"חומת אש"

גם מי שניסה לעצום עינים מול גל הפיגועים ונסיונות-הרצח שמתחולל בארץ כבר זמן ארוך, לא יכול להמשיך בכך נוכח הרציחות והפיגועים בשבועיים האחרונים. הדם השפוך והלב הדואב תובעים לשוב לאמתות הפשוטות של המאבק על קיום עם ישראל בארצו, תוך חיפוש אחר תובנות-העומק שתחזקנה את העמידה מול מבקשי נפשנו.

השבת היא גם י"ז בתמוז, יום בו הובקעה חומת העיר ירושלים, ומתבקש מאתנו "לחיות עם הזמן" ולקשור את ההתייחסות למצב, לתיקון פריצת החומות ולשאיפת הגאולה שמתחזקת בלב יחד עם האבלות על הגלות בימי "בין המצרים".

פעולות תגמול

אמת ישנה וראשונה שצריכים להזכר בה היא שעם ישראל בארצו נמצא במלחמת קיום, ו'במלחמה כמו במלחמה'. בעולמנו אין פתרונות קסם – את הטרור יש להכניע ביד קשה, וכל התנהגות אחרת מתפרשת על ידי אויבינו כחולשה. הרבי מליובאוויטש כתב לרמטכ"ל בר-לב בשנת תשכ"ח, "רק יראת העונש ופעולות תגמול ביכולתה למנוע חבלנות", והמציאות לא השתנתה מאז.

י"ז בתמוז מזכיר כי כאשר האויב צר על החומות – סופן להפרץ. אם מסתפקים בהתגוננות, בהרמת גדרות ובבנית מעברי גבול (לצד נסיונות 'לשחד' ו'לרצות' את האויב) – המאמץ נועד לכשלון. לא די גם בסיכולים ממוקדים, שאינם אלא פעולות אקטיביות של הגנה, אלא יש להגיב בתוקף רב בפעולות תגמול שיזרעו יראת עונש בלב האויב.

חומות של הבדלה

לכאורה, ההתייחסות הזו לטרור מובנת לכל וגם נהגה בארץ לא-מעט שנים. מה קרה? נראה שחוסר היכולת הנפשית להכניע את האויב נובע מבעיה עמוקה יותר. הרבי מליובאוויטש צעק מנהמת לבו כנגד חוק "מיהו יהודי", בו לא הוגדר כי יהודי הוא רק מי שנולד לאם יהודיה או התגייר כהלכה, והזהיר כי פרצות בחומה המבדילה בין ישראל לעמים (כשנכרי יכול 'להסתנן' לעם ישראל ללא גיור אמתי) גורמות לפריצת חומת ההגנה על ישראל מפגיעות הגוים, ה' ישמור. זו המשמעות הרוחנית הפשוטה ביותר של פריצת החומות בי"ז בתמוז.

לדאבון הלב, חומת ההבדלה בין ישראל לעמים רעועה מאד היום: פרצות הגיור מתרחבות והולכות, בעית ההתבוללות המשתוללת בתפוצות פוגעת יותר ויותר גם ביהודי ארץ ישראל. ומעבר למקרים הפרטיים הללו, יש אוירה חוקית-משפטית-תקשורתית הנלחמת בעצם ההבדלה בין ישראל לעמים. כמעט אין תחום בו לא מתבטאת ההוקעה של כל עמידה על היחוד היהודי או האחווה היהודית כגזענות שלילית ופסולה. די בציון התבטאויות נשיא המדינה חדשות לבקרים, או אפילו ההתייחסות השלילית של שרי הבית היהודי לדבריו של סגן השר ירון מזוז שהיהודים הם בעלי הבית במדינת ישראל ובני עמים אחרים הינם אורחים בלבד.

מדיניות הטשטוש אינה פוגעת רק בהבדל רוחני-דתי בין ישראל לעמים, לפיו יש לעם ישראל שליחות מיוחדת לעולם וזיקה מיוחדת לארץ ישראל, אלא גם בהבחנה הפשוטה-ה'חילונית' בין אוהב לאויב – בין יהודים שיש ביניהם אחוה אמתית, ערבות ודאגה הדדית (לצד חילוקי דעות חריפים על דרך ההתנהלות הנכונה לנו) לבין בני עם עוין המזדהים עם המחבלים ושמחים בכל פגיעה בנו.

הקושי להודות בכך שיש כאן מלחמה בין שני עמים גורם למדיניות הסתרה והכלה של אירועי טרור יום-יומיים בכל רחבי הארץ (פירוט חלקי נמצא באתר "הקול היהודי" תחת הכותרת "האינתיפאדה המושתקת – יומן מתעדכן") ובתקופה האחרונה גם במה שנראה כ'אופנה' של הטלת צוי איסור פרסום על פיגועים ויצירת מצג-שווא שמדובר באירועים פליליים בלבד. כשמפוררים את קו החזית בין שני העמים ל'רצף של אירועים מקריים', 'מפגעים בודדים' ו'קיצונים משני הצדדים' מאבדים את היכולת לפעול בתוקף הדרוש כנגד האויב.

"פרזות תשב ירושלים"

אחרי כל הבקורת, הנובעת מתוך הכאב והאבלות, צריך לזכור ששבת היום וצום י"ז בתמוז נדחה (בתקוה שיתבטל לגמרי) וכי אנחנו מתקרבים לגאולה בה תתגלה הפנימיות הטובה של יום הצום והוא יהפוך לששון ולשמחה. הרבי מליובאוויטש הדגיש כי בקביעות כמו השנה, כשהצום נדחה מפני השבת, ניתן לזהות בקלות יותר את אותה פנימיות ולהגיע להמתקה של החורבן.

בהורדת חומות ירושלים יש גם צד פנימי חיובי, שהרי הנביא מבטיח כי בסופו של דבר "פרזות תשב ירושלים" – כעיר פרוזה שאינה זקוקה לחומה, והיא הולכת ומתפשטת בלי גבול. ככל שמתקרבים לימות המשיח חומות ההבדלה-המתגוננת שבין עם ישראל לעמים, הגורמות לעם ישראל להסתגר בתוך עצמו ולחיות בגטו-יהודי, מתייתרות והולכות. במהותנו עלינו להשאר "עם לבדד ישכון", אך מגמת פנינו להאיר את אור התורה לעולם כולו. במקום להתגונן מפני אומות העולם עלינו להשפיע עליהן ולהדריך אותן בדרך שתורת משה מייעדת להן.

כאשר בקיעת החומות תתבצע מבפנים כלפי חוץ, כדי להרחיב את גבול הקדושה ולגרום לעולם כולו ללכת בדרך ה', לא יהיה בכך שום חשש נזק או כניסת גורמים מזיקים וזרים לעם ישראל, כהבטחת ה' – "ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב".

לסיום, סדר הדברים מתאים ליסוד שלימד הבעש"ט שתהליך תיקון אמתי הוא בסדר של "הכנעה, הבדלה, המתקה": הכנעת הטרור ביד קשה, הבדלה תודעתית בין ישראל לעמים (תוך סולדיריות עם האוהב וזיהוי של האויב) והמתקת פריצת החומות (בקירוב העמים לתורה במאור פנים). מתברר כי שלבי התיקון תומכים זה את זה – פעולת הכנעה אמתית תלויה בתודעת הבדלה, והבדלה בין ישראל לעמים נתפסת נכון רק אם מבינים שתכליתה אינה התבדלות אגוצנטרית אלא התעצמות של הטוב והארתו לכל העולם.

פורסם לראשונה בעלון גל עיני