ניצחון האידיאולוגיה

לפני כעשור נפתלי בנט פרץ בסערה להנהגת המפלגה של הציבור הדתי לאומי. "משהו חדש מתחיל" הוא הבטיח, משהו שנראה מצליח, סוחף, מביא תוצאה ברוכה בקלפי, והישיבה בכס הקטר של הרכבת הציונית נראה קרוב מתמיד.

אלא שהמשהו החדש, לא היה רק בנוגע להצלחה והבאת מצביעים נוספים. היה בו גם "חדש" מבחינה אידיאולוגית, "חדש" שהחליש וטשטש את התורה הדתית לאומית לדורותיה.

הקו שהוא הוביל היה לאומי, אך לא כל כך דתי. הביטויים לכך היו רבים, ואין כאן המקום להרחיב בדוגמאות. כמה מגדולי תלמידי החכמים התריעו מפני הסכנה החינוכית שבנט מייצר, אך רוב הציבור ראה בכך "הכרח" כדי להתקדם. המחשבה שעמדה מאחורי הדברים הייתה, שאמנם במידת מה יש כאן עמעום הדרך הדתית לאומית, ואמנם יש כאן מחיר חינוכי מסוים, אך המטרה שווה את המחיר. אם בזכות בנט נגדיל את הכח הפוליטי, הרי שתהיה לנו השפעה משמעותית יותר על עם ישראל ודמותה של מדינת ישראל.

הנחת העבודה הייתה, שכדי להרחיב את השורות, אפשר ואולי אפילו צריך, לטשטש מעט את האידיאולוגיה. החשבון היה, שאדם שאינו חובש כיפה על ראשו, יתקשה להצביע למפלגה שכל מועמדיה מקפידים על קלה כבחמורה. ולכן, כדי לפרוץ לקהלים חדשים, צריך שהמפלגה לא תהיה יותר מידי דתית, ואולי גם לא ימנית קיצונית. העיקר שתהיה מחוברת למורשת ישראל, ותשים דגש על הנקודה הלאומית.

למעשה, ההצלחה בקלפי הייתה אירוע חד פעמי. היא הבליחה רק בפעם הראשונה, אך היא לא חזרה על עצמה.

בפעם הראשונה שנפתלי בנט עמד בראשות "הבית היהודי", היא קבלה 12 מנדטים. תוצאה שרק פעם אחת לפני כן המפלגה הדתית לאומית הגיעה אליה.

בפעם השנייה הבית היהודי קבל 8 מנדטים.

בפעם השלישית הוא ואיילת שקד הקימו את הימין החדש, ולא עברו את אחוז החסימה.

בסבבים הבאים היו איחודים ופירודים, שהביאו את בנט להישגים של 6 עד 7 מנדטים.

כאשר בנט פרש מהבית היהודי, השאירו חבול ומרוסק, והשקיע בקידומו האישי, החלה לחלחל התודעה שטשטוש אידאולוגי מוביל למקומות לא טובים. וכאשר נפתלי בנט הפר את כל הבטחות הבחירות, עבר "צד", והקים ממשלה עם השמאל והערבים, רבים כבר הבינו שמשהו עקום בדרך הזו.

ההשפעה של בנט על דמותה הציבורית של מדינת ישראל, למענה הוא קבל אשראי אידיאולוגי, קבלה את ביטויה בממשלה עם מירב מיכאלי, ליברמן, מרץ והערבים.

והנה, בבחירות האחרונות ראשיה של מפלגת הציונות הדתית ותדמיתה הציבורית היו בדיוק הדגם  ההפוך. בצלאל סמוטריץ ה"תורני", איתמר בן גביר ה"קיצוני", עם נציג של מפלגת נעם ה"חרד"לית".

בקדנציה הקודמת איתמר בן גביר ואבי מעוז היו לראשונה בכנסת והצטרפו לסמוטריץ הוותיק יותר, ובבחירות השבוע לראשונה הם בקשו את תמיכת הציבור בקלפי, אחרי שהציבור הכיר את פועלם.

למרבה ההפתעה, דווקא הם השיגו את התוצאה הגבוהה ביותר שהגיעה אליה אי פעם המפלגה הדתית לאומית. תוצאה שמעולם לא היתה בעבר, וגבוהה משמעותית מכל מה שאי פעם השיגה המפלגה. דווקא אלו שאמרו עליהם שהם "מבריחים קולות", הביאו הרבה יותר, והצליחו לצרף קהלים חדשים שבעבר הצביעו למפלגות אחרות. דווקא הם הצליחו לחבר למפלגה חובשי כיפת שמיים, והמפלגה הדתית לאומית הגיעה ל14 מנדטים - שיא שמעולם לא התקרבה אליו.

אולי המסקנה, שדווקא חידוד האידאולוגיה היא הדרך להצלחה, ולא הטשטוש.