סיני ועוקר הרים

"בערב אחד נצטווינו כל יושבי החדר לעבור 'דזינפיקציה' (חיטוי). כפעם בפעם היו עושים דזינפקציות כאלה, שהיו אמצעי להשמדת כינים ושאר טפילים, שלא חסרו בתנאי החיים ההם. בית מיוחד, ה'זאונה' (סאונה), שימש למטרה זאת. באותו מקום נצטווינו לפשוט את בגדינו, חוץ מחפצי עור – חגורה ונעלים. הבגדים הוכנסו לתא מיוחד, אשר בו הושמדו כל הטפילים המזיקים, על ידי אויר חם. אנחנו הוכנסנו לחדר המקלחות, שם התקלחנו.. אחרי שסיימנו את הרחצה, היה עלינו לחכות לקבלת בגדינו.

באותו ערב, חלה כנראה איזו תקלה בדזיפקציה של הבגדים, כי זמן רב ציפינו לבגדים, ובסופו של דבר נאמר לנו שהם יובאו בשעה מאוחרת יותר, וכי לפי שעה עלינו לחזור לחדרנו ללא בגדים. כשנעלים לרגלינו וחגורות על מותנינו, עברנו מעורטלים בחצר המחנה המכוסה שלג בלילה חורפי. כשרעדה אוחזת בכל איברינו נכנסנו לחדרנו, אשר היה מרוחק דקות אחדות מבית המרחץ.

היה זה נס, שלא אירע לנו כל פגע רע מטיול לילי זה. כאן ציפתה לנו אכזבה נוספת. קיווינו שנוכל להתחמם לפחות תחת השמיכות, אולם בבואנו לחדר, נודע לנו שגם אלה נמצאות בדזינפקציה. כעבור זמן מה, הביאו לנו את השמיכות, וכל אחד עלה על דרגשו, וחיפש מקלט מן הכפור שאחז בו.

בדרגש הסמוך אלי, שכב יהודי הונגרי, שהיה צדיק תמים בגל העמידה, שכמוני רעד בכל גופו. לפתע קרא לי, וביקש ממני שאבוא לשכב על ידו, כי קר לו מאד, ואם נשכב יחד אולי נתחמם קצת. מילאתי את בקשתו, וכעבור רגעים מספר, סיפר לי כי זכורה לו מסכת 'ביצה'. אינני זוכר אם את כולה זכר או רק קטעים, ובשכבו על משכבו, הוא קובע כל לילה עיתים לתורה, וחוזר מילה במילה על הסוגיות השגורות על פיו. גם כעת אינו רוצה לבטל את קביעותו, וביקשני שאקשיב. הוא התחיל לעבור בעל פה מילה במילה על דף הגמרא בניגון. על כגון זה בוודאי נאמר: אשריך ישראל מי כמוך". נאום הרב סיני אדלר זצ"ל, בספרו 'בגיא צלמוות' (עמ' 37), שהסתלק לעולמו בגיל 92 בשבת פרשת פינחס.

ילד בן 15 מצ'כוסלובקיה שנשלח לאושוויץ, מספר לנו, ילדים בני 15, שיצאו זה עתה לחופש הגדול, מהי מסירות גוף ונפש על תורה ומצוות. חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא, בתוך הגיהינום הנאצי, כשהחיים תלויים מנגד, הם נס להתנוסס, ולימוד ללמוד. לא מדובר על לקום לתפילה בבוקר, גם לא מדובר על תפילה במנין, אך גם לא מדובר כאן איך לשרוד, כאן לומדים מהי איכות חיים. אמונה העומדת במבחן החיים, היא הנושא.

אפשר בקלות לוותר, ולחיות באופן של אונס רחמנא פטריה. אך הרב סיני אדלר לימד בחייו בחוויות שלו עצמו, בשיעוריו ובהנהגתו, איך לחיות חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא, בכל מקום בכל מצב בכל עת ובכל שעה. תשעים שנה של דוגמא אישית, מלווה במאבקים נגד יאוש וחוסר תקוה. אמונה בחי העולמים, המנהיג אותנו והמוליך אותנו למקום שבו עלינו להוציא מעצמנו את הכוחות הנסתרים ביותר שבנו.

מי שעלה לארץ ישראל, אחרי שלמד לפני המלחמה אצל הרב אליהו לופיאן, ואחריה בירושלים בישיבת חברון אצל הרב יחזקאל סרנה, והתחתן עם נכדתו של הרב יעקב משה חרל"פ, ראוי להיות עמוד האש המאיר בארץ ישראל. על כל תלמיד של חופש, כמו כל תלמיד של תלמוד תורה, כל אברך וכל מורה, ליטול את דמותו ותורתו של הרב סיני אדלר זצ"ל, ולארוג אותה ליריעת חיים של אמונה ותורה.

את האור הגדול הזה ראינו ושמענו. זה לא סיפור מלפני שנות דור, זה סיפור עכשווי שיש לו השפעה יומיומית. לצדיק הזה, שראה את הגהינום בחייו, יכולה להיות רק דרך לגן עדן. צדיק שנולד בתמוז ונפטר בתמוז, הקב"ה מילא את ימיו. הגם שסימנא מילתא, לפי התאריך הלועזי, יום לידתו ב-11 ביולי תרפ"ח (1928), ויום פטירתו ב-11 יולי תש"ף. הוא נולד בשבוע שאחרי שבת פינחס, ועלה השמימה בשבת פרשת פינחס. מנהיגות של קנאה לשם שמים, היתה אישיותו של הרב, באמונה, הכרה, ומעשה יומיומי עשרות שנים. את האור הזה צריך להרים על נס, ולזכור איך מחנכים את עצמנו ואת ילדינו ותלמידינו לאורו.