עמוד התשובה שבדור, הרב אורי זוהר, הסתלק לבית עולמו בחטף, והותיר רבים המומים וכואבים על האובדן הגדול. למרות שהגיע לגבורות ואף מעבר לכך, היה הרב אורי פעיל כל העת הן בעבודת ה' האישית המופלאה שלו והן בזיכוי הרבים, ולכן תחושת האובדן היא גדולה. מדובר ללא ספק בסמל המובהק ביותר של תנועת התשובה, הן בשל מעמדו הרם בעולם החילוני בטרם חזר בתשובה, אך יותר מכך – בשל העובדה שאכן קיבל על עצמו עול מלכות שמים בצורה מופלאה ביותר, שבר את כל המחיצות והעפיל לגבהים נשגבים בעבודת ה', שמעטים זוכים להם אף מקרב אלו, שינקו את הקדושה, הטהרה ואהבת התורה עם חלב אמם. ולא פחות מפליאה מכך היא העובדה, שככל שהחמיר על עצמו, ככל שלא ויתר לעצמו על קוצו של יו"ד וככל שהגיע למדרגה, בה בז לכל ענייני החומר ועולמנו החולף, ונתקיים בו פשוטו כמשמעו הפסוק "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" – עם זאת היה קשוב לרחשי לבם של אחרים, וידע להכיל ולהבין ולהזדהות עם הקשיים של אלו, שטרם הגיעו למדרגתו, ואף עם אלו, שהיו שקועים עמוק במדמנת היצר ותחבולותיו. אכן, מי יתן לנו תמורתו!
ובשעה קשה זו, ועודנו בתוך שלושת ימי הגבלה לקראת זמן מתן תורתנו, מן הראוי לבחון את מצבנו כעת מנקודת מבטו של עולם התשובה, כי הרב אורי ללא ספק היה הרבה יותר מאדם פרטי – הוא היה סמל לתהליך התשובה במובנו העמוק ביותר, ופטירתו היא אכן ציון דרך בתולדות תנועת התשובה, מעין צומת דרכים, בה יש לבחון כיצד ממשיכים הלאה.
לקבלת עדכונים מהקול היהודי בווצאפ >> | הירשמו לניוזלטר שלנו >> | הורד את האפליקציה של הקול היהודי >>
באותם ימים בהם הרב אורי החל את צעדיו הראשוניים בעולם התשובה, הייתה זו כעין רעידת אדמה חברתית ותרבותית. לא רק בשל מעמדו הרם הייתה חזרתו בתשובה מעשה כה נועז, אלא גם משום שהתופעה הייתה אז נדירה, אם אפשר לומר די בחיתוליה. אחר האופוריה שאחזה את העם בעקבות מלחמת ששת הימים, כאשר במקום להודות לה' על הנסים הגדולים שעשה עמנו, העדיפו רבים – והשלטון בוודאי – לפאר את עצמם, את כוחם ואת עוצם ידם, עד שילדים ברחוב היו מתחפשים בפורים לגנרלים בצבא, בא השבר של מלחמת יום הכיפורים וטפח על פניה של הציונות החילונית. אף שלאמתו של דבר הנסים שנעשו באותה מלחמה בסופו של דבר היו גדולים אף מאלו של ששת הימים, התחושה הכללית בעקבות ההרוגים הרבים ועצם העובדה שנתפסנו לא מוכנים – תחושה זו יצרה שבר והבנה, שבאמת אין לנו על מי לסמוך בהנהגה. אז החל גל התשובה הרציני הראשון, ובלטו בו אנשי אומנות מסוגו של הרב אורי, אף כי ללא ספק הוא היה הבכיר שבהם. אותם בעלי תשובה היו בעלי כחות נפש עצומים, הם הצליחו לעמוד כנגד כל המציאות בה גדלו, ארזו את מטלטליהם, עזבו את עבודתם ואת מקומות מגוריהם והלכו לגור בירושלים או בבני-ברק והפכו לחלק בלתי-נפרד מהציבור החרדי.
