מה שלא הולך בכח..

השורות הבאות לא מיועדות לעיניהם של החברים היקרים שסובלים רדיפות מהשלטונות. רבים נרדפים כעת, עצורים, מורחקים, עצורי בית ו"אסורי מפגש" או "יצירת קשר" – ולהם כמובן שלוחות ברכות וחיזוקים, כמו גם תקוה גדולה שמבית האסורים ומכל המגבלות יצאו למלוך ולהמליך את ה' יתברך בעולם.

אבל השורות הבאות מיועדות דוקא לרודפים, לאנשי המחלקה היהודית בשב"כ, ימ"ר "חמניות", ושאר זרועות השלטון הרודפות את היהודים שכבוד ישראל יקר לליבם, וכמובן – לבוגי, סר הבטחון, שמצא מקום להראות את יכולותיו ולקוות להוכיח סוג של "הצלחה" במשהו.

אז ככה – חברים "נכבדים" – זה פשוט לא יעזור לכם. ואני לא אומר את זה כתפילה, או כהתרסה, או כתקוה. זה ניתוח ריאלי של המציאות.

בואו נחשוב ביחד: אתם חושבים שאם תפעילו הרבה כח ואלימות, תנצלו את היכולת שלכם להתנקם באנשים ולרדוף אותם בלי משפט ובלי לתת דין וחשבון לאף אחד – תצליחו לרמוס ולחנוק את ה"תופעה" שמפחידה אתכם. אבל – כפי שכבר נכתב כאן בעבר – אתם מתעקשים לא להבין שזו לא איזו "תופעה". אתם מתעקשים לא להקשיב, לא לקרוא ולא להאמין למה שמדברים איתכם. מאיר אטינגר למשל, זה שהפכתם לאויב העם מספר אחד לאחרונה..., כותב לכם את הדברים בצורה נוחה, גלויה ונגישה. הוא באמת מנסה להסביר, ומדהים כמה שאתם אטומים מלשמוע, כמה שאתם סגורים בתוך מגדל השן של הדמיונות שלכם.

אז הנה, אני מנסה עוד פעם אחת: זה לא איזה "תופעה" של כמה חבר'ה שחסר להם מה לעשות בחיים ולכן הם מתמרדים, וכמה "כאפות" יחזירו אותם למסלול. אני יודע שאתם נורא אוהבים לצייר ככה את "נוער הגבעות" או את "נערי תג מחיר", ולהמציא תכניות "שיקום" להכניס אותם למסגרות ולהציל אותם מה"שעמום" – אבל זהו שזה לא זה. ה"נוער" הזה (שכולל גם כמה סבים נחמדים..) מבטא, כמו קצה קרחון, את זה שליהדות, שקיימת המון המון שנים עם המון עומק ורוחב וגובה ומה לא, יש מה לומר במציאות. היא גם זו שנותנת דלק לכל הקיום של המדינה שקיימת כאן, עם כל ההתכחשות שהמדינה הזו מתאמצת להתכחש לזה. האמירה הזו של היהדות, של התורה הקדושה, של הקב"ה, היא אמירה מאד מתוקה. היא בונה יהודים מתוקים, בונה משפחות, בונה קהילות, ובעזרת ה' גם בונה מלכות גדולה ויפה. המון אנשים שייכים לאמירה הזו, בהמון רבדים. וכמובן שאנחנו צריכים עוד להתאמץ מאד כדי להצליח להגיע עם זה לעוד מקומות, לבטא ולשתף אתכם ב"איזה כיף להיות יהודי!".

למרבה הצער – יש כאלה שמאד מפחדים מהאמירה הזו. הם מנסים לחנוק אותה בכל מקום שהיא צצה. היא מפחידה אותם הרבה פעמים דוקא בגלל שהיא מראה שלהם, בגלל שהיא מזכירה להם את מה שהם מנסים לשכוח, ממנו הם מנסים לברוח. כיון שהנהגה יכולים לתפוס רק כאלה שסגורים על עצמם – אתם מונהגים על ידי כאלה שעושים את זה בקיצוניות, שהמלחמה שלהם ביהדות היא די מלחמת חורמה. ואתם – לא תמיד במודעות מלאה – נגררים למלחמה הזו. וכך אתם מנסים "לחנך" את החרדים מחדש, לגלות ולחשוף שגם הדתיים בעייתיים בכל מיני תחומים, לעוות ולעצב מחדש את המושג "משפחה", למחוק את החלום של הדבקות בארץ ישראל או כל דיבור על הבדלה בין ישראל לעם אחר.

וכאן מתחיל מעגל סגור: אתם רואים כל מיני תופעות, ו – תוך שאתם מוסתים על ידי המשפטנים ואנשי התקשורת שמובילים את מחול השדים – נלחמים בהן ומנסים למחוק אותן. אבל תופעה אמיתית לא נמחקת בצורה כזו. להיפך – ההשתוללות שלכם גורמת לעוד ועוד אנשים שקרובים למעגל הנרדפים על ידיכם להזהות עם המותקפים, עם אלה שאתם מנסים למחוק ולהעלים. ואז התופעה – גם אם לפעמים ולזמן קצר נראית כדועכת – גדלה יותר, ציבור גדול יותר מזדהה עם אלה שהרימו דגל מסוים, שהתוו כיוון שהתורה והיהדות מכוונות אליו. ושוב אתם נבהלים, שוב אתם נלחמים – באלימות גוברת – ושוב התוצאה היא רק גדילה והתעצמות, התבררות והצטרפות של עוד אנשים להבין שיש כאן מלחמה ביהדות וממילא להיות בצד היהדות.

אז חבר'ה, חבל. תתחילו להקשיב למה שמדברים איתכם. תתחילו להאזין באמת (יש לכם מכשירים, לא?..), להקשיב לתוכן הפנימי, לכיסופים, לגעגועים, לרצון של כולנו – שאני בטוח שנמצא גם אצלכם, גם אם קצת מוסתר – ליהדות שמחה ובוטחת, שיוצאת לרשות הרבים ובונה מלכות גדולה, בה "עם לבדד ישכון" ודוקא בזכות זה הוא אור לגויים שהולכים לאורו.

ובמקום סיום אני רוצה לספר לכם שברגעי כעס, כשראיתי מול עיני איך אתם זורקים באישון לילה עוד בחור מתוק להרחקות והגבלות, חשבתי לעצמי שכאשר לי יהיה את הכח – גם אני אעשה פשיטה על הבית שלכם. אגיע אליכם עם חיוך, בקבוק של "משקה" וקצת עוגיות, ואדבר איתכם על המתיקות של היהדות. תפסיקו לדמיין, תפסיקו לפחד. בעזרת ה', יהודים, ננצח ביחד!