח הנוכחי כרגיל מפתיע אהרן עם מילים מקוריות ביותר: אם עד כה הלחין טקסטים מפתיעים כמו שו"ת הקרמבו, מדרש חגיגה, הקדמת ה'חכמת אדם' עם 'דעתי עליה', הפעם בחר להלחין לא פחות מטקסט של ר' שלמה קרליבך.הא לחמא עניא, הוא בעצם שיר שלכאורה רק מלחין את מילות ההגדה של פסח. אלו מילים בארמית הפותחות את הגדה "כל דכפין ייתי ויאכל...", התרגום הקלאסי הוא "כל רעב יבוא ויאכל".
ואולם, באמצעות רעיון של הרב שלמה קרליבך, מבקש אהרון רזאל לקחת את הטקסט ולהשתמש בו כמטאפורה לצימאון רוחני. "לקחתי את מילות ההגדה המתארות בפשטות את מי שרעב ומבקש משהו לאכול, והלבשתי מילים חדשות שעונות בעצם לשאלות נוספות הרלוונטיות לדור זה: על איזה רעב מדובר? מהו הצימאון?"
"ההסבר של רבי שלמה קרליבךמקבל משמעות עכשווית: זהו רעב רוחני לכל דבר של קדושה! לקרבת ה', לשמחה אמיתית. כל מי שרעב לקדושה, מי שצמא לקרבת ה' מוזמן להיכנס, הדברים מתקשרים עם חזון הנביא 'הנה ימים באים..והשלחתי רעב בארץ.. לא רעב ללחם .. כי אם לשמוע דבר ה'...'", ממשיך אהרן ומוסיף - "... יבוא החכם והתם, הבן שנידח אי שם... מה שהיה היה, היכן שאתה אתה..
אהרן גילה פתאום שזה האלבום העשירי שלו ושהוא כבר בן ארבעים ו... החליט לשחרר מהמגירה הסודית שירים עם זווית אישית יותר, פנימית, לגעת במקורות ההשראה שלו עוד מתחילת הדרך, ברעיונות חסידיים מעולם ה'קירוב' שבעצם, היוו חלק משמעותי בתהליך שלו עצמו. השירה של אהרון בולטת ומרחפת מעל, כשהפסנתר מלווה מקרוב, כשכל הרעש נותר הפעם מחוץ לאולפן ("בלי חצוצרות ובלי שטיקים...").
הא לחמא עניא
לחן:אהרן רזאל
מילים:א. רזאל ע"פ ר' שלמה קרליבך
הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם
כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח
הָשַׁתָּא הָכָא לַשָּׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל
הָשַׁתָּא עַבְדֵּי
לַשָּׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין!
הִסְתּוֹבַבְתִּי בְּכָל הָעוֹלָם הָיִיתִי פֹּה וְהָיִיתִי גַּם שָׁם
הָעוֹלָם רָעֵב כָּל כָּךְ רָעֵב, הִנֵּה יָמִים בָּאִים..
לֹא רָעָב לַלֶּחֶם לֹא צָמָא לַמַּיִם
הָעוֹלָם צָמֵא לִקְדֻשָּׁה לְאַהֲבָה לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ
אֲנִי מַזְמִין אֶת כָּל הָעוֹלָם מִי שֶׁרָעֵב יָבוֹא וְאָכַל
יֵשׁ מָקוֹם לְכֻלָּם
אֲנִי מַזְמִין הַלַּיְלָה הַזֶּה, כָּל מִי שֶׁלִּבּוֹ מְחַכֶּה
הֵיכָן שֶׁאַתָּה אַתָּה
מָה שֶׁהָיָה הָיָה
מִכָּל קַצְוֵי תֵּבֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כָּל הַשְּׁעָרִים פְּתוּחִים הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּם בְּנֵי חוֹרִין
אֲנִי מַזְמִין אֶת כָּל הָעוֹלָם
מִי שֶׁרָעֵב יָבוֹא וְיֹאכַל
יֵשׁ מָקוֹם לְכֻלָּם
אֲנִי מַזְמִין הַלַּיְלָה הַזֶּה כָּל מִי שֶׁלִּבּוֹ מְחַכֶּה
יָבוֹא הֶחָכָם וְהַתָּם
הַבֵּן שֶׁנִּדַּח אֵי שָׁם
מִכָּל קַצְוֵי תֵּבֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כָּל הַשְּׁעָרִים פְּתוּחִים
הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּם בְּנֵי חוֹרִין
הָא לַחְמָא עַנְיָא...
