היד הבוטשת עוד בוחשת// מאת אסתר שניאורסון גרי

עם ישראל משול לעפר ומשול לכוכבים. כאשר הם יורדים הרי זה לתהומות וכאשר עולים...עד לרקיע (מגילה טז א). ואנו הנטועים כאן יודעים שיש גם מזה וגם מזה.

מחד, גיבורים עזי נפש, שחירפו נפשם למען המולדת, ומאידך 'גיבורים' בנכלוליות, ברשע, וחוסר יושרה וצדק, כמעשה ממשלת השבע ראשים שתפסה שלטון ברמייה ובאחיזת עיניים, בעזרת סוסים טרויאניים שהושתלו זה מכבר בימין.

הרבה חטאים לשמאל, והנה גם מחטף ירשם היום על שמם, ביחד עם עבד כי ימלוך, שמעולם לא הייתה בו אידיאולוגיה, אמונה, או מצוות רבנים, ואוחזים בשמלתו קומץ של אווילים ששמו את טובתו ומאוויו לפני הכול והלכו אחריו כסומים.

השמאל? זה הרי לחם חוקו. במומחיות כבר עשה מעשים גרועים מזה.

השמאל שפעם עוד היה ציוני, אבל לא שונה בהרבה מחבורת מומרים כמו אלפונסי-דונין-כריסטיאני-פפרקורן ודומיהם. למן הסגרת מחתרת ניל"י לידי הטורקים ועד הכתירם אדם עם שישה מנדטים לראש ממשלה כאשר כל אחד שם עצמו לראש.

האחד, 'תנור עשן ולפיד אש' הנושא ונותן הראשי, ואביגדור שעוד יגדור גדרות לכסף הקופה הגדולה שהוא ממונה עליה בעזרת מיני פאינות הסרות למרותו, והשר בר הלבב, שמתעסק לאחר יום בתפקיד, עם להבה ולא עם התפרעויות הראווה, של הערבים.

ויש לנו את שה...שה... העומדת עדיין בסירובה להכיר במגיפה, ומוסי רז ועאידה שקראו לחברים, כי ערבים ויהודים זה לזה ערבים. אפילו ראש המוסד ארגמן ראוי לשאלה 'היכן הסתתרת עד עכשיו'? כאשר מתחלפים עגלונים, אז עוברים לעגלה השנייה?

עד כאן הכול משחקי מילים, כוח כבידה של הכבוד.

כאשר הוסגרו אנשי ניל"י, היה זה עקב הקנאה במחתרת. אנשי השומר הלשינו לטורקים שההנהגה נמצאת בזיכרון יעקב ואפילו את יוסף לישנסקי שנורה על ידם הסגירו יחד עם נעמן בלקינד, והשניים נתלו בדמשק.

סילוק יריב זו הייתה דרכה של הציונות האדומה (כשעוד הייתה ציונית) בהתמודדות, גם אם היה זה באופן חסר מעצורים, אידיאולוגיה של פשע ורצח פוליטי. מאחר ואנשי ניל"י היו אהודים, הוחלט לסלקם מהדרך.

כאשר אפשר היה להוציא רישיונות עלייה (סרטיפיקטים) פנתה הסוכנות לשלטון המנדט, כדי שיאפשרו לחלוצים של השומר הצעיר שהיו בהכשרה לעלות, כדי ליצור רוב אדום. איך אמר חיים וייצמן: "איננו רוצים את מתפללי נוז'יק", היכן שהתגוררו יהודים שומרי מצוות ואותם הסוכנות לא רצתה.

ומשה שרת ראש הממשלה אמר : "יש להעלות את הטובים בלבד ואת המנוולים לגרש מחופי הארץ". המטרה לשמור על רוב אדום היה גם במהלך השואה. הציונות האדומה עושה סלקציה. יהודי אדום יעלה, לא אדום יהפוך לאפר.

השומר הצעיר סירב להילחם נגד גרמניה בגלל הסכם אי הלוחמה בין סטלין להיטלר. ואם סטלין לא נלחם בנאצים, גם השומר הצעיר לא נלחם. הם ביחד עם הבונד הלא ציוני חילקו כרוזים בגטו וארשא בהזהירם שאין להתעמת עם גרמנים. 'אנו נטראלים בתוך גטו וארשא'. כאשר סטלין תמך בהקמת מדינת ישראל אז השומר הצעיר תמך גם כן. מאז החליפה האהבה לבבות, ועברה מסטלין לפלשתינאים.

