איך קונים מושב בכנסת?

רפי פרץ, מיכאל בן ארי, אריה אלדד, בצלאל סמוטריץ, בנצי גופשטיין, אורי אריאל, משה פייגלין, ברוך מרזל, אלי ישי, ורשימה ארוכה של אנשי ימין מאמינים בה' ובתורתו, בארצו ובעמו, יכולים ליצור מחנה לאומי גדול של תורה ואמונה, שיסחוף אחריו המונים ויקבל עשרה מושבים בכנסת לפחות.

לתנועה כזאת תצטרף גם תנועת חב"ד שמפיצה בכל מקום את הצורך באחדות מפלגתית. זו אינה השערה זו מציאות עובדתית שיש לה עוד כמה ימי חסד. אחרי הבחירות נבכה בדמעות, על הארץ והעם, על הכוחות והאפשרויות שהיו ונעלמו.

למה קשה להבין שרק קבוץ של כוחות יכול להביא ישועה? אפילו הבית היהודי והאיחוד הלאומי, שנושאים שם שמים בליבם ובפיהם, לא מסוגלים לשבת יחדיו. רואים בעליל שהיכולת תלויה באחדות. כולם אומרים וכולם מצפים, אך קשה לוותר, קשה לשים את האני העצמי בצד, ולראות את המטרה את העם ואת המדינה.

כולם שומרי שבת. כולם לומדי תורה. כולם אוכלים כשר. ובכל זאת לא יכולים להבליט את הצד השווה המרובה שבכולם, ומנסים להבליט את הצד השונה והמועט. אין צורך להביא מקורות בשבח האחדות, הידועים לכל, גם למנהיגי המפלגות. ברור מעל לכל ספק שההבנה הזאת אמיתית ונכונה, אך לא יכולים לפרוץ מסגרת ולצאת למרחב המאחד, גם כשיודעים שזה לטובת כולם בלי יוצא מהכלל.

ברור וידוע ואין צורך לומר, שאם היו לבית היהודי עשרה מנדטים, ולעוצמה יהודית עוד עשרה, ולאיחוד הלאומי עוד עשרה, לא היה על מה לדבר. אך כדי לקבל עשרה מנדטים יחד במצב הבעייתי של הפוליטיקה העכשווית, אין מה לעשות אלא לוותר. כל אחד מהשמות הנקובים כאן גדול בזכויות נפלאות של עשיה למען העם והארץ. יודע כל אחד ואחד מהם לעשות דברים עם קבלות, שמעוררים התפעלות. אך כדי לאחד כוחות ולצופף שורות, צריכים להבין שאני לא לבד.

עדיף להתקדם שבעים, שמונים או תשעים אחוז, מאשר לא להתקדם כלל. עדיף לעשות למחצה לשליש ולרביע, מאשר לא לעשות דבר. לא כל תאוותינו בידינו, ולא כל רצונותינו מתגשמים. אבל דבר אחד ברור: אסור לסגת. הווי מחשב הפסד מושב בכנסת, כנגד שכר של רווח אחר. יש לאזן בין הרצוי למצוי. אין אדם יוצא עם כל תאוותו בידו, ואין מפלגה שמקבלת את כל רצונה. מטרתנו היא גוש ענק של כוחות תורה ואמונה, לאום וחברה, שהיא לא פחות מהפצה של תורה ודוכנים של הנחת תפילין.

אין הבדל בין שופר בפארק, נעילה במתנ"ס או ליל סדר בגואה. התפקיד שלנו הוא לרומם את העם ולייקר את ארץ ישראל. לשם כך יש לאחד את כל הכוחות האפשריים, כשעל כל אחד להבין שעליו לזוז קצת הצידה, ולאפשר תנועה גדולה אמונית ולאומית שתוביל אחריה את כל העם. די לעמוד על שלי ולחשוב שאני ואפסי עוד. תן גם מקום לאחר, לטובתך, לטובתו, לטובתנו, לטובת העם ולטובת הארץ.

נותר לנו שבוע לעשות את זה. עינינו כלות לראות את הויכוחים הצדדיים שהם לא העיקר. הבה נלך כולם ביחד, זה בכה וזה בכה, והאחדות הזאת תצליח. כשיודעים לוותר למען המטרה, וכשיודעים להבליג על רצונות, מנצחים. עשרה מושבים בכנסת הם ההכרח הלאומי שלנו ברגע זה. אם לא נדע עכשיו לעשות את זה, נמרר בבכי בשבוע הבא, ונקרע יחד בכותל אחרי הבחירות. על כל הכוחות התורניים, אמוניים, לאומיים, ישיבתיים, חברתיים, כלכליים, להצטרף להפגנה הזאת עכשיו. היום מחר ומחרתיים יוכרע הדבר.

אנחנו מפגינים בזאת מאות ואלפים, נושאים שלטים ומריעים בקול: רכזו את כל הכוחות למטרה משותפת, זמן של פיקוח נפש הוא.