כן לשתי מדינות!

צודק ג'ו ביידן שהתעקש על פתרון שתי המדינות. אבל לא לישראל. אלא לאמריקה. רק על ידי חלוקת ארצות הברית לשתי מדינות, אחת ללבנים ואחת לשחורים, ניתן לפתור את בעיית הגזענות באמריקה.

אם הדברים יישארו כפי שהם, השחורים תמיד יראו כאזרחים סוג ב', והגזענות תמשיך להתקיים. אברהם לינקולן ניסה להעלות את האיש השחור משרשראות אי השוויון הגזעי, אך מאמציו האצילים נכשלו למרבה הצער.

150 שנה עברו מאז מלחמת האזרחים האמריקאית, ובכל זאת אנשים שחורים עדיין לא שייכים לאליטה האמריקאית. הם יכולים להיות אלופי מתאגרפים ושחקני כדורסל, אך עדיין קשה למצוא את הקוורטרבק השחור המצטיין.

הם יכולים להיות שחקנים וזמרים פופולריים, אבל אלופי שחמט שחורים ומדענים ברמה עולמית כמעט ולא קיימים. מכל סיבה שהיא, השחורים באמריקה לא השיגו שוויון, כפי שהבהירה בצורה נוקבת ביותר תנועת השחורים בקיץ שעבר באמריקה.

שתי מדינות לשני עמים הן הפתרון היחיד והמוסרי ביותר שיש. לשחורים באמריקה מגיעה מדינה שחורה עצמאית משלהם. הגיע הזמן. הם סבלו מספיק.

ניתן לעבד את פרטי התוכנית. נציגים משני הצדדים צריכים לשבת ולגבש אילו צעדים צריך לנקוט. אני לא מעמיד פנים שההליכה תהיה קלה, אבל איפה שיש רצון, יש דרך.

האם המדינה היהודית לא הוקמה מתוך האמונה ש"אם תרצו, אין זו אגדה"?! אותה תחושת מטרה יכולה להפוך את "מדינת אמריקה השחורה" גם למציאות.

כמובן שצריך לצייר גבולות. אולי הגבול הישן של מייסון-דיקסון? או אולי קו אלכסוני מדרום קליפורניה למיין? הוואי למדינה השחורה ואלסקה למדינה הלבנה, בתנאי שהאסקימוסים יעבורו להתגורר בהוואי אם הם מעדיפים.

בדבר השאלה מה לעשות בקשר לערים עם אוכלוסיות שחורות צפופות זו באמת בעיה לוגיסטית הדורשת מחשבה רצינית. אם גבול מייסון-דיקסון מתקבל, עם הצפון ללבנים והדרום לשחורים, מה אתה עושה עם אוכלוסיות השחורים הענקיות בניו יורק, פילדלפיה, שיקגו ודטרויט?

האם אתה מעביר את המיליונים דרומה, או שהם הופכים למדינות מיני לוויניות שבסמכותה של המדינה השחורה אך מוקפות לבנים?

ומה עם פצצות האטום? האם אתה מחלק את מאגר הגרעין של אמריקה באותה מידה חצי וחצי, או מפרז את כל אמריקה כדי להיות בצד הבטוח? אין ספק ששאלות כאלה ואחרות יש בשפע. בסבירות גבוהה, מתווך נטרלי הצטרך למלא תפקיד מרכזי בסוגיה הזו, אולי מדינה אובייקטיבית כלשהי כמו מדינת ישראל, כדי להבטיח שיושג פתרון צודק לשתי המדינות, לשחור ולבן.

ג'ו ביידן צודק. הפתרון של שתי מדינות הוא הדרך הטובה ביותר להתקדם. מורכב? כן. טעון ורגיש? כן. נפץ פוטנציאלי? כן. אך התהליך לא חייב להיות ללא תקווה ושמחה. למשל, הבחירה בהמנון הלאומי לשתי המדינות החדשות יכולה להיעשות באמצעות תחרות מוזיקלית אקסטרווגנטית הפתוחה לציבור, בנוסח האירוויזיון, ובליווי הופעות של זמרים פופולריים.

אולי השיר, "ריספקט" של אריתה פרנקלין יהפוך להמנון הלאומי של מדינת אמריקה השחורה. או השיר, "אני שחור ואני גאה" מאת ג'יימס בראון, או "עידן האקרייוס" של המימד החמישי. באופן דומה, מדינת אמריקה הלבנה עשויה להצביע לשיר "תן לי לנסות שוב" מאת פרנק סינטרה. או "מנגינה לא קשורה" מאת אלביס פרסלי, או "חג מולד לבן" מאת בינג קרוסבי.

לבסוף, הבעיה היהודית. מה לעשות עם היהודים בארצות הברית? לעביר את כולם למדינה השחורה עלולה להוביל לטבח שלהם. מצד שני, אם תפזר אותם ברחבי המדינה הלבנה, ההתבוללות תמחק אותם. אני מניח שהבחירה היחידה שלהם היא לעבור לישראל הכי מהר שהם יכולים. שהמקסיקנים יחזרו למקסיקו, והפורטו-ריקנים יחזרו לפוארטו ריקו, ויהודים יחזרו לישראל למקום שאליו הם שייכים באמת.