ב-1924 נרצח יעקב דה האן איש אגודת ישראל שפעל נגד התנועה הציונית וסולק לאחר שהתקבלה החלטה לרוצחו נפש על ידי הוועדה המסדרת של ההסתדרות בראשות בן גוריון. דה האן נרצח בדם קר כי היה אויב הציונות האדומה בגלל השקפותיו.

בן גוריון שהשמאל כינה מייסד מדינת היהודים בעצם סירב תחילה להקמת מדינה והיא נכפתה עליו הר כגיגית. מאיר יערי וחזן מהבולטים באנשי השומר הצעיר, אמרו שהם שוללים את הקמת המדינה כיון שלא רוצים משטר קולוניאלי שינשל את העובד הערבי, ובן גוריון אמר: "לא נשלים עם שליטה של קבוצה אחת על רעותה ולא שלטון יהודים על ערבים".

ביוני סיון תרס'ג 1933 נורה חיים ארלוזורוב ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. בן גוריון שהיה באותה עת בוארשא, שלח להנהגת מפא"י דרישה שהרוויזיוניסטים יואשמו ברצח. אשתו של ארלוזורוב שהייתה עימו עוד גערה בשוטר, על כך שמראים לה תמונות של יהודים, כאשר היורה היה ערבי.

אולם בלחץ המפלגה היא שינתה דעתה וזיהתה את אברשה סטבסקי כיורה. סטבסקי איש בית"ר היה קורבן לעלילת דם. הוא הורשע למיתה, אך זוכה בערעור. למרות שזוכה במשפטו, נוצל הרצח בידי מפלגת הפועלים בכדי להכפיש ולהעליל על חברי התנועה הרוויזיוניסטית עלילה נוראית, דבר ששלח אותם למדבר הפוליטי עד לשנת 1977.

פרופ' המקורב לציונות האדומה פגש את סטבסקי בעת הרצח בירושלים וידע שהוא חף מפשע, אך החריש. לימים אמר, ששתק מאחר שזו הייתה 'טובת המפלגה'.

ומדוע עשו זאת? כי שבועות לאחר רצח ארלוזורוב עמדו להיערך בחירות לקונגרס הציוני ה-18. עד הרצח נשקף לרויזיוניסטים סיכויי ניצחון כאשר כוחם עולה ומאיים על כוחו של גוש הפועלים. הרצח שם לזה סוף והפך אותם ללא רלוונטיים, לפושעים ואלימים. לולא קרה מה שקרה, אולי ז'בוטינסקי היה עומד בראש התנועה הציונית ואולי גורל היהודים היה עשוי להשתנות במעט?

עם אברשה סטבסקי סגרו חשבון כאשר ירו 15 שנה מאוחר יותר באונייה אלטלנה. האונייה טובעה בהתקפה הרצחנית ע"פ פקודה של ראש הממשלה בן גוריון ועל הביצוע פיקד סא"ל יצחק רבין. 16 הנרצחים היו חלקם ניצולי שואה שחטאם היה השתייכותם הארגונית לאצ"ל. ביניהם היה סטבסקי.

מדיניות ההבלגה בשנים 1936-1939 הייתה לשיטה בזויה, בה מותר להתגונן רק כאשר הערבים תוקפים.

את ילדי טהרן אותם 650 ילדים שהגיעו מאירופה שילבו במוסדות חילוניים הגם שכמחציתם היו חרדים. החרדים התחננו שהם יגדלו את הילדים, כפי שהם רגילים ואפילו פנו באידיש אולי זה ירכך את הלב אל בן גוריון, גולומב, גולדה ברל כצנלסון, ואמרו להם, תהיו עם נשמה יהודית ותנו את הילדים למשפחות דתיות, אבל התער חתך את הפאות והמורה גזז.

שוד קרקעות של הקיבוצים הוא דבר ידוע. והנה שוד נוסף בימים אלה תחת סעיף תמים בין יש עתיד לעבודה. תוספת קרקעות לקיבוצים ולמושבים בסך כ-100 דונם לכול אחד. אפליית הקרקעות לעיירות הפיתוח זועקת לשמיים.

הקרקע היא משאב יקר, אז מה עשו המטיפים לצדק חלוקתי, שוויון בפני החוק, מצפצפים. והקרקעות ניתנו לאנשי שלומנו. כל קיבוץ או מושב תלוי במיקומו יקבל עשרות מיליארדים. הם נותנים זכויות בקרקע שלא מתגוררים עליה, כאילו מתגוררים עליה. והכול כדי לצבור רווח שאנשי הקיבוצים והמושבים לא ישכחו בבחירות את מטיבם.

