"מי חלם אז בכיתה / כשלמדנו לדקלם: 'עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַים הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים' / שיום יגיע ואהיה אחד מהם", התפייט המשורר. ובאמת מי חלם אז שהשיר הזה יהפוך למבצע? אך הרבה יותר מזה. מבצע שהתחיל כשמירה על חומות ירושלים ביום ירושלים, הפך למבצע השומר על חומות המדינה מעוטף עזה עד עוטף אשדוד ועוטף גוש דן.
"על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים" התנבא הנביא ישעיהו (סב). אך כבר דוד המלך בשיר המעלות השמיני (קכז) הבהיר: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר".
זכינו להבין ביום ירושלים תשפ"א, ש"עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל" (ילק"ש ישעיהו רמז תקג). ירושלים וארץ ישראל חד הם, ושומר החומות של ירושלים הוא שומר החומות של ארץ ישראל. עוד למדנו, שקיפל הקב"ה תחת משכבו של יעקב בהר המוריה את כל ארץ ישראל (חולין צא).
"הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה", אינה רק פיסת הקרקע שהגוף שוכב עליה, אלא כל מרחבי הארץ כולה, כולל "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה". הבנו בדרך הקשה, שאם ה' לא ישמור על ירושלים, כל ארץ ישראל תזדעזע יחד איתה. שומר החומות בירושלים, הוא שומר החומות של עזה ושומר החומות של תל אביב.
כסא ה' בירושלים הוא כסא ה' בארץ ישראל. הנביא ירמיהו (ג) שקרא לירושלים "כסא ה' ", ידע שכסא ה' בירושלים אינו רק ארבע אמותיו של הכסא, כי אם כל הארץ כולה. אך רואה האורות הגדול שפירש את דבריו עוד בזמן השלטון האנגלי, נטל את קולמוסו רכן על קבציו וכתב: "מדינת ישראל יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד" (אורות ישראל ו,ז). זו לא תחלופה בין שלטונות, כי אם מלכות עליונין קדישין שתחליף מלכותא דארעא ותתגלה בארץ ישראל לעיני כל העולם כולו.
"על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים", שתפקידם לשמור על העיר ועל ערי כל ארץ ישראל בגבולותיה ובתוכה, אך עשרת ימי הלחימה האחרונים בפנים ובחוץ לא נקראו 'שומרי החומות' בלשון רבים, כי אם 'שומר החומות' בלשון יחיד. מי ששומר על ירושלים, שומר גם על כל ארץ ישראל. מי שמכין את ירושלים לעליית כל הגויים אליה, שומר על כל ארץ ישראל מפני הגויים שמנסים לפגוע בה. אש בגבולות היא אש ה' המרחיבה את חומות ירושלים עד עזה.
זכריה הנביא (ב) הרואה בחזונו את האיש המודד את גודלה של ירושלים, רואה גם את המלאך המצֻווה: "רֻץ דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ". ירושלים לא תהיה מוגבלת ולא תהיה תחומה, היא תפרוץ פרזות לכל הכיוונים ותגיע עד עזה ותל אביב. אך דבר אלוקינו יקום לעולם: "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ". אש סביב ארץ ישראל היא אש קודש המכלה ושורפת את הרשעה, ומחממת ומאירה את העולם באורה של ירושלים.
אותו כתוב המבטיח את חומת האש, הוא שומר החומות שנישא בפינו ביום חורבנה של ירושלים: "אתה ה' באש היצתָּהּ ובאש אתה עתיד לבנותה". יום ירושלים של עשרים ושמונה באייר, הוא יום ירושלים של "האומרים ערו ערו עד היסוד בה" (תהי' קלז). בני אדום שהפכו את ירושלים לעיים וחרשו אותה עד היסוד, הם המעותדים לראות את יום ירושלים של הבנים השבים לציון והבונים אותה לאור עולם. יום ירושלים של הבניין הוא שמחליף את יום ירושלים של החורבן בתשעה באב.
"בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַים ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" בפי המשורר (תהי' קמז), בונה תחילה את ירושלים כדי לקבץ את נדחי ישראל. אך בתפילתנו קבוץ גלויות קודם לבניין ירושלים: "ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים? דכתיב (יחזקאל לו): 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא' " (מגילה יז). הרי שבניין הארץ, עבודתה ויישובה, קודמים לבניין ירושלים כדי להעניק לעולים לארץ שפע של ברכה.
ירושלים של מטה המחוברת לירושלים של מעלה, הולכת ונבנית על ידי העולים הבאים לארץ. דבר ה' שלא יבוא בירושלים של מעלה עד שיבוא לירושלים של מטה תחילה (תענית ה), אינו רק קשר בין שמיא וארעא. התרחבותה של ירושלים על כל ארץ ישראל, היא חיבור בין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה, ובין ארץ ישראל התחתונה לארץ ישראל העליונה. "עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד עד שתאמר צר לי המקום" (שיה"ש רבה ז,ד).
שומר החומות של ירושלים, הוא שומר החומות של תל אביב, הוא שומר החומות של אשקלון ובאר שבע, הוא השומר על ישראל והוא השומר המצפה לגלוי שם כבוד מלכותו במהרה.
