כל אחד מאיתנו זוכה לדברים יקרים במתנת שמים, בחסדי הבורא העצומים עלינו, אבל ההרגל עושה את שלו ולא תמיד אנו מרגישים בעוצמה את ערך המתנה שזכינו בה. אינו דומה מי שזכה בדבר יקר לאחר שנים של געגועים למי שנולד במציאות שבה קל להשיג את הדבר היקר. לכן מה טוב לקיים את דברי הפסוק: "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך", ללמוד על דמויות מופת מזקני הדורות הקודמים שעברו קשיים רבים עד שזכו לפקוד את אדמת הקודש של ארץ ישראל. כך נלמד להעריך את המתנה שזכינו לה ונוכל לחיות בהכרת הטוב לה' על כל רגע שאנו זוכים לנשום את אוויר ארץ החיים ולהלך בנתיבותיה.
מזקני חסידי ברסלב בדור הקודם היה הרב החסיד יחיאל מיכל דורפמן זצ"ל. עובד ה' אמיתי, מתמיד בעבודת ה', בקימת חצות, בלימוד תורה, בתפילה ובהתבודדות. היה מקושר בכל ליבו ונפשו לרבי נחמן מברסלב ושאב מהנחל הנובע מקור חכמה את מימיו המתוקים. הוא התנהג בצניעות, בשקט ובפשטות, ועם זאת היה פעיל מאוד להפצת כל דבר שבקדושה. עוד בהיותו ברוסיה הסובייטית מסר את נפשו למען היהדות, פעל למול את ילדי ישראל ולהקים תלמודי תורה במחתרת בימים קשים כשאימת הק.ג.ב מוטלת על הכול. הוא נעצר בידי שלטון הרשע הסובייטי, נעקר ממשפחתו והוגלה לסיביר. שש שנים ושבעה חודשים היה בגלות סיביר הקשה מנשוא בתנאים לא תנאים, שם התפלל לה' מידי יום בדמעות שליש שיזכה אותו לצאת מאדמת רוסיה הטמאה ולעלות לארץ ישראל.
לאחר תקופת גלותו בסיביר, כשחזר לחיק משפחתו, ניסה לצאת מרוסיה ולעלות לארץ ישראל. מאה שלושים ושמונה פעמים הגיש בקשה לקבל אשרת יציאה מרוסיה ולעלות לארץ ומהן מאה שלושים ושבע פעמים נענה בסירוב. בכל סירוב וסירוב "הרגיש טעם מיתה ממש", כלשונו. כל כך רצה לעלות לארץ החיים, כולו היה מלא כמיהה לגור בארץ ישראל ולעבוד בה את ה'. יומם ולילה חלם על המקומות הקדושים בארץ ישראל. תפילה במערת המכפלה, שאליה כסף כל כך בשהותו על אדמת נכר, הייתה לדידו כמעט בגדר חלום לא מציאותי.
הבקשה המאה שלושים ושמונה נענתה בחיוב אך לוותה בתנאי חמור, על הרב דורפמן היה לעזוב את רוסיה הטמאה בתוך שלושה ימים בלבד, אחרת לא יורשה לצאת. אשר על כן, השאיר הרב את כל רכושו ברוסיה, ועלה ארצה עם משפחתו בעירום ובחוסר כול. בן ששים היה הרב כשעלה ארצה ולראשונה בא להתפלל בבית הכנסת הגדול של חסידי ברסלב במאה שערים. כשעלה לתורה אמר "ברכו את ה' המבורך" ומגודל ויקרת המעמד פרץ בבכי תמרורים.
הרב דורפמן ייקר כל ימיו את הזכות שנפלה בחלקו והיה ליבו מתרונן ברגשי תודה והודאה לה' על שזכה לעלות לארצנו הקדושה ולחונן עפרה. הרב התמיד לבוא מדי ערב ראש חודש לתפילה במערת המכפלה, ואף בזקנותו והוא בן למעלה מתשעים, לא ויתר. וכשהיה מגיע למערת המכפלה – היה אחוז התרגשות. תמיד כשנתבקש לומר דבר תורה לפני החברים הלומדים בכולל הפנסיונרים, היה פותח בהתרגשות ואומר: "איזו זכות יש לכם, אתם הנמצאים במקום הקדוש הזה" והיה מתאר את כמיהתו ואת כמיהתם של רבים בגלות ברית המועצות לעלות לארץ, לפקוד את המקומות הקדושים ולהתפלל על קברי אבות. זכינו אף להתלוות אליו כמה פעמים לתפילה בקבר ישי ורות בחברון שבו פעל במשך תקופה "כולל חצות" במימונו. פעם בא לחזק את תלמוד התורה שבחברון ונפעם לראות את ילדי ישראל עם חן יהודי לומדים במתיקות את התורה הקדושה. בפנים נוהרות אמר להם: "אני שמח לראות אתכם לומדים תורה. הפאות שלכם שוות לי יותר מכל הכסף שבעולם".
הרב דורפמן נפטר בגיל 93 בחודש מנחם אב שנת התשס"ו. זכינו להתבשם מזיוו המיוחד, נפעמנו מישוב דעתו המופלג. הלוואי ונלמד ממנו להעריך את הטוב שזכינו בו, ולזכות לעוד טוב אמיתי של שמחת המצוות, להיות מקושרים לצדיקי אמת בכל לב ונפש ולהתמיד בדברי תורתם, נעריך את הזכות שיש לנו להתפלל במערת המכפלה ותמיד נהיה מלאים בגעגועים לארץ ישראל. נזכה שאהבת ה' ויראתו יהיו נטועות בנו עם אהבת הארץ הקדושה.
מספר קל"ח: 1 כ"ז אב תשע"ה 11:26 יוסף שלום