על דובאי ועל הניסים

אשכרה שלום?

הסכמי השלום החדשים מייצרים אווירה ומצב רוח של שינוי, שינוי מבורך מאוד לכאורה. למה 'רק לכאורה'? כי איננו בקיאים בכל הפרטים ולמדנו להיות חשדניים מאוד, ובצדק. הבטחות ורודות רבות נתגלו כמדממות בסופו של יום.

דבר אחד משכנע כי מדובר בבשורה אמיתית: מצב הרוח בשמאל. מבוכתם הגדולה ניכרת ממרחק. הם מחפשים מה לבקר, חשים לא בנח, ולא רגועים עם השלום החדש. הערבים בארץ בכלל חשים נרמסים. ואולי הפעם הם צודקים.

מעניין כיצד יראו השנים הקרובות: האם בנות הברית החדשות לא יפעילו מנופי לחץ חדשים בעד מדינה פלסטינית? תרחיש סביר הוא שבאחד מסבבי החרפה הלאומית בדרום תהיה איזו פגיעה קשה בערבים, ואז ינותקו הקשרים והגלגל יסוב אחורנית, למרות האווירה החגיגית ביותר כעת. או שמא באמת נחצה כאן קו אל חזור, כלומר, ערבים אלו חצו את הקווים באופן אמיתי - ימים יגידו.

הכרת הטוב

למרות הספק דלעיל – תחושת השינוי נראית מבורכת בכל מקרה. גם אם יבוטל ההסכם, למדנו כמה דברים ועליהם יש להודות. למי? קודם כל לאירן, שמייצרת קואליציה נדירה במזרח התיכון. המדינות המאויימות מאירן הבינו שאין זמן עכשיו לסיפורים הישנים, ויש להתחבר יחדיו. יהודים וערבים, פשוט כך.

בנוסף, תודה גם לפרקליטות ושאר הרודפים את ראש הממשלה. התחושה היא כי הוא נרדף (אולי ממש בצדק) וכאשר חש שכלו הקיצין – נאלץ לעשות מהלך מרשים, היסטורי, כדי ליצור שיח אחר. ללא תיקי השוחד כנראה לא היינו חוזים בפריצה המדינית הזו.

הסכנה והנס

לגבי טראמפ, האיש והחידה. בזכות עצמאותו קידם טראמפ דברים משמעותיים ביותר כלפי ישראל, אין חולק. אך האמת היא שהוא הלך עוד כמה צעדים קדימה, ניסה להיות סופרמן ולפתור 'אחת ולתמיד' את בעיית הסכסוך היהודי ערבי בארץ ישראל, וזו כבר היתה סכנה של ממש. את הנזק של יומרנות מדומיינת אנחנו מכירים היטב.. טראמפ בא בראש גדול (גדול כמו פיל) לשרטט מפות ולסגור את הסיפור. הרעיון היה - סיפוח חלקי בתוך הגדרות, ומסירת המרחבים להקמת מדינת פלסטין הרשמית, לשם הוא הלך, וזה יכול היה להיות אסון כבד. אין כאן סודות הכל היה מדובר, ומי שרק רצה להקשיב שמע היטב. כדי להחליק את הקמת המדינה הפלסטינית בגרון שלך, שלי, של הציבור בארץ – צוותו של טראמפ עמלו טרחו והכינו חבילות הפתעה ענקיות ומושקעות עבור ישראל: שלום עם מדינות ערביות רבות. חלום אדיר, שמנפץ הנחות יסוד ומוסכמות.

הם אפו את עוגת המאה בהשקעה, המתכון מורכב ומסובך מאוד. ההסכם נתפר בעמל, נסגר לפרטי פרטים, ועבר למצב 'המתן' עד להתקדמות התכנית. הרבה שליחים למקום, יתכן כי באחד השלבים כשכבר לא היתה ברירה נשלח איזה עטלף סיני ליצור בלגן עולמי ולטרפד את המהלך. בכל אופן, הקורונה והעיסוק בה או גורמים אחרים דחקו את תכנית המאה בזמן שדובר כי היא עומדת למימוש מיידי. הכל נעצר. על זה יש להודות.

ומה הכי חזק? בסופו של דבר נותרו רק המתנות ממתינות. טראמפ הפסיד בבחירות (שש.. אל תגלו לו, הוא בהכחשה) ומהר לפני לכתו הביתה נותר רק לחלק אותם חינם. זכר לנס. משהו כזה: 'טוב חבר'ה בסוף אין עוגה, אז יאללה, כפרה, קחו את כל הדובדבנים וזהו..'. מדהים.

המושך בחוטים

כמובן שלפני איראן והפרקליטות – באמת עיקר התודה שלנו היא כמובן לד' יתברך. המדהים, היצירתי, השומע תפילות, מקדם דברים וממתין בסבלנות אין קץ. למי? לנו! שנקום, נעשה שינויים, כל אחד בתוכו, בסדר היום שלו, במחשבות, בדיבורים, במעשים. ביכולתך לשנות עכשיו את העולם! ממש כך.

למדנו השנה שהכל הפיך, גמיש וניתן לשינוי. חתונה עם עשרים אורחים, קניונים וחנויות סגורים חצי שנה, תפילות קבועות ומכובדות בחצר, בחניה, בשדה ובגינה – הכל אפשר. הזדמנות לשחרר עוד סתימות ישנות: ניתן לדבר חופשי על תשובה ציבורית, כמה כיף להודות בפה מלא כי באנו ארצה לבנות פה מלכות ישראל, מלכות בית דוד, משיח בית דוד. לדבר על הכיסופים, הגעגוע. רצוננו ליצור ממלכה שמאירה את העולם באמונה חמה ומלאת חיות, ולא רק טפטפות וסטרטאפים שונים.

זה כבר ריאלי לגמרי

העולם יזרום איתנו, כי הוא צמא! טוב יהיו בטוח כמה חמוצים, מקרוב ומרחוק, אוקיי. והם ינסו לעשות גם רעש גדול, אבל מספיק עם החששנות המוגזמת, תחושת החגבים המוכרת.. רבים כל כך מאמינים, אך משום מה בטוחים שהם הוזים יחידים. וזהו שלא! מעט מאור החשמונאים מאיר ומסלק את כל חושך הפחדים והדמיונות, הספקות. תכל'ס מזמן כבר היה אפשר, ועכשיו זה בטוח ריאלי לגמרי: לדבר חופשי, באהבה ובכנות, להתחבר יחד ולבא בשמחה לדביר ביתו, לפנות את ההר, לטהר, לבנות ולהדליק! ת'אמת, לא נשמע לך מדליק?

לתגובות לכותב: [email protected]