עוד פספוס לחשיפת האמת

שלשום, נר ראשון של חנוכה, בערוץ 20, שבע בערב, יכול היה להתרחש הנס− גילוי האמת על רצח רבין. הוא לא התרחש. הגילוי עשוי היה להתרחש, מכיוון שהובאו בו דברי יגאל עמיר מעכשיו, אבל זה לא קרה, חלק בגלל בורות בלתי נסלחת של המראיינים, וחלק בגלל הפחד. כי איך אפשר לפרש באופן אחר את חוסר האונים של המראיינים− ינון מגל ושמעון ריקלין?

הצפוי כן התרחש: שוב ושוב ההכרזה על הסלידה מרצח ראש הממשלה, שכוחותינו מוכרחים לצאת איתה ידי חובה  מול התוקפים משמאל.

אך מדוע ציפיתי ליותר מכך? מכיוון שחשבתי שהמראיינים יודעים דבר או שניים כדי להתקיל בהם את היושבים באולפן: את מנחם לנדאו מהשב"כ אז, למשל. ומכיוון שיגאל עמיר דיבר מכלאו, אמנם לא בקולו, חשבתי שיסביר משהו שאינני יודעת על ההתרחשויות לפני הרצח, במהלכו ועד עתה, כולל התעקשותו על אשמתו. ובכן, הוא ממשיך להתעקש, אם כי אמר, כמו בחקירת המשטרה כשנעצר, כי לא התכוון להרוג אלא רק לפגוע, ואף היה מופתע כשנאמר לו שרבין מת. על כך הגיב: "הייתה קנוניה. כשאצא אברר".

כשייצא. הרוצח... כך מדבר סטודנט מבריק למשפטים.

אך בכל זאת היו כמה חידושי דברים באותה שיחה הטלפונית, שעלו  בראיון הערב , כמה דברים שעל אף שנגעו ברצח, נעמו לאוזני השומעים. נעמו לשומעים מימין ומשמאל:

הוא, עמיר, לא הושפע מסוכן השב"כ אבישי רביב, מי שהסית לרצח. מנחם לנדאו יכול לחכך ידיו בהנאה. השב"כ יוצא טוב.

הוא לא הושפע מרבנים, הוא לא צריך אותם לצורך צידוק הפגיעה ברבין. הוא קרא בעצמו את הרמב"ם על דין רודף. הרבנים (באולפן הרב סתיו) יוצאים טוב.

לנדאו ממשיך להונות את המראיינים כשהוא חוזר על הדקלום הלא בדוק− "רואים שעמיר יורה. רואים שרבין נופל". האם ריקלין צפה ב"סרט הרצח" לפני השידור? ינון מגל צפה! איך אני יודעת? כיוון שקיבל ממני ומידיד את החוברת שערכנו על היבטים רבים של הרצח. הסרט נמצא שם עם הערות מפורטות שלנו, בהן הערה שאין רואים שום דמות מתקרבת לגבו של רבין, וגם אילו היו רואים איזו צללית, אי אפשר היה לזהות בה את עמיר. הקוראים מוזמנים לצפות, ללא הסברי הקריין. לצפות בסרט כסרט אילם.

זאת ועוד: האם לא היה זכאי לנדאו להערת המראיינים שתסתור את דבריו על נפילת רבין? אין מי שלא ראה וזוכר שראה את רבין מסב את ראשו לאחור  אחרי מה שנראה כירי.

עוד פספוס לחשיפת האמת.

מה עוד לא נאמר מפי ריקלין ומגל?

בעוד לנדאו מספר על שהייתו בפריז בליל הרצח כשראש השב"כ דאז, כרמי גילון מתארח אצלו, הוא שוכח לספר את ההמשך: לאחר שנודע כי רבין מת מפצעיו, אמר לו גילון, "כשלוש שעות לאחר שנודע לו דבר ההתנקשות, כי נדמה לו שאנחנו מכירים אותו, ואז אוי לנו... אולי הוא מהרצליה או מרעננה..." (מוסף מעריב, יום העצמאות, 2001). מגל וריקלין לא יודעים זאת, כפי שאינם יודעים את הידוע לכל הבוגרים ב-4.11.95, יום הרצח, כי "כרמי גילון הסתובב בקיץ 95' במערכות העיתונים הגדולים… ושירטט באוזני עיתונאים בכירים ועורכי עיתונים, את הפרופיל הדמיוני של הרוצח הפוטנציאלי: הרוצח אינו חייב להיות מישהו מההתנחלויות. הוא יכול להיות סטודנט מהרצליה. או, כפי שכתב בספרו 'שב"כ בין הקרעים: רוצח כזה יכול לבוא גם מהרצליה או מדימונה.

ושוב: "כשהייתי ראש שירות, ודיברתי במפורש על אפשרות לרצח ראש ממשלה בישראל, חשבתי והצגתי את מודל הרוצח  שיבוא מהרצליה או מבית-שמש..."[1]. .     

אם כך, מדוע כתב גם ""איש לא חשב שהאיום הוא מצד יהודים"? ואת כל אלה לא ידעו המראיינים.

עוד פספוס ענקי!

עמיר מספר עוד שהוא יודע בדיוק אלה כדורים טען במחסנית האקדח: ראשון− הולופוינט. הוא יודע שמכדור כזה הנפגע "עף קדימה". ואם רבין לא עף, אז יש לו כדורים רגילים, אותם ירה. עמיר יודע (או לא?) שאיש לא החליף לו את הכדורים. אם כך, האם להאמין לו? לְמה להאמין? שהרי אם כך סידר ואיש (מהשב"כ?) לא החליף אותם, יש לסמוך עליו, והיה על רבין "לעוף" קדימה. ואם זה לא קרה, הרי מישהו כן החליף (ואולי על כן בא ה"סרק, סרק"), ואין להניח שהיה מותיר את שאר הכדורים במקומם.

ואיך כל זה מסתדר עם המסמך הרפואי הראשון של ד"ר גוטמן(מצ"ב) על "פצע יריה" ולא פצעי יריה? על כיוון הקליע מהריאות לעמוד השדרה ולא להיפך? ועם דבריו של איש מז"פ לשעבר, אלכס פלג- "ירי חזיתי, זאת לא תיאוריה. זאת עובדה" (מצ"ב); ועם הראיון עם אותו ד"ר גוטמן, בו הוא אומר בפירוש: "ידענו שירו בו בחזה" (מצ"ב)? והרי "כולם ראו" לדברי לנדאו שעמיר יורה בגבו.

גם על כך לא נשאל איש השב"כ לשעבר, חברו של ראש השב"כ דאז.

האם לא מצופה ממראיינים שהבטיחו לנו גילויים חדשים, שיידעו גם על הישנים?

[1] כרמי גילון, שב"כ בין הקרעים עמ' 138