5.6% אליטה שמקבלת זכויות קרקע במיליארדים, 348 קיבוצים ומושבים שדואגים אחד לאינטרסים של השני.בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא עושים ערך קרקע לקיבוצים. אבל לו היו עושים, הרי שהם יהיו במאיון העליון. ההטבות הרגולטריות הן בהיקף אדיר.

גם החברה הערבית אינה יוצאת נפסדת, תיקון חוק קמיניץ, תוכניות תקציביות אדירות למגזר הערבי, ראשות ועדת הפנים, הסדרת כפרים, הגדלת יחידות דיור ותקציב של 50 מיליארד, נדיבות שאינה באה בהפתעה. תמיד ולפני הכול העדיף השמאל את האינטרס של הערבים לפני זה של עם ישראל.

מה שהיה אך אמש בלתי יאמן הוא היום נחלת הממשלה הזו וחבר שופטיה, שדרניה, ופקידיה. שכן מתן לגיטימציה שכזו לערבים לא זו בלבד שהוא מהלך שיחריף את הסיכון הקיומי המושת על ישראל אלא שמדובר בהונאה פוליטית חסרת תקדים. דומה כי אין צורך לשוב ולהזכיר כי מעולם לא הייתה קיימת ישות ריבונית ערבית בארץ ישראל וכי לערבים כאחד מאפיין משותף - דת, שפה, תרבות, קיום לאומי שאינו מפריד אותם מאחיהם שבירדן.

ולא שכחנו את ילדי תימן וילדים אחרים שנלקחו באופן נפשע מהוריהם ועקבותיהם לא נודעו עד היום הזה. עוד אחד מהמעשים הנתעבים שלא יאומנו.

וכמובן היה לנו את הסכם אוסלו השנוי במחלוקת שעבר בקניית מכוניות לשני ח"כים.

מאז המהפכה החוקתית של אהרן ברק והעלאת כוחם של האלמנטים הבלתי נבחרים ובראשם מערכת המשפט והפקידות המקצועית, אלה שהיו אמורים להיות ניטראליים ככול האפשר מבחינה פוליטית והם מתערבים ברגל גסה.

אלה שתפקידם לבקר, לייעץ, משתלטים על תהליך קבלת ההחלטות. הפקידות שייכת לרשות המבצעת, אבל הם הפכו לגורם עצמאי לעומתי לימין בכול דבר ועניין. עוצמת הכוח שמחזיק בידיו הדרג הפקידותי הוא אדיר, והם צברו כוח בסדר גודל של שינוי המבנה המשטרי.

לו הימין היה מקבל שישה מנדטים בוודאי היה האימפריאליזם של הרשות השופטת והפקידות המקצועית מנטרלים זאת בטענה שזו איננה דמוקרטיה ובהחלט לא מה שהאזרח רצה. ואם היו הפגנות בבלפור שכמו נלקחו ממקומות של בריות עם בעיות בנפש, הרי לתדהמת כולם ומול מטאטא חדש החוקים משתנים...

לכבוש את המלכה בבית, רוצה הממשלה. לקבוע חוקי גיור, שבת, בית יהודי, וראש הממשלה יחד עם חבר מרעיו מהשמאל ממשיכים במה שהם עושים מימים ימימה. לא לנהל ויכוח אפילו תיאורטי, משטמה המשתלחת ונעדרת כל טיעון הגיוני כמקובל במקרים של אובדן שיקול רציונאלי וגלישה אל הפן הפתולוגי.

ניתן לומר שמורשת ברית שלום לא נעלמה. והיא נטועה בתוך אנשי השמאל, בשלום עכשיו, גוש שלום, בצלם, העושים ימים ולילות לדה לגיטימציה של ישראל.

היום כבעבר עומדת ישראל מול שלושה מוקדים המהווים סכנה קיומית. איראן גרעינית המצהירה גלויות שיש למחוק את האויב הציוני, הקצנת האיום המוסלמי מבפנים וריבונות מדינית לארגון טרור. אוי לנו, שיושבי קרנות הממשלה אינם מבינים כי הישרדותו של העם היושב בציון מותנה אפוא בעמידה איתנה מול מבקשי נפשה.