כפי שיודע כל מי שמעט מבין בתקשורת ובפסיכולוגיה של המונים, אחד הדברים החשובים ביותר ביצירת תודעה ציבורית הוא החדרת מינוח בעל גוון מסוים לשיח הציבורי. המינוח יוצר דעות, מחשבות והכרעות בתת-מודע של רבים, ולעיתים קרובות המאבק על נושא מסוים מוכרע על-פי הלשון בו משתמשים ביחס אליו. השמאל והתקשורת הנשלטת על-ידו מבין זאת היטב, וכך הצליח להחדיר שורה של מושגים אל תוך השיח הציבורי, ובכך לשטוף את מח ההמונים ולגרום להם להתיחס אליהם בהתאם. כך הפכו יהודה ושומרון לסתם 'שטחים', לעיתים 'שטחים כבושים', כך הפך כל מי שמתנגד להתאבדות לאומית ל'ימין קיצוני', כך הפכה ממשלת מיעוט של שמאלנים הזויים ביחד עם חדלי-אישים חדורי שנאה אישית שפעם היו בימין ל'ממשלת שינוי', כך הפך קומץ דיקטטורים בעלי גלימות למייצגי 'הציבור הנאור', וכך באופן כללי נתקבעו מושגים שונים שאף אחד לא מעז לערער עליהם.
אחד המושגים שהצליחו לחדור, ולדאבוננו אנו מוצאים אותו גם בתקשורת החרדית, הוא המושג של 'בני מיעוטים'. 'בני מיעוטים תקפו יהודי בדרכו לשער שכם', 'בני מיעוטים היכו יהודי חרדי ברכבת הקלה', 'בני מיעוטים יידו אבנים על רכבים חולפים' וכן הלאה. הביטוי המכובס 'בני מיעוטים' אינו ביטוי תמים. הוא נבחר בקפידה על-ידי מהנדסי התודעה מבית היוצר של 'הארץ' וסביבתו האנטישמית. כאשר אדם קורא על 'בן מיעוטים', הנטיה הטבעית היא להזדהות אתו ולרחם עליו. בני מיעוטים בעולם כולו נחשבים לאנשים נרדפים, לחלשים שעומדים מול כחם הדורסני של החזקים. בני מיעוטים בסך-הכל רוצים לחיות בשלום עם הרוב, והרוב דוחה אותם ורודף אותם באכזריות מטעמים גזעניים. כך זה באירופה, כך זה באמריקה, וכך – רוצים שנחשוב שזה גם בישראל.
אולם באמת, המציאות כאן היא הפוכה לחלוטין. הערבים בישראל אינם מיעוט נרדף. הם קבוצה אתנית חזקה, השואפת להשמדתה של המדינה היהודית ולהקמת פלשתין על חורבותיה. קבוצה זו מגובה על-ידי עולם ערבי ענק המקיף את ישראל מכל הכיוונים. ערבי יכול לעלות על אוטובוס ולהכנס לשוק ולטייל בכל רחוב בישראל מבלי לחשוש לשלומו. יהודי, לעומת זאת, שימצא את עצמו על אוטובוס לאום-אל-פאחם, שלא לדבר על רמאללה וג'נין, ירוץ לברך הגומל אם יצא משם חי. על היהודים יותר נכון לומר שהם נמצאים במעמד של 'בני מיעוטים' מאשר על הערבים. אך התקשורת בכוונת מכוון, מעוניינת שנזהה את הערבים כ'בני מיעוטים', כנרדפים, כמסכנים, ויותר מכל – כצודקים.
לכן הם אוהבים לדבר על 'בני מיעוטים' במקום לומר בפשטות 'ערבים'. 'ערבי תקף יהודי' – זה משפט שעלול לעורר אמפתיה כלפי היהודי ושנאה – מוצדקת – לערבי. 'בן מיעוטים תקף יהודי' – לא ברור מיהו אותו בן מיעוטים, לאיזה עם הוא שייך, ובכלל – מדוע שבן מיעוטים יתקוף? כנראה שעשו לו משהו, הוא מסכן, צריך לרחם עליו. כך הופכת התשקורת את הקרבן לתוקפן ואת התוקפן לקרבן. כך מהנדסים תודעה בישראל. מצופה לכל הפחות מהתקשורת החרדית, שלא תפול בפח, ולא תחשוש משימוש במילה 'ערבי'. בני מיעוטים – אלו היהודים שנרדפים בעולם כולו על לא עוול בכפם.
