טבע האדם הוא שכאשר נעשה לו עוול ואי צדק, מתקומם הוא כלפי עושי העוול, צובר מרירות ותסכול, ומחכה לרגע שבו יוכל להשיב להם כגמולם. היטיב להגדיר זאת הרמח"ל במסילת ישרים: "כִּי הָאָדָם מַרְגִּישׁ מְאֹד בְּעֶלְבּוֹנוֹתָיו, וּמִצְטַעֵר צַעַר גָּדוֹל. וְהַנְּקָמָה לוֹ מְתוּקָה מִדְבַשׁ".
כאשר יוסף הצדיק נפגש עם אחיו במצרים, היה במעמד גבוה שאפשר לו להשיב להם כגמולם. הרי הם ניתקו אותו ממשפחתו במשך שנים ארוכות, זרקו אותו לבור, מכרו אותו לעבד! הרי נסיונות קשים עברו עליו, שנים רבות שישב בכלא המצרי בעקבות מכירתו! אחרי שנפטר יעקב אבינו חששו אחי יוסף שכעת יוסף "יסגור איתם חשבון" וישיב להם מנה אחת אפיים. אבל יוסף מרגיע אותם ואומר להם שהכול מאת ה' ולטובה.
לא קל לשתוק למי שמבזה אותך. אבל מי שזוכה להשליט את המוח על הלב, לא להשיב שנאה ולא לנקום כשיש לו הזדמנות לכך אלא לשכוח את העוול, ולהסירו מליבו כאילו לא היה, הוא הנקרא "חזק ואמיץ"! עלינו לדעת: יוסף הצדיק העניק לנשמות ישראל בכל הדורות כוחות נפש אדירים לגמול לחייבים - טובות.
כלל בסיסי וחשוב לימד אותנו בעל התניא, שבטבע הנפש שלנו יש שלטון של המוח על הלב. גם אם נדמה לאדם שאין לו יכולת להתגבר על תאוותיו, יכול הוא להשליט את המוח על הלב, ולהתגבר!
