אזהרה, כרטיס אדום: כך בדיוק נראו הדברים בתחילת תקופת אוסלו. לפני שהכל התפוצץ לנו בפנים, לפני שזרקו את המילואימניקים מהחלון והניפו ידיים אדומות מדם מול פנינו הנדהמות. לפני.
כלומר, את הכל אפשר היה למנוע אז. וגם עכשיו אפשר.
עכשיו כמו אז, הגיח לעולם הסכם גרוע מאד. אז, היה זה הסכם אוסלו שהוליד את הרשות הפלשתינית, אותה ייבאו ארצה מטוניס הרחוקה.
עכשיו מדובר בהסכם גרוע מאד שמעניק כסף, שטח ויוקרה ל”חיזבאללה”, שהוא הנציג המקומי של איראן, בדיוק כמו שהסגל הדיפלומטי שלנו בחו”ל הם נציג מדינת ישראל בחו”ל. כן, למרות אזהרות מפרשנים ערביים (!) שהקמת מיליציות סביב ישראל (עזה, לבנון, צפון השומרון) היא בסיס האסטרטגיה האיראנית, ההסכם מעניק טריטוריה, כסף ויוקרה – לאיראן.
עכשיו כמו אז מריעים מנהיגים משמאל שיש כאן הסכם היסטורי שהוא “טוב לבטחון”. שמענו על “טוב לבטחון” גם בתקופת ההתנתקות. כלומר עוד לפני שטילים עפו על חצי מדינה והיינו יכולים למנוע זאת לחלוטין ולא מנענו.
עכשיו כמו אז הימין הזדעק והזהיר.
עכשיו כמו אז השמאל השיב שאסור להתייחס לימין, כי הימין מדבר לא יפה.
עכשיו כמו אז פרטי ההסכמים הוסתרו מאיתנו - ובו בזמן, מיהרו לאסוף “אישורים” להסכם, מנבחרי הציבור שלא קראו אותו, ואז לומר לציבור שההסכם “אושר באורח דמוקרטי” ולהטיף מוסר למי שהתנגד בכל זאת. עליי ירקו ברחוב, ומי שירק לא היה מירי רגב או דודו אמסלם אלא אדם אמיד בעל תארים אקדמיים שחי בשכונת יוקרה בצפון תל-אביב.
עכשיו כמו אז ,העולם הריע לנו. ביידן כיום ממהר להעביר שבחים – וגרוע מכך, לשכת העיתונות הממשלתית שלנו ממהרת להפיץ זאת. מדוע זה גרוע, כי ממשלתנו מסתירה בזאת שאנו חיים בחלם. בעוד מקורות בעולם הערבי מדווחים בגלוי שנשיא המעצמה האמריקנית חולה בדמנציה, מקורות “מהימנים” ו”מכובדים” במערב (בחלם) – עמודי תווך כמו וושינגטון פוסט, ניו-יורק-טיימס ו-CNN -- אלה שגילו וחשפו את WATERGATE, וקיבלו על כך פרסים יוקרתיים – אלה מעמידים פנים שאין דמנציה, ולא שואלים דבר. “עמודי התווך” האלה היו אמורים כבר מזמן להציב שאלה פשוטה לבית הלבן: “האם נבדקה האפשרות שהנשיא ביידן חולה דמנציה, כו אן לא”.
מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>
עכשיו כמו אז - אויבי ישראל החלו לטפטף לנו פיגועים. חשבנו אז שזה במקרה, ועד שנהר של דם זרם ברחובות – לא עשינו כלום אז.
עכשיו כמו אז, זה בדיוק מה שיותר מדי ישראלים מתכוונים לעשות ביום הבחירות – כלום.
עכשיו כמו אז, ממשלת ישראל כלל לא הבינה מיהו האויב. מי שפוצץ אוטובוסים סומן אז כפרטנר לשלום, והמתנחלים - כאויב. וכיום? אותו הדבר. הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד הזהיר כבר לפני חצי שנה, שישנם “שרים בכירים מאד” שבאמת סבורים, ש”האלימות המאיימת ביותר, שבה צריך לטפל, היא אלימות המתנחלים”. הימין הם הבעייה – ולא החיזבאללה (כלומר לא איראן) – כך לדעת השמאל, גם היום.
עכשיו כמו אז, אנו שאננים כי יש את מערכת הבטחון, שתדאג לנו, כלומר זהו התפקיד שלה. האמנם? ומה אם דווקא שר הבטחון הוא אחד מאלה שבכלל לא מבינים מה הבעיה? הרי אחת המיליציות שאיראן מקימה לנגד עינינו, היא מיליציית צפון השומרון בשכם ובג’נין. מכך הימין הזהיר, וגם הציע פתרונות – חוק צפון השומרון, וכן שמירה של ”רמת הגולן של צפון השומרון” (היישוב הגבוה חומש). מה עושה שר הבטחון (גנץ)? מתנגד נחרצות לחוק צפון השומרון -- במקום להעבירו בעצמו כחקיקה ממשלתית דחופה - ופועל באופן יזום דווקא כדי לסלק מחומש...את המתיישבים! וזאת למרות ששלטי חוצות עם פרצופו של ברגותי מוצבים בחומש – בעיניי ראיתי, ביקרתי בחומש אישית (אולי השר הביטחון לא?). בנוסף, מזהירה יו”ר שדולת ארץ ישראל בכנסת כי דווקא שר הבטחון לא נלחם בניסיונות ההשתלטות הפלשתיניות על יהודה ושומרון אלא להפך, “עושה כל שלאל ידו, תוך שימוש במינהל האזרחי, כדי לסייע לתכנית הפלשתינית – הוא מוסר במו ידיו חבלי ארץ אדירים ללא כל הסכם, ללא מפות וללא טקסים במדשאות הבית הלבן”.
מה יקרה עכשיו? הדבר תלוי באצבע של כל אחד מאיתנו ביום הדין שיחול בקרוב. אין כזה דבר אדם ללא השפעה, יש כזה דבר אדם שמתעקש לא להשפיע.
