בלי טיפול שורש אין רפורמה משפטית

בעוד הפרשנים והפוליטיקאים מנתחים את תוצאות הבחירות לועדה למינוי שופטים במונחים פוליטיים, תוך חישובים שונים מי הצביע למי, מי בגד, מי ערק, מי שיקר ומי תקע סכין בגב, ברצוני להתבונן ברובד העמוק יותר, המהותי יותר, בנקודה הקריטית באמת, אשר בלעדיה לא יועילו כל האסטרטגים והחכמים בעיניהם, שחושבים שתרגיל פוליטי כזה או אחר היה מביא תוצאה יותר טובה.

הרפורמה המשפטית – אין ענינה בסעיף כזה או אחר, במינוי ח"כ כזה או אחר או בהחלפת שופט כזה או אחר. הרפורמה המשפטית היא כותרת, אשר תחתיה מסתתרת שאלה אחת מהותית ונוקבת, אשר היא לבדה תכריע את גורלו של עם ישראל בארצו ואת גורלה של מדינת ישראל – האם נחיה כאן כעם ה' לאור תורתו הקדושה, אשר תנחה אותנו בכל תחומי החיים, האם יושלם תהליך שיבת ציון בשיבה אמיתית אל מקור חיותנו – התורה הקדושה, או שמא תהיה כאן מדינה מערבית גויית, שבמקרה קרויה בשם 'ישראל', ומבחינת התוכן שלה אפשר באותה מידה לקרוא לה 'פלשתין'.

אתם חושבים שאני הולך רחוק מדי? שזה לא עד כדי כך חתוך, שזה לא עד כדי כך נוקב עד יסודות ההוויה שלנו כאומה? הביטו אל עבר אנשי המחאה, אל עבר השמאל שהתעורר לחיים, תקשיבו היטב מה הם אומרים, מה הם מתכננים, איך הם רואים את כל האירוע הזה. תנסו לרחרח על מה מדברים בשיחות הסלון בצפון תל-אביב, מהי שיחת היום במעוזי החילוניות האשכנזית – תאמינו לי, לא כולם הפכו לפתע למשפטנים ולמומחים במשפט קונסטיטוציוני. אבל כולם, כן כולם, יודעים היטב, כי המאבק בין ה'יהודים' ל'ישראלים' נמצא בעיצומו, כי 'היהודים' הולכים ומתרבים בעוד 'הישראלים' הולכים ומתמעטים, והמדינה ומוסדותיה – אשר הם רואים עצמם כבעלים נצחיים שלהם – הולכת ונשמטת להם מהידיים לטובת כל שנואי נפשם – החרדים, המתנחלים והמזרחיים, וכל האמצעים כשרים בעיניהם על-מנת לשמר את הכח בידם. 

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה הכואבת באמת – בעוד השמאל יודע היטב היטב מה מונח על כף המאזניים, ישנם אנשים בקרבנו, אשר טומנים את ראשם בחול, ומבקשים להגיע אתם ל'הבנות'. מדובר במתוה שסופו ידוע מראש – כניעה מחפירה של הרוב המוחלט בקרב הציבור היהודי בארץ בפני מיעוט שהובס בבחירות שוב ושוב. וכל זאת מתרחש, משום שלמיעוט יש אג'נדה סדורה, מטרה מוגדרת ואין לו שום עכבות, בעוד הרוב – מה שקרוי הציבור האמוני – מבולבל, נבוך, מהוסס ושרוי בתחושת נחיתות מובנית, אשר מצריכה אותו לקבל 'אישור' למעשיו מהמיעוט.

מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>

'הבנות' ו'מתווה מוסכם' אינן אלא מילים מכובסות להמשך עריצות השמאל בארץ. ממתי קואליציה צריכה להגיע ל'הבנות' עם האופוזיציה? בשביל מה יש לקואליציה רוב? בשביל לקבל אישור מהאופוזיציה למעשיה? אין זאת אלא, שעמוק בלב, ישנו חלל אידיאולוגי בימין, חלל שמאפשר לשמאל להמשיך ולשלוט בציבוריות הישראלית בלא כל קשר לרצון העם ולתוצאות הבחירות.

החלל הזה נובע מעזיבת התורה לא ברמת הפרט, כי אם ברמת הכלל. גם כאשר שומרי המצוות הולכים ומתרבים, גם כאשר שומרי המסורת הולכים ומתחזקים, גם כאשר הנטיה של רבים רבים באומה היא יותר ויותר לעבר קיום המצוות – התהליך המבורך הזה מתרחש רק ברמת הפרט. ברמת הכלל, במישור של צורת האומה, לא רק שאין שיפור, אלא שאין מודעות לנושא כלל וכלל. ואני מדבר כעת גם על הציבור החרדי ביותר.

המציאות הדוויה של הגלות הארורה הטביעה עלינו את חותמה, עד שחדלנו לחשוב כיצד מתנהלים כאומה על-פי התורה בארצה. בורחים מהמושג של 'מדינת הלכה', ומאמצים באופן מחפיר את צורת המדינה המערבית האנטי-יהודית, ובלבד שזו תעניק לנו שויון זכויות כאזרחים, משל היינו בצרפת בתקופתה האמנציפציה. לא הפנמנו, כי ה' השיב אותנו לארצנו בתהליך שנחזה על-ידי הנביאים ושאין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית, בשביל שנחיה לפניו בממלכה יהודית אמיתית, שהתורה הקדושה היא חוקתה הבלעדית. שכחנו את יעודנו, וכשבבית המדרש פנימה שכחו את היעוד, קשה לצפות ליותר אצל בני-בריתנו, הציבור הדתי והמסורתי.

זהו שורש הנחיתות המובנית שלנו כלפי השמאל, ולכן לא יעזרו 64 מנדטים וגם לא 74 מנדטים. כשהשמאל מאיים להשבית את המדינה, אנחנו צריכים לעמוד מולו ולומר, שאדרבה – אנחנו יכולים לנהל מדינה בלעדיהם, והרבה יותר טוב, כי בידינו תורת ה'! כל עוד איננו אומרים כך, הם ימשיכו לשלוט. הגיע הזמן להשליך מעל גבנו את תחושות הנחיתות ואת הרכנת הראש כלפי הערכים המערביים, אשר כילו כל חלקה טובה בעמנו. הגיע הזמן להניף על נס את תורת ה' כחוקת האומה, כרפורמה משפטית אמיתית. כשנאמין בכך בעצמנו, נשיב גם את אמון הציבור בנו.