מאז ועד היום חלו שינויים רבים בחברה הישראלית, ורוב בעלי התשובה של היום הם בעלי פרופיל שונה לחלוטין ממה שהיה אז. המניעים שלהם אחרים, ואף דרכם אל עולם התורה נעשית בצורה אחרת במינון, בקצב ובעוד פרמטרים רבים. כמות בעלי התשובה נאמדת במאות אלפים, ואף מעבר לכך, ארגוני קירוב רבים נפתחו עבור כל סוגי האנשים, אברכים תלמידי חכמים שנסו מתניהם ונדבו מזמנם היקר כדי לפעול בקרב העם שבשדות, רבים הושבו מעוון, מוסדות תורניים נפתחו, ועם זאת - עדיין לא זכינו שרוב העם ישמור תורה ומצוות כפי שנצטווינו בסיני.
ונשאלת השאלה, מה חסר לנו כיום? מה עוד צריך לעשות, שעדיין לא עשינו, כדי שעם ישראל ישוב אל בוראו בצורה שלמה? אם נעיין היטב במקרא, נראה כי משהו מהותי עדיין חסר לנו, על-אף עבודת הקודש של כל ארגוני הקירוב. חסרה לנו התשובה כאומה, התשובה של כלל ישראל, התשובה אל תורתנו הקדושה בשלמות, כתורה המנחה אותנו בכל שטחי החיים, לא רק האישיים, אלא גם הלאומיים. מי שקורא על מעמד התשובה בספר שמואל, מי שקורא על התשובה שנעשתה בימי המלכים חזקיהו ויאשיהו, מי שקורא על כריתת האמנה בימי עזרא ונחמיה, מי שמתחבר לכל זה – מבין שמשהו מהותי חסר לנו כיום. התשובה נתפסת היום כפתרון אישי עבור אנשים מסוימים עם בעיות מסוימות, וברמה הגבוהה יותר – לפתרון של שאלות פילוסופיות אודות מהות היקום. אך בתנ"ך ראינו, כאמור, שהתשובה אינה רק פתרון עבור היחיד. היחיד מתוודה על חטאו ומביא קרבן במקרים מסוימים ומתכפר לו, אבל האומה – היא זקוקה לתשובה בכל מהלך חייה, לבער את התרבות הזרה מקרבה ולהקים תחתה את מלכות ה'. עלינו לעשות סוויץ' בצורת החשיבה, ולהבין שרוב עם ישראל כבר נמצא בארצו, ויש לנו כלי שנקרא 'מדינה', אשר באמצעותו ניתן ליישם את כל חוקי התורה ולהחיל אותה על המציאות היום-יומית. עלינו לאזור חלצינו ולפעול להעמדת כל מציאות האומה על בסיס תורתנו הקדושה, ולקרוא לאחינו הטועים שעדיין אינם שומרים תורה ומצוות לשוב אל ה' לא רק כיחידים, אלא כאומה, כפי שעשו עזרא ונחמיה בשעתו, כאשר כרתו אמנה – כרתו ברית עם העם ללכת בדרכי ה' ולהשליך מעל פנינו את הגויים ואת תרבותם. אין כל ספק, שכאשר נראה לכולם, כי התורה אכן באה למלא את כל הווית החיים לא רק בחינוך ובחוקי השבת והכשרות, אלא בכל מציאותנו כאן בארץ – ביחס לאויב, בכלכלה, במערכת הבריאות, בחקלאות ובכל נושא ציבורי אחר – כאשר נעשה זאת, אזי אין כל ספק שתנועת התשובה תקבל דחיפה עצומה, וביום מן הימים אכן נזכה להגיע למצב, בו עם ישראל כאומה ישוב אל א-להיו, וכפי הבטחת תורתנו הקדושה.
סמלי הדבר, שמי שהחזיר בתשובה את הרב אורי זוהר היה הגאון הצדיק, איש האמת הצרופה רבי יצחק שלמה זילברמן זצ"ל. הרב זילברמן היה גם אולי היחיד בשעתו בתוך הציבור החרדי שדבר על תורת האומה, על הקמת מלכות ה', על כינון המדיניות של עם ישראל בכל תחומי החיים על סמך התורה הקדושה, והוא אף דבר על הצורך בכריתת אמנה כמו שעשו עולי הגולה בימי בית שני, אמנה שתכלול את כל שכבות העם ושתגדיר את אומתנו כאומה שהתורה היא חוקתה. בימים אלו, כשעם ישראל מקבל את התורה כאיש אחד בלבד אחד, אחר פטירתו של הרב אורי זוהר, סמל תנועת התשובה, ראוי לכולנו להתבונן על המציאות המתרקמת מול עינינו, ולהעביר הילוך – מתשובת הפרט לתשובת האומה.
