השב"כ ארגון שממומן במילארדים, עושה עבודת קודש במלחמה בטרור, אבל לא מסוגל לנצח את האויב הערבי החלש והעני, בגלל שעיניו טחו מראותו. מערכת הביטחון עתירת המשאבים שתקציבה השנתי גדול מהתמ"ג של הרשות הפלסטינית לא מסוגלת לנצח, כיוון שאינה מזהה את האויב. יש כמה צעירים שקוראים תיגר על קונספציית השיטיון של מלחמה בלי אויב, נערי גבעות מושמצים, החותרים למגע ולניצחון על הערבים.
במקום שהשב"כ ומערכת הביטחון יבקשו ללמוד מהם הם מנסים לחנך אותם. הבעייה מבעיתה את פתרונה.
לפני למעלה משלושת אלפי שנה, כאן ממול בהרי הגלעד, היה בן זונה אחד שנאספו אליו אנשים רקים ופוחזים, לא ברור מה היו מעשיהם אבל למרות שישבו בארץ טוב, כנראה מעשיהם היו פחות טובים.
כשבני עמון באו להלחם בישראל, פנו יושבי גלעד אל אותו נער גבעות, יפתח שמו, שילחם בשבילם בעמון. יפתח הסכים בתנאי שיהיה להם לראש ולקצין, וכך היה.
הדבר הנכון בתפיסת מערכת הביטחון הוא שלצד המלחמה בערבים, יש עוד הרבה היבטי חיים שצריכים טיפול. הערבים, במובן הזה בדיוק כמונו וכמו כל אדם, אינם רק פעילי המלחמה הדתית לאומית בינינו, אלא בני אדם מורכבים, שחיים כאן, ולא הולכים להעלם מפה בהינף שרביט. התפיסה הרואה בכל ערבי בן מוות או גירוש, נשללת בצדק על ידי החברה הישראלית, הממשלה , ומערכת הביטחון. אבל שלילת הקיצוניות הזאת, הביאה לשלילה כוללת של המלחמה באויב, או במקרה הטוב והנדיר, למאבק תיאורטי באויב הלאומי הכולל, נטול פרטים פנים וממשות.
כשיחידים מנהלים מלחמות לאומיות, ללא כח וללא תכנון, התוצאה תהיה שפך דם חסר הבחנה, גם אם אותם יחידים הם צדיקים וקדושים. מליציות מאורגנות יותר רק יגבירו את שפיכות הדמים. המדינה המודרנית על כוחה הכמעט אבסולוטי, לעומת זאת, יכולה לנהל מערכה מושכלת מתוכננת וצודקת, שתגמול לאויבינו כרשעתם, ותמנע משפיכות דמים יתרה. לכן, הלאמת הכח מבורכת, ועלינו לגייס את הכח הדרוש למערכה למאמץ לאומי מרוכז. אבל בשביל זה צריך קודם כל לזהות את האויב ולחתור לניצחון. את זיהוי האויב והגדרת היעדים קציני צה"ל וראשי השב"כ, השבויים בתודעת אוסלו,לא יודעים לא רוצים ולא מסוגלים לעשות. הם מזהים היטב מטרות טקטיות אך כיוון שאינם רואים את המכלול לעולם לא ינהיגו את צבאותינו להכרעה ולניצחון.
מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>
נוער הגבעות הוא לא הבעייה הוא הפיתרון, או לפחות הכיוון. השב"כ ומערכת הביטחון אכן צריכים לאתר ולתפוס כל מי שפגע בערבים באופן פרטי. לתפוס אותם ולמנותם לראשים לקצינים וליועצים. כל אחד כפי כשרונו והכשרתו, מי להובלת כוחות בשטח מי לתכנון ולעבודת מטה ומי לעיון ולהסברה. ככלל, הואיל ועיקר כוחם של הצעירים היקרים הללו אינו בניהול מערכות גדולות אלא בפשטות הזיהוי והאבחנה, ברירת המחדל של המינוי של אותם לוחמים פרטיים תהיה מין שילוב של קציני חינוך ודת, פוליטרוקים בלעז, או כהנים משוחי מלחמה בלשון חכמינו.
תפקידם כהן המלחמה מוגדר כבר בתורה
" וְהָיָה, כְּקָרָבְכֶם אֶל-הַמִּלְחָמָה; וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן, וְדִבֶּר אֶל-הָעָם. וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֵיכֶם; אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּחְפְּזוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ--מִפְּנֵיהֶם. כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם--לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם-אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם."
אל תחנכו את הצודקים, תלמדו מהם!
