שיעור מבית המדרש בגופנה: לקבל סוכריה ולסרב?!

בימים האחרונים, עם העלייה ליישוב החדש גופנה, שבהרי בנימין (מצפון לכביש נחליאל-נווה צוף), זכינו לחדש במקום לא רק את היישוב היהודי, אלא גם את קול התורה! היום (א), עסקנו בשיטת הרמב"ם במצוות יישוב ארץ ישראל. הרמב"ם כתב ספר ובו מנה את תרי"ג מצוות התורה: ספר המצוות. אחת הקושיות המפורסמות על מניינו של הרמב"ם, היא שלא נזכרה בו מצוות יישוב ארץ ישראל. וכבר בן דורו הצעיר, הרמב"ן, העיר על כך וחלק עליו (שכחת העשין, ד).

פירושים רבים הוצעו לשיטת הרמב"ם, ונדמה שבכולם יש קשיים. היום עסקנו באחד המקוריים שבהם: הרמב"ם הבין שהישיבה בארץ ישראל היא... מתנה! על קבלת מתנה, אין צורך לצוות, שהרי ברור מאליו שמי שנותנים לו מתנה, פשוט ייקח אותה! לכן הבין הרמב"ם, שגם כאשר התורה אומרת לנו לשבת בארץ, אין זה כציווי, אלא כהכוונה והדרכה. נחלה אינה עול, אינה עוד משהו חיצוני שצריך לקיים. ארץ ישראל היא מתנה, היא כאן עבורנו, ולא כדרישה מאיתנו.

מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>

פירוש זה נאמר בוריאציות שונות, על ידי מחברים שונים (ראו למשל בספר נחלת יעקב, לרב יעקב זיסברג, ח"א עמ' 236 סעיף 3), והוא אינו חף מקושי, שכן התורה וחז"ל מתארים את יישוב הארץ לא רק כהכוונה וכמתנה, אלא גם כמצווה מחייבת. מכל מקום, מה שהתחדש בלימודנו היום בגופנה, הוא שמבחינה מסוימת, דווקא הגישה של הרמב"ם, שכביכול מיקלה ומפחיתה מהציווי, דווקא היא כוללת היבט מחייב יותר. נוכל לחוש בכך דרך משל, מתחום ההוראה שאני עוסק בו: כשאני מטיל על תלמיד מטלה, אני מצפה שהוא יבצע אותה, אך אוכל להבין אם לא יבצע, שכן כנגד המטלה, יש לו שלל רצונות, מסיחים, יצרים ואטרקציות נוספות – בכיתה ומחוצה לה. לעומת זאת, תלמיד שיסרב לקבל ממני סוכריה שאתן לו כפרס – יעורר את תמיהתי, ואת חשדי שמשהו לא בסדר איתו (או איתי). נחזור לנמשל: לפי הרמב"ם, ארץ ישראל היא מתנה טובה ויקרה. מבחינה מסוימת, סירוב לקבל מתנה, הוא מקומם, מתמיה ומעליב, פי כמה יותר מסירוב לקיים מצווה! נמצא, שמבחינה מסוימת, דווקא הרמב"ם, שלא מנה את מצוות יישוב ארץ ישראל, גורם למתבטל מיישוב הארץ להיראות תמוה ומוזר, עוד יותר מהראשונים שסברו שמדובר במצוות עשה. וזאת, בין אם מדובר במי שיכול לעלות לארץ ונשאר בחו"ל בלי צידוק, ובין אם מדובר במקומות בארץ שיכולים להיות מיושבים ונשארים שוממים בלי צידוק (הרב בנימין הרלינג הי"ד היה קורא למקומות כאלה בסרקזם: 'גבעות בלתי חוקיות').

אשרינו שזכינו לחיות בארץ ישראל האהובה וליישב אותה. יהי רצון שבמהרה נזכה ליישב את כל מרחבי ארצנו, בראשות ובשליחות ממשלת ישראל המתוקנת, ובתמיכת המפלגות כולן, ומציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.