אהוביה אהוב למעלה

אהוביה, אתה מונח עכשיו בנחת באדמה ונשמתך משוטטת בעולמות עליונים,
אך הסערה בה עלית השמיימה, מוסיפה להכות בנו גלים.

אתה אהוב למעלה ושנוא למטה. שנאה שהולידה רצח יהודים.
אך אתה אהוב למעלה ואהוב למטה, ע"י יהודים שומרי אמונים.

אתה אהוב, אהוביה. אתה רצוי! אתה טהור! אתה אמיץ!
אתה איש של אמת ונער של מסירות אין קץ.

לא בחרת לעשות חיים, לא בחרת לבלות.
לא בחרת במועדונים וגם לא בסמים או משקאות.
לא בחרת לגנוב או לפשוע, לא חיפשת הנאות וסיפוקי תאוות.

בחרת להדבק בארץ ישראל ולבנות בה עוד גבעה,
בחרת לאהוב אותה, אהבה ללא הגבלה.

החיוך התמים לא מש מפניך, 
השמחה האירה חייך.
תהום פעורה בין האידאלים אותם חיית לבין המקום בו נמצאים רוב בני גילך, 
ובכל זאת יש כאלה החושבים שדווקא אתה היית הנגע.

אותך צריך לבער! בך צריך להילחם!
משאבים אינסופיים הוקצו על ידי המדינה, על מנת למגר את התופעה.
מי שלא הזדעזע ולא זעק על העינויים שעברו חשודי דומא,
מי ששתק או תמך בשב"כ וסמך עליו ועל שקריו, 
הרי הוא היום חלק ושותף לפשע. שותף לרצח נער יהודי.

אהוביה לא נהרג בתאונת דרכים, תפסיקו להיתמם! תפסיקו לעצום עיניים!
אהוביה נרצח ע"י שוטרי משטרת ישראל.

החשודים בזריקת אבנים, כלואים במשטרה בעודם פצועים,
הרוצחים של אהוביה מסתובבים חופשיים.

אירועים של זריקת אבנים הם לצערנו תופעה מוכרת,
אבל הטיפול של המשטרה הפעם, נעשה לגמרי אחרת.
מרדף של רכב משטרתי אחרי כמה נערים.
הרכב המשטרתי נוגח ברכבם ומעיף אותם למרחקים.
אהוביה עף מן הרכב ונכלא תחתיו.

שעות לא התירו להתקרב לזירה, שעות לא הרשו לאנשי זק"א לטפל בגופה.
למה? כי צריך להעלים ראיות ומרכב המשטרה לנקות שאריות.

להמציא סיפור שהיה סיבוב בו הם עפו כי נסעו בפראות, 
אבל מה לעשות שדווקא שם הכביש נהג בישרות?

אהוביה שוכב ללא רוח חיים על האדמה והם שעות עסוקים בטיפול בזירה.
פעם שמעתם שמטפלים בזירה לפני שמפנים ממנה גופה?
יצא לכם פעם לעבור ליד תאונה ולהציץ לתוך הזירה?
למה לא נתנו לגשת לאהוביה? למה לא נתנו לזק"א לטפל בגופה?
חלילה! הרי בסך הכול מדובר בגופה מאד זולה -
נער יהודי מן הגבעה הסמוכה.

חבריו הפצועים נאזקים בתוך האמבולנס, שמא יברחו מתוכו בעודם מדממים,
אך לפני שהאמבולנס יוצא לבית החולים הם עומדים וממתינים.
למה? כדי שיגיע כוח שיטור נוסף ללוות את הפושעים,
אולי בדרכם הם שוב יזרקו אבנים.
לב אבן לאנשים ערלים.

שעות לא הודיעו למשפחה שבעצם יודעת אך מחכה להודעה ברורה.
וכי משפחה של מחבל יהודי ראויה לדעת שבנה נפל?
שיחכו היהודים השפלים עד שנכסה דמם.

טענו השוטרים שהפנים מרוטשות ולא רואים בהן את אהוביה,
אך לאחר שעות של המתנה
בביזוי המת ובאטימות לתחנוני המשפחה,
והנה אלה הפנים של אהוביה! שקר הייתה הטענה.
בעינויי דומא נחשפנו לגודל השנאה, 
אך לא האמנו שנגיע לרצח הנורא.

ביום בו נרצח אהוביה, נרצחה באכזריות איומה אישה אהובה ויקרה.
רוצחיה - השפלים בבני אנוש. רוצחי אהוביה - כמוהם.
כמוהם גם אם הכול עטוף בשקר - הם חלילה אינם רוצחים. הם אנשי חוק! שליחיה הנאמנים של מדינת ישראל. 
הם רודפי הצדק, המוסר והיושר, הם דואגים לשמירה על חיי האזרחים 
(פרט לכמה כאלה, שעל פי ראות עיניהם, אינם ראויים לחיים). 

הם יתהלכו חופשיים ולא יעמדו לדין, 
הם יחזרו הביתה ויתנו חיבוק חם לקטנים.
בערב הם ילכו למסעדה אחרי שחזרו מיום עבודה
וחיי אהוביה לא יצעקו אליהם מן האדמה.

הלב שותת דם מן הצער על אהוביה ועל חייו הנפלאים שנגדעו, 
על אבא ואמא שאת בנם שוב לא יראו, על הבית שהיא והוא כבר לא יבנו,
אבל הלב רותח מזעם, מכאב ומתסכול על הדרך בה הדברים קרו,
יהודים, תעצרו!

לאן מובילה השנאה? 
לאן יכולה להרחיק ההוצאה אל מחוץ לחברה?
מי הרשה לנגח רכב עם חמישה נערים בכוונה?
מישהו חשב לשנייה מה יהיו תוצאות המרדף?
למישהו היה אכפת להכניס את הנערים לסכנה, 
למרות שכל חטאם היה חשד לזריקה?
נערים כאלה אינם ראויים למחשבה. 

מקומם מחוץ לחוק, מחוץ לחברה, מאחורי סורג או מתחת לאדמה.
ציפיתי לזעקה – ואין.
לקריעה – ואין.
לקריאה – ואין.
לדמעות - ואין.

שתיקה רועמת של כול אנשי הפוליטיקה וביניהם ההנהגה התורנית.
שתיקה כואבת, חורכת, צורבת, שורפת ומייסרת מבפנים.
קול דמי אחיך צועקים והאנשים – אינם שומעים למעט בודדים, מעטים, יחידים.

אנשי אמת אבדו. 
אנשי אמת – אבדו.
טעיתם אם חשבתם שהגיעו במשטרה לשיא הרשעה,
והרצח והטיוח שאחריו הם סוף הפרשה.

עכשיו בידי המשטרה ארבעה נערים חשודים בזריקת אבנים
והלוא הם מעוטרים בפאות וזקנקנים
מוכרחים למצוא להם מקום של כבוד באחד המרתפים!
מגלגלים עליהם את אשמת הרצח ומאשימים אותם בעוון הריגת חברם,
ותוך כך באה הרווחה לכולם.

נערי ישראל אהובים,
לא עם כל מה שאתם עושים אנחנו מסכימים ולפעמים יש לנו וויכוחים לא קלים
אבל אנחנו אתכם אוהבים!

אתם ילדים יקרים ומתוקים שאהבת הארץ עוטפת בכם את אש הנעורים.
אשריכם שנתפסתם בעוון אהבתה ואוי לאותם רשעים מחזיקי החכה.

יום גאולה יבוא! יום ישועה!
יום ביאת משיח צדק שיגאלנו במהרה!
יום נחמה, יום פקיחת העיניים.
יום בו יתרפא הכאב מבניין ירושלים.

אסתי בן